אומרים שהיה פה שמח: הסמלים הגדולים של הכדורגל הישראלי נפגשים
ערב פתיחת העונה כינסנו תשעה שחקני עבר גדולים לדיון בשאלה למה אין היום סמלים וכוכבים אמיתיים. על דבר אחד כולם הסכימו – בתקופה שלהם היה פחות כסף, אבל הרבה יותר כדורגל ונאמנות למועדון
אנשים מטבעם נוהגים להתגעגע. להיזכר בדברים היותר משמעותיים ובעיקר האהובים שעברו בחייהם. רבים מאוהדי הכדורגל נוטים להתרפק על הזיכרונות מאותם שחקנים שהיוו את סמלי הקבוצות. והיו כאלו לא מעטים.
זה לא סוד, אין עוד סמלים בכדורגל הישראלי, בטח אחרי פרישתו של קפטן הפועל באר שבע אליניב ברדה, אולי אחרון המוהיקנים. שחקנים שהיו לא רק איכותיים אלא גם מנהיגים, אהובים, מזוהים עם העיר והקבוצה.
כדי לנסות לקבל תשובה לשאלה: "לאן נעלם המיתוס?" הזמנו תשעה שחקנים שנחשבו, ועדיין נחשבים, סמלים, גם אם חלק קטן מהם לא שיחק באותו מועדון במשך כל הקריירה, לדיון בנושא הבוער ערב פתיחת עונת הכדורגל. מהתקופה שבה שחקנים חשבו אלף פעם לפני שהחליטו לעזוב את קבוצת האם שלהם – ועד לעידן שבו הכסף והסוכנים מכתיבים את הכללים.
ההרכב המכובד, שמגיע מתקופות שונות, כולל את שייע פייגנבוים המזוהה עם הפועל ת"א, אבי נימני (מכבי ת"א), עודד מכנס (מכבי נתניה), דני נוימן (בית"ר ירושלים), עבאס סואן (בני סכנין), מישל דיין (הפועל ירושלים), סתיו אלימלך (הפועל באר שבע), איל ברקוביץ' וניר דוידוביץ' (מכבי חיפה). ברקוביץ' אמנם שיחק רוב הקריירה בחו"ל, אבל אי אפשר לנתק אותו מהצבע הירוק, ולא של סלטיק. הוא גדל במכבי חיפה, זכה איתה בתארים, והאוהדים הוותיקים יותר ודאי לא שכחו את הקסמים שחולל על המגרש בקריית אליעזר.
וברקוביץ' כמו ברקוביץ' אוהב להיות במרכז העניינים, גם כשהוא בכובע המרואיין. "יש פה תשעה שחקנים טובים, אבל אחד מעל כולם. הוא ניצח נבחרות שהשחקנים שלהן שיחקו בלי גרביים בדרך למונדיאל. הוא ניצח את פיג'י הגדולה, הוא לא יודע איפה זה על הגלובוס", עוקץ ברקו עם קריצה בחיוך לעברו של שייע, שלא נשאר חייב ומתסיס את הדיון עוד לפני שהגענו לנושא המרכזי: "תגיד לי, ומה אתם עשיתם עם נבחרת הכוכבים שלכם? רק כסף עשיתם. אנחנו ניצחנו את אוסטרליה, יפן, קוריאה, כל הנבחרות שעכשיו במונדיאל. את קולומביה ודנמרק לא עברתם, כולכם קנאים".
בדרך לצילום הקבוצתי בסטודיו ברקוביץ', תאמינו או לא, מחליט להצטנע: "אני בכלל לא מבין למה הזמנתם אותי. יש פה שמונה סמלים של קבוצות. של איזו קבוצה אני סמל בדיוק? ארמלי זה סמל של מכבי חיפה, בנאדו, דוידוביץ' שנמצא פה. למה אני?". וכמובן, איך אפשר בלי עוד הרמה להנחתה לכיוונו של שייע: "תגיד, משה סיני זה לא הסמל האמיתי של הפועל ת"א?". אם דאגתם, אחר כך הגיע חיבוק סחבקי טהור.
אחרי הדאחקות, גם תוך כדי הצילום הקבוצתי, ניגשנו לעניין שלשמו התכנסנו. ברקוביץ': "אין סמלים כי זה נהיה יותר מסחרי. לשחקני הנוער קשה להתברג היום בבוגרים והם מושאלים לקבוצות אחרות. בתקופה שלנו אוהדים ראו אותנו נותנים את הנשמה במשחקים המוקדמים של הנוער, וחיכו שנגיע לבוגרים. אז העריצו ואהבו שחקני בית, היום אין את זה".
סואן: "סמל זה לא רק לגדול באותו מקום ולהנהיג על המגרש. הוא צריך להיות חיובי, פעיל ובולט באותה קבוצה, באותו ארגון. לדאוג לשחקנים האחרים, לשמש דוגמה חיובית עבור המועדון וגם עבור המגזר אליו הוא משתייך. היום הרבה שחקנים מחפשים רק את הכסף, בזמננו הקבוצה הייתה מעל הכל".
דיין: "הכדורגל השתנה. צריך להבין שפעם כל השחקנים הגיעו לקבוצה מאותה שכונה, מאותו מקום. הייתה זהות. היום לשחקנים שעולים מהנוער קשה להשתלב. פעם היו 24 שחקני סגל כחול-לבן, היום הכל הולך לכיוון של זרים. בעלי הבית נותנים את הטון".
מכנס: "קודם כל אני חושב שסמלים זה כאלה שגדלו במועדון, שירתו את המועדון, משכו אותו לאליפויות, גביעים, הצלחות. אני אולי דוגמה טובה יותר מאחרים כי אבא שלי היה קפטן 15 שנה ואחרי זה אני ואח שלי".
נוימן: "בתקופה שלי שחקנים שיחקו לאורך שנים באותה קבוצה, היינו קפטנים אמיתיים. אני שימשתי פה לשחקנים. הייתי מקבל זריקה רק כדי לשחק. היום כשיש לשחקן טיפת נזלת, הוא נח".
דוידוביץ': "כשכבר מתגלים שחקנים מוכשרים עם אופי חזק להוביל מועדון, הם פוזלים לחו"ל. יותר קל להגיע לאירופה. נגמר לך החוזה וצ'יק-צ'ק אתה שם, לא כמו בתקופה שלנו. כאחד שגדל במועדון וביציע ועבר את כל המחלקות, החלום שלי היה לשחק רק במכבי חיפה ולהוביל אותה להישגים".
שייע: "זה משהו מילדות. גדלנו במגרשים מגיל חמש. אני עברתי הכל בהפועל ת"א. אין בעולם מישהו שמזוהה יותר ממני עם המועדון. לצערי, היום אין שחקן אחד שהקהל יכול להזדהות איתו. אם אתה טוב, אחרי שנתיים אתה עוזב. ככה לא יכולים להיבנות סמלים".
אלימלך: "קבוצות לוקחות יותר שחקנים מוכנים שייתנו תוצרת כאן ועכשיו, אין סבלנות. מאמנים חוששים, לפעמים בצדק, על המקום שלהם. מעדיפים את המוכן".
נמני: "מעט מאוד שחקנים יודעים מה זה להזדהות עם סמל"
הקונצנזוס הכי גדול בנושא שחקן שהיה סמל הוא נימני. איך אפשר לשכוח את הכאוס במכבי ת"א אחרי שהמאמן ניר קלינגר הדיח אותו ואת טל בנין מהקבוצה באוגוסט 2003. האוהדים ישבו על הווריד של ההנהלה ולא נרגעו עד שחזר הביתה מבית"ר ירושלים.
אבי, אתה רואה שחקן שהוא אהוב האוהדים כפי שהיית?
"אענה לך בצורה בנאלית ואגיד שהעולם השתנה. העולם הפך חומרי. לשחקנים יש חלומות להגשים, ורצוי כמה שיותר מהר. מעט מאוד שחקנים יודעים מה זה להזדהות עם סמל. אתה יודע מה אני הכי שונא בכדורגל הישראלי? נשיקה לסמל המועדון. אני לא מאמין שיש להם זיקה כל כך גדולה למועדון".
אם אנחנו זוכרים נכון, אתה דווקא נישקת את סמל בית"ר ירושלים כשעברת לשחק שם.
"בית"ר ירושלים הייתה משהו אחר, כי התקבלתי שם בצורה מדהימה ובאמת הרגשתי שייכות".
נהגת להגיע לאירועים של אוהדי מכבי ת"א.
"נכון שהיה לי חיבור נפלא עם האוהדים והרגשתי מחויבות. יחד עם זאת, עדיין תחמתי גבולות בעניין הזה".
ברקוביץ', שהיה כאמור מהסמלים הבולטים של מכבי חיפה עד עזיבתו לאנגליה, יחד עם ראובן עטר, משוכנע שלא קיים בעידן הנוכחי סיכוי גדול ששחקן כלשהו יהיה סמל בקבוצתו. "לא בהכרח בגלל שאין שחקנים מוכשרים. זהו עידן אחר שבכדורגל של היום לא רוצים סמלים, ולא נותנים לשחקנים להתפתח לכיוון הזה".
למשל?
"סמל צריך להיות כריזמטי, ולקבל אפשרות להביע את עצמו. קח לדוגמה את דור מיכה, השחקן שאוהדי מכבי ת"א הכי מחוברים אליו. אתה זוכר ראיון איתו שבו דיבר בחופשיות על דברים חשובים? אוהדי מכבי ת"א זוכרים איזה משפט של השחקן האהוב עליהם? לא. בתקופה שלנו, ולא רק בזכות הרמה, השחקנים יכלו להביע את דעתם מבלי שיהיו חייבים משהו לדובר של המועדון".
יש סיבה לכך?
"המועדונים לא מעוניינים שהשחקן יהיה מעל המועדון, ככה הם כנראה מבינים".
דני נוימן: "פעם הייתה שמחה אמיתית בכדורגל"
הכדורגל הישראלי לא סובל רק מהידלדלות הסמלים, אלא גם ממחסור בכוכבים אמיתיים, במובן הטהור של המילה. "היום המאמנים אוהבים רובוטים ולכן לא יכולים להיות כוכבים. עד שכבר יש כוכב, דורשים ממנו שיעשה טקטיקה והגנה", טוען דיין. "כוכב דואג לעצמו קודם כל, ולא לקבוצה. אנשים מגיעים לקנות כרטיס בעיקר בשבילו. גם אם יש כוכבים, הם חסרי זהות עם הקבוצה שבה הם משחקים, כמו מאור בוזגלו, שלא גדל בבאר שבע, בית"ר או מכבי ת"א. אם אתה רואה שחקני בית שיכולים להפוך לכוכבים, הם במקרה הטוב מספר שלוש בהיררכיה בקבוצות".
נוימן: "יש כוכבים, אבל הם לא בארץ. הם בסין או באוסטריה. היום רואים בליגה שלנו בעיקר בינוניות, יש בודדים שהם קצת מעל. היום המשחק יותר קבוצתי, הנעת כדור לאחור, הכל מחושב וטקטי. אצלנו היו הברקות. אני ומלמיליאן, עקב פה, כדור בין שניים שם. פעם הייתה שמחה אמיתית בכדורגל, אין את זה היום".
דוידוביץ' מסכים: "יש איכות בליגה, אבל לא מגיעים לרמת כוכבות. אני מסתכל על מכבי חיפה, למשל. רמי גרשון מגיע והופך לקפטן כי לא היו שחקני בית מועמדים, וזה אומר הכל".
שייע: "כוכב זה שחקן שגורם לכל היתר להזדהות עם מה שהוא. אצלנו לא היה כסף, עכשיו אין כוכבים".
נימני: "אני לא חושב שאין בכלל כוכבים. פשוט רמת הציפיות גבוהה מדי לעומת המציאות. ימשיכו לגדול פה כוכבים".
סואן: "הרמה בליגת העל היא לא הכדורגל שאנחנו רוצים לראות, הכל השתנה. רואים את זה בכמות הקהל, בהתייחסות של האנשים ברחוב. אני זוכר את סכנין עוד בליגות נמוכות, כל הכפר היה רועש לקראת משחק. כיום מגיעים מעט מאוד אוהדים, ויש פחות עניין".
אלימלך: "המועדונים לא משקיעים בחבר'ה עד הסוף. הם רואים אותם שם בתוך המערכת, אבל לא לוקחים אותם כפרויקט בבוגרים".
ברקוביץ': "אי אפשר להביא ברגע האחרון מאמן זר"
ומה לגבי המינוי הטרי למאמן נבחרת ישראל?
ברקוביץ': "ייקח זמן עד שאנדי הרצוג יכיר את הכדורגל והכדורגלן הישראלי, זה בעייתי. אי אפשר להביא ברגע האחרון מאמן זר".
דיין: "אני דווקא מאמין בלתת קרדיט. בואו נירגע וניתן הזדמנות למאמן שעשה דבר או חצי דבר בקריירה שלו".
נוימן: "לא רואה טאלנטים גדולים בנבחרת ולא רואה אפשרות שהצוות האוסטרי יעשה קסמים. כפטריוט, אני מקווה שיזוז משהו".
דוידוביץ': "בקמפיין כזה צריך להגיע לכל משחק נקודתי ולקוות שהשחקנים המובילים שלך יהיו בפורמה טובה. אנחנו לא משופעים בשחקנים ברמה אירופית טובה, לכן בפיקים נצטרך גם קצת מזל".
נימני: "מבחן התוצאה קובע, ולא משנה מי עומד על הקווים, ישראלי או זר. היו ישראלים בקמפיינים קודמים שלא סיפקו את הסחורה ושילמו ביוקר. מצד שני, גם מאמנים זרים נכשלו".
סואן: "אני תמיד אופטימי ומקווה שיהיה שינוי, אבל עוד מ-2004 אני אומר שאם לא תהיה תוכנית רב־שנתית קבועה ומסודרת, לא נגיע לשום מקום".
גם בעניין זהות האלופה הבאה אין קונצנזוס בין הסמלים: ברקוביץ': "יאללה, נלך על מכבי ת"א השנה". דיין: "יש לי נטייה ללכת על מכבי, כי בבאר שבע משהו לא מסודר העונה". נוימן: "מכבי ת"א תיקח בסופו של דבר". דוידוביץ': "יהיה צמוד, לפחות ארבע קבוצות יתמודדו עד הסוף". שייע: "באר שבע לוקחת בקלות, אין ליגה. כל הקבוצות בינוניות. כל קבוצה יכולה להיות בפלייאוף העליון".
נימני: "יהיה מאבק שווה בין באר שבע למכבי ת"א". סואן: "וואו, הפעם יש לי תחושה
שלא מכבי ת"א ולא באר שבע יזכו. לדעתי נקבל אלופה מפתיעה". אלימלך: "אני אומר שתהיה התמודדות עד הסוף. אני מקווה שתהיה ליגה צמודה, אבל כמובן שאני הולך עם באר שבע".
השתתפו בהכנת הכתבה: משה שיינמן, מיקי שורץ ודוד בן שימול
לפנייה לכתב/ת 
