המהפך של בית"ר ירושלים

בכל מקום אחר זה לא היה מסתדר - אבל זו בית"ר. רק לפני שבוע זו הייתה קבוצה בחיסול. רבים עזבו: שכטר ועזרא, קלאודמיר וקליימן, ועוד רבים רצו לברוח. כולם היו בטוחים שזהו, הקבוצה מתפרקת. אפילו האוהדים ברחו. חלפו כמה ימים, חגיגה! חוגג הגיע. איך המילים מתחברות להן. חוגג וחגיגה. בית"ר החלה באיחוי, בבנייה מכל הבא ליד. מי שפנוי מגיע. כדורגלנים קצת בעייתיים, חלקם לא הסתדר במקומות אחרים, הרבה אגו, חלקם חזרו מפציעות, עדיין לא ברור כיצד זה ישפיע. ומכל אלו, חלקים מפוזרים בפאזל, צריך להרכיב תמונה שלמה.

לא הייתה ברירה אחרת. לכולם. ללוזון שהיה חייב למצוא שחקנים להרכב, לאוחנה שהיה מוכרח לבצע את המהפכה בהינף יד ובזמן שאוזל, לשחקנים עצמם שבינם לבין עצמם ידעו שאם לא בית"ר, ימצאו את עצמם באי ודאות מוחלטת. לכן התעלומה כה גדולה - איך ייבנה הבניין מחדש על גבי ההריסות? האם יימצאו המהנדסים והאדריכלים שיצליחו ליצור פינוי-בינוי בטווח כה קצר? וברקע האוהדים, שירצו פסטיבל ומהיר.הם רוצים תוצאות. חוגג הוא האיש שהחזיר להם את האור, שהדליק עבורם את המנורה.

מסיבת עיתונאים עם חוגג, אוחנה ולוזון(צילום: אוהד צויגנברג)

זו בית"ר. משהו מוזר בה. יש בה איזה פרדוקס, שמושך כה רבים. ויש גם את הקומץ. איזו מילה, קומץ. מי המציא את המושג הזה? הקומץ, שהוא זה שנשמע ביציעים, מעטים שהם רבים. שרוצים לקבוע. כי הם מרגישים וחשים שבית"ר זה בכלל הם. שאוחנה אגדה ומלמיליאן מופלא, אבל הם קודמים לכל. הם יעברו אלפי קילומטרים באירופה, אבל לא ירכשו מינוי למשחקים.

ובכל זה יש גם קבוצת כדורגל. ועל חוגג ואוחנה למצוא את התמהיל הנכון. לדעת איך לערבב. וכדי שכולנו נחזור למגרשים, מספיק עם האלימות והגזענות. בואו נמצא כולנו את הדרך, נתחיל לחגוג,עם חוגג. יאללה בית"ר.