הטירון מול הוותיקים: באיירן מינכן פותחת עונה
המאמן החדש, ניקו קובאץ' בן ה-46, מגיע לאלופת גרמניה עם ניסיון של שנה וחצי בלבד על הקווים, איך הוא יסתדר עם האגו של כוכבים כמו אריין רובן ופרנק ריברי? וגם: רוברט לבנדובסקי חושף את הסיבה לכך ששכר את סוכן העל פיני זהבי
באיירן מינכן פתחה אתמול (ו') את העונה החדשה בגרמניה בניצחון 1:3 על הופנהיים, כאשר מעל מרחפת השאלה הנצחית: האם יש סיכוי שהעונה תהיה אלופה אחרת ולא באיירן, כפי שקרה בשש השנים האחרונות? התשובה נצחית לא פחות: אין סיכוי. כנראה.
גם אם תחפשו היטב, לא תמצאו בכל רחבי גרמניה אדם שפוי אחד שיהמר על אלופה אחרת במאי 2019, כזו שלא קוראים לה באיירן מינכן. אפילו העונה שעברה, שהחלה בצליעה, הסתיימה בפער של 21 נקודות מהמקום השני. תזכורת: קרלו אנצ'לוטי היה המאמן בתחילת העונה הקודמת. מהר מאוד התברר כי הוא והכוכבים לא משדרים על אותו גל.
אחרי שישה מחזורים באיירן הייתה רק במקום השלישי בטבלה, הובסה 3:0 בליגת האלופות על ידי פריז סן ז'רמן ובגרמניה החלו לפנטז על ליגה צמודה ואולי אפילו על אלופה חדשה. כמובן שראשי באיירן, קרל-היינץ רומניגה ואולי הנס, לא היו יכולים לאפשר למצב הזה להימשך. אנצ'לוטי פוטר, יופ היינקס הגיע כדי לעשות סדר – והכל חזר לקדמותו. 23 ניצחונות ב-27 המחזורים האחרונים לא הותירו שום סיכוי לכל יתר הקבוצות ובאיירן חגגה עוד אליפות, הרבה לפני מחזור הסיום. כהרגלה.
מייקל רשקה, המנהל הספורטיבי של שטוטגרט אמר לא מכבר בראיון לעיתון "די וולט": "באיירן מינכן תהיה אלופה העונה, בעונה הבאה וגם בעוד שנתיים ובעוד שלוש. רק באיירן תקבע אם יהיה מתח בצמרת הליגה. הדרך היחידה שבה אני רואה בעתיד הקרוב מאבק אמיתי על התואר היא אם יהיה פלייאוף. עד שזה יקרה, באיירן תשלוט ותמשיך לרכוש את השחקנים הטובים ביותר של הקבוצות האחרות".
אין ספק. הדומיננטיות של באיירן רק הולכת וגוברת. זה לא רק שש האליפויות הרצופות, אלא גם הפער שהולך וגדל לעומת כל היתר. ממוצע הנקודות של באיירן בשש העונות האחרונות היה 86. בשש האליפויות הקודמות שלה הממוצע היה 73 נקודות בלבד. ולא נשכח, בתחילת המילניום היו בגרמניה גם אלופות שלא קראו להן באיירן מינכן: בורוסיה דורטמונד זכתה בתואר שלוש פעמים, ב-2002, 2011 ו-2012. ורדר ברמן חגגה ב-2004, שטוטגרט ב-2007 ואפילו וולפסבורג הקטנה הייתה אלופה לפני פחות מעשור, ב-2009.
שאלת המאמן
ובכל זאת, ואם אנחנו מתאמצים להיות אופטימיים, יש כמה סיבות שנותנות סיבה (קטנה...) להאמין שהעונה החדשה תהיה שונה, או במילים אחרות שבאיירן תהיה פחות דורסנית. לבאיירן יש מאמן חדש, ניקו קובאץ', שבניגוד למאמנים הקודמים של הקבוצה חסר ניסיון ברמות הגבוהות. קובאץ' הקרואטי (אבל יליד ברלין) אימן רק קבוצה אחת בקריירה שלו, את איינטרכט פרנקפורט, וגם זה במשך שנה וחצי בלבד. כן, פרנקפורט הדהימה כשניצחה את באיירן בגמר הגביע הגרמני בעונה שעברה, אבל עדיין, מדובר בקבוצת אמצע טבלה טיפוסית.
קובאץ' בן ה-46 מכיר את באיירן, מהתקופה בה שיחק בקבוצה בין 2001 ל-2003, אבל כעת הוא מגיע על תקן המאמן, וזה סיפור שונה לחלוטין. רק כדי להבין לאיזה נעליים הוא נכנס, נזכיר שלפניו אימנו את באיירן פיגורות כדוגמת פפ גווארדיולה, קרלו אנצ'לוטי ויופ היינקס – כולם מאמנים מהטופ העולמי עם זכיות באליפויות ובגביע האלופות.
החשש הוא שקובאץ' הצעיר והבלתי מנוסה יתקשה לנהל חדר הלבשה מלא אגו, עם כוכבים ברמה העולמית. הוא יצטרך להחליט מי מבין הכוכבים יהיה בהרכב ומי יישב על הספסל, וזה כשהקהל והתקשורת ידרשו לא רק ניצחונות אלא גם כדורגל אטרקטיבי. פשוט זה לא יהיה. שניים מאותם כוכבי על הם שני ה"זקנים", אריין רובן בן ה-34 ופרנק ריברי בן ה-35. בבאיירן נהנו בעשור האחרון מהיכולת הנהדרת של ההולנדי והצרפתי, אבל ברור לכולם ששניהם כבר מעבר לשיא. סימן ראשון למתיחות הצפויה בין רובן לקובאץ' נראה כבר בניצחון על הופנהיים, כאשר ההולנדי ישב על הספסל, נכנס רק בעקבות פציעתו של קינגסלי קומאן, כבש והביע את אכזבתו בסיום.
ההנהלה החליטה שבינתיים הם נשארים וכל זמן שהם בקבוצה הם גם מצפים לשחק. השאלה הגדולה היא האם העונה הזו תסמן את סיום דרכם של השניים כשחקנים מובילים – ואיך המועדון יתמודד עם הסוגיה. גם כאן זה לא יהיה פשוט. בניגוד לעונות הקודמות באיירן הייתה רגועה מאוד בשוק ההעברות. הקשר הבינלאומי לאון גורצקה אמנם הצטרף, אבל בהעברה חופשית, לאחר שהחוזה שלו בשאלקה הסתיים. והוא אמור למלא את מקומו של ארטורו וידאל שעבר לברצלונה. בנוסף סרז' גנאברי ורנאטו סאנצ'ס הפורטוגלי חזרו מההשאלות שלהם בהופנהיים וסוונזי.
אותה גברת ואותה אדרת
לבאיירן לא חסר כסף בקופה והסיבה לכך שלא נרכשו שחקנים חדשים היא לא כלכלית אלא מקצועית. רומניגה והנס באמת מאמינים שהסגל הקיים חזק מספיק כדי לזכות באליפות שביעית רצופה וגם להגיע הכי רחוק שאפשר בליגת האלופות. אז לגבי הבונדסליגה הם צודקים. אבל בכל מה שקשור לליגת האלופות? באיירן זכתה בפעם האחרונה בליגת האלופות ב-2013. מאז היא מודחת כבר חמש שנים ברציפות על ידי הספרדיות – שלוש פעמים ריאל מדריד, פעם אחת ברצלונה ופעם אחת אתלטיקו מדריד. ארבע פעמים באיירן נעצרה בחצי הגמר ופעם אחת ברבע.
חלק מהפרשנים בגרמניה חוששים שהגישה של באיירן מזכירה את הגישה של נבחרת גרמניה. המאמן יוגי לב המשיך לתת אמון בכמעט אותם שחקנים שזכו בגביע העולם ב-2014 גם ארבע שנים לאחר מכן, ולא משנה שחלה ירידה בכושרם (כמו תומאס מולר) או שהיו פצועים תקופה ארוכה (כמו מנואל נוייר). הקיבעון הזה היה גורם משמעותי בקריסה של הנבחרת הגרמנית במונדיאל ברוסיה.
חוץ מעמדת המאמן, באיירן החדשה תיראה בדיוק כמו באיירן של העונה שעברה. כאמור, לליגה המקומית זה אמור להספיק. ולא היה צריך יותר מאשר לראות את הניצחון 0:5 בסופרקאפ לפני שבועיים מול איינטרכט פרנקפורט. איך אומרים בשכונה? לא כוחות. אבל מה באמת לגבי ליגת האלופות? ליברפול, שהפסידה בגמר בעונה שעברה, יצאה למסע רכש מרשים ויובנטוס שהפסידה בגמר לפני שנתיים צירפה את המלך הבלתי מעורער של הצ'מפיונס - כריסטיאנו רונאלדו. באיירן לעומת זאת נשארה עם מה שלא הספיק לה בכל חמש השנים האחרונות.
"הרגשתי שמאשימים אותי בכישלון בליגת האלופות"
מה שכן, היא הצליחה לשמור על רוברט לבנדובסקי, למרות שלרגעים מסוימים נראה היה שמלך השערים הפולני של באיירן בדרך החוצה. השבוע חשף לבנדובסקי בראיון ב"בילד" שהוא באמת כבר היה עם רגל וחצי בחוץ: "לקראת סוף העונה שעברה הרגשתי שמאשימים אותי בכישלון של הקבוצה בליגת האלופות. באפריל ובמאי כמעט כולם חיפשו אותי. הרגשתי בודד ולא קיבלתי תמיכה מראשי המועדון. זה אכזב אותי. הייתי מטרה נוחה כי לא כבשתי בשניים או שלושה משחקים חשובים. לפתע כולם באו בטענות ללבנדובסקי. הרגשתי שאף אחד לא נמצא מאחוריי, בעיקר לא רומניגה והנס".
לבנדובסקי הגיע מדורטמונד ב-2014 ובארבע עונות במדי באיירן הבקיע 155 שערים ב-197 משחקים. בשתיים מהעונות הללו, כולל בעונה שעברה, הוא הוכתר כמלך שערי הליגה. אבל כל זה לא מנע את הביקורות. לבנדובסקי החל לחשוב על אתגר חדש וכדי לקדם את מאמציו למצוא קבוצה חדשה מינה את ה"סופר אייג'נט" הישראלי פיני זהבי כסוכנו האישי. "לא הרגשתי מאושר בבאיירן והחלטתי יחד עם פיני שהגיע הזמן לעבור למקום חדש. הגשנו בקשת העברה", הוא סיפר בראיון.
"חשבתי אז לעצמי, אם לכולם יש בעיה איתי והם חושבים שאני לא מספיק טוב, למה אני צריך להישאר? התחלתי לחשוב על הצעות ממועדונים אחרים", סיפר הכוכב הפולני. הבעיה הייתה שבבאיירן לא היו מוכנים לשמוע על עזיבה של מלך השערים שלהם. אולי הנס אפילו אמר: "פיני זהבי ניסה לקבוע איתי פגישה כבר ארבע או חמש פעמים. אמרתי לו שאהיה זמין רק ב-2 בספטמבר בשעה 14:30 (אחרי סגירת חלון ההעברות – נ"י)".
אחרי שלבנדובסקי חזר מהמונדיאל הוא נפגש עם קובאץ', המאמן החדש, שהצליח לשכנע אותו להישאר. הוא גם הבין שאין שום סכום בעולם שיצליח לשכנע את באיירן למכור אותו. "לאחר ששוחחתי עם קובאץ' ולאחר הרבה התלבטויות החלטתי להישאר בבאיירן. מה גם שהמועדון הבהיר שהוא לא ימכור אותי בשום תנאי", הסביר לבנדובסקי. "אני בן 30, יש לי עדיין שלוש שנים בחוזה. אני לא הטיפוס שייצא למלחמה או יתחיל בשביתה. זהו, הפסקתי לחשוב על מעבר לליגה אחרת".
השאלה הגדולה היא האם לבנדובסקי באמת ובתמים שם את כל המחלוקות ואת כל התחושות הקשות מאחוריו. כרגע ההרגשה היא שכן. בסופרקאפ מול פרנקפורט הוא כבש שלושער והוא הבקיע גם את השער היחיד במשחק הגביע בשבוע שעבר מול דרוכטרסן. אז כן, כמו פריז סן ז'רמן בצרפת וכמו יובנטוס באיטליה, גם באיירן מינכן יודעת שהאליפות המקומית היא מבחינתה יעד הכרחי. ולמרות כל הספקות היא כנראה גם תשיג אותה. המבחן הגדול יהיה בליגת האלופות. יש רק בעיה קטנה: רק קבוצה אחת יכולה לזכות בתואר החשוב ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
