הדריבליסט: כך הפך מנור סולומון לשם החם בליגת העל

את השער הראשון של מכבי פ"ת לרשת של בית"ר ירושלים שלשום הבקיע לידור כהן. הבישול נרשם לגידי קאניוק. כל אחד מהשניים ראוי למחמאות, גם על הביצוע הספציפי הזה ובכלל על משחק הפתיחה שלהם. אבל ההתלהבות אחרי אותו שער הייתה משחקן אחר, שגונב את ההצגה בקביעות - מנור סולומון. 

סולומון בן ה-19 יצא לריצה עם הכדור בחצי המגרש של הקבוצה שלו. הוא נכנס בין שחקני בית"ר ועבר בכדרור מרחק של כ־50 מטר לפני שמצא את קאניוק. היה קל להתלהב. המהלך הזה הדגיש את התכונה הבולטת ביותר של סולומון, זו שהופכת אותו למבוקש בישראל ובחו"ל – הדריבל. לרוב שחקנים צעירים לא לוקחים את המשחק עליהם באופן מוחלט, אלא מעדיפים לבצע את הפעולה הבטוחה. לא סולומון.  

מנור סולומון בולט בעיקר בדריבלים(צילום: אורן אהרוני)

שימו לב (בטבלה) לכמות המאבקים ההתקפיים שלו: מבין כל בני העשרה באירופה (בליגה הראשונה של כל מדינה), כלומר אלה שעדיין לא הגיעו לגיל 20, יש רק שלושה שחקנים שביצעו בעונה שעברה יותר דריבלים מסולומון בממוצע ל־90 דקות משחק. שניים מהם – ג'סטין קלייברט שעבר מאיאקס לרומא וכריסטיאן פוליסיץ' מדורטמונד - מוכרים מאוד, ושווים עשרות מיליוני יורו.

השחקן הנוסף הוא גיורגי צ'קבטאדזה הגיאורגי, שמשחק בגנט ומחוזר על ידי טוטנהאם (קיליאן אמבאפה, אגב, נמצא רק בהמשך הרשימה. קשה לכדרר יותר מדי כשניימאר משחק איתך בקבוצה). כל השלושה כבר ערכו הופעות בכורה בנבחרות הבוגרות שלהם, סולומון עדיין לא. אולי בקרוב זה ישתנה, אחרי הזימון הנוסף שקיבל לנבחרת ישראל.

ברשימה מכובדת. מנור סולומון(צילום: אורן אהרוני)

סבסטיאן דייסלר. בגרמניה השוו את סולומון אליו(צילום: getty images)

לקבוצות בכל העולם יש מערכות מידע שמאפשרות להן לצפות בדירוגים מהסוג הזה. כך הן בוחרות אחרי איזה שחקנים לעקוב בווידיאו. בעונה האחרונה סולומון עבר שחקן יריב בכדרור מוצלח לא פחות מ־187 פעמים. דיא סבע ונייג'ל האסלביינק, שנמצאים במקום השני, עשו זאת 118 פעמים – הבדל עצום. בשנה שעברה, בכתבה על סולומון בעיתון הגרמני הפופולרי die welt, השוו את הדריבל שלו לזה של כדורגלן העבר הגרמני סבסטיאן דייסלר, ששיחק בבאיירן מינכן.

סולומון עם בניון. יש לו ממי ללמוד(צילום: ראובן שוורץ)

למגיני היריב קשה לסגור את סולומון(צילום: ראובן שוורץ)

מה עושה את הדריבל של סולומון לכל כך טוב? קודם כל זו השליטה האבסולטית שלו בכדור, בשתי הרגליים, שמקשה על שחקן ההגנה לסגור אותו. היריב יסגור את הכניסה למרכז וסולומון

יכול לברוח לאגף, ולהפך. בנוסף יש לסולומון נגיעה ראשונה פנטסטית, מה שמאפשר לו להתחיל את הדריבל תוך כדי ההשתלטות על הכדור. הכוח המתפרץ שלו יוצא דופן, וצעדי הריצה הראשונים מהירים ביותר.

דוגמה נפלאה לכך קיבלנו במשחק מול בית"ר. לקראת סוף המחצית הראשונה סולומון רץ קרוב ל־70 מטרים עם הכדור. היציאה מהמקום, תחילת הריצה של אותו מהלך, הייתה התעללות בשני יריבים. המסירה של סולומון בסיום הייתה טובה, אבל קאניוק לא הבקיע. כדי לקפוץ מדרגה, זה בדיוק הדבר שסולומון יצטרך להתמיד בו. לפני שנה הוא היה מוסר מעט יחסית, מעדיף להמשיך לכדרר ולאו דווקא עושה את הבחירה הנכונה.

 
בכדורגל של היום שחקן גדול באמת הופך לכוכב כבר בגיל צעיר מאוד, לא נשאר רק בגדר הבטחה אלא מממש אותה מוקדם. במחזור הפתיחה השבוע סולומון כן חילק מסירות מצוינות, והקפיד על קבלת החלטות טובה. זו יכולה להיות בשורה חשובה עבורו ועבור הכדורגל הישראלי, כי מבחינת פוטנציאל סולומון יכול לכדרר עצמו עד לאחת הליגות הגדולות בעולם.