בלי בושה / פלג בחמישי

החוצפן

הפרשנות המביכה של גוטמן

סדרת הריאליטי השבועית הזו התפתחה מעצמה – בלי תסריטאי, במאי או מפיק – וחזרה לעונה נוספת. "הגוטמנס". בתפקיד הראשי: אבא אלי, שמנתח משחקים כאילו באובייקטיביות. כוכבי המשנה: מאמן בני יהודה יוסי אבוקסיס – ידידו הוותיק שהיה עוזרו בהפועל ת"א ובנבחרת ישראל, ואורי – בנו הבכור, שמשמש כעוזרו של יוסי. בתפקיד אורח: קובי רפואה.

פרק פתיחת העונה: בני יהודה מתארחת באשדוד. שלוש דקות לסיום מורחק הבלם דן מורי, קבוצתו מאבדת את הראש, והמארחת שתיפקדה בגביע הטוטו כבשר תותחים מנצחת משער נגיחה בדקה ה-90. אבוקסיס מאשים את השופט איתן שמואלביץ' וטוען שהוא "איים על מורי כל המשחק". עוברים לגוטמן באולפן.

פרשן או אוהד?(איור: אופיר בגון)

"בני יהודה היום מקופחת. בני יהודה לא הייתה שווה היום הפסד", הצטרף הפרשן למופע הבכיינות והבריחה מאחריות של המאמן, וקרא לחיזוק הסגל:"כשעוזבים אותך שחקנים בכירים כמו קנדיל, חבשי, חוזז, יונתן כהן, בוזגלו, ולסקיס, גורדנה – ואין תחליף, שלא יבנו על נסים ונפלאות". ואז הגיע המסר העיקרי: "יוסי אבוקסיס מאמן מצוין, הוא הוכיח בשלוש השנים האחרונות שהוא מאמן טוב. אבל כל מאמן טוב צריך שחקנים טובים על מנת להגיע להישגים". ברור, וכל מאמן רע צריך שחקנים רעים.

בדיוק כמו בעונה הראשונה, לפני המונולוג הדביק של ה"פרשן" הודיע המנחה: "גילוי נאות, בנך הוא עוזר מאמן בני יהודה". איזה יופי! מס השפתיים שולם, מעכשיו אפשר ללקק חופשי לחניכו וחברו הטוב, ולעוזרו שהתוודה בעבר כי הוא מתייעץ עם אבא. כלומר, גוטמן מחמיא בעצם לעצמו, ולא יעזור גם גילוי נאות בריבוע.

אורי גוטמן. מקבל הגנה מאבא(צילום: עוז מועלם)

בסצנה אחרת של הפרק הראו קטעים מהפסדה של הפועל ת"א בחדרה. "קובי רפואה נפל למלכודת, שצריך להביא שלוש נקודות בכל מחיר", הסביר הפרשן ועבר לנזיפה אישית: "לא, קובי! כשאתה משחק בנחיתות מספרית מדקה 57, היית צריך ליצור עכשיו קבוצה קומפקטית, לדעת להביא קודם כל את הנקודה הביתה ועל הדרך, אם ניתן, להביא את השתיים הנוספות".

מעניין. כשהפועל ת"א ספגה והפסידה אחרי שהייתה במינוס שחקן כמעט מחצית שלמה (גם אצלה הורחק הבלם), גוטמן הפיל את כל התיק על המאמן. אבל כשבני יהודה לא החזיקה מעמד בנחיתות מספרית במשך שלוש דקות בלבד זה לא היה תפקידם של המאמנים ליצור קבוצה קומפקטית ולהביא קודם כל את הנקודה. בהפסד המביך של בן טיפוחיו ושל יוצא חלציו, אבא'לה לא חילץ מעצמו אפילו צליל של ביקורת. מי שראה את העונה הקודמת, לא הופתע. גם אז, כשבני יהודה הפסידה לנתניה למשל, גוטמן החמיא לצוות המקצועי שלה ונתן בראש לחלוץ מאוויס צ'יבוטה. מעניין באמת מי החליט להרכיב אותו.

קובי רפואה. הוא דווקא קיבל ביקורת(צילום: ראבון שוורץ )

שיא החוצפה הגיע במוצ"ש, כשאוהדי בני יהודה מחו נגד הבעלים ברק אברמוב, שלא חיזק את הקבוצה, בעיה שהפרשן דיבר עליה כמה רגעים קודם. גוטמן יכול היה לגנות את הקללות, אך גם להחמיא לאוהדים שיצרו קבוצה קומפקטית למען מחאה צודקת, מול האיש שהשקיע מיליונים בשיווק המסעדות שלו וקצת שכח אותם. אבל מה רציתם, שיגיד מילה רעה על הבוס שמשלם משכורת לבן שלו? עדיף להחניף.

"אני רוצה לשאול את הקהל של בני יהודה", אמר אבא אלי, "שנה ראשונה אברמוב מביא לכם גביע המדינה, שנה שנייה מביא לכם פלייאוף עליון. למה?". ככה זה בכדורגל הרקוב ועמוס האינטרסים שלנו. כל מאמן או בעלים יכול לצאת גדול. הוא רק צריך חנפן גדול בתקשורת.

אברמוב לא משקיע? את גוטמן זה לא מעניין(צילום: אבי רוקח)

הבכיין

ערן לוי מלכלך על נתניה

"הסוף שלי במכבי נתניה היה מגעיל ומכוער", התבכיין השבוע ערן לוי. "מעולם לא נפגעתי מבן-אדם או מאנשים כי אני לא רואה אף אחד ממטר". מה ההבדל בין בן-אדם לאנשים לא ברור, ואם הוא לא רואה אף אחד ממטר, למה הוא בכל זאת נעלב? כי זה ערן לוי, שאומר כל הזמן אני ואני ואני, ולפעמים מחבר את שלושתם ביחד ומדבר על עצמו בגוף שלישי.

הנה רק כמה דוגמאות מפי השחקן שנדד בין תשע קבוצות, ולא נפגע מעולם. "כילד שגדל במועדון הגדול הזה, לא עניין אותם מה יהיה איתי ולאן אלך", אמר בעבר החלוץ על מכבי חיפה. "לא משנה כמה נפגעתי, ובאמת נפגעתי, אבל זה מועדון שלא כיבד אותי לאורך כל הדרך".

ב-2010 חתם בהפועל אשקלון, לאחר שמאמן בית"ר ירושלים אורי מלמיליאן ויתר על שירותיו. "אני פגוע מאורי, אני חש סוג של בגידה מצידו", סיפר אז הנעלב הסדרתי. "בבית"ר התפתלו עם כל מיני תירוצים וברגע שבאה ההצעה מאשקלון לא היססתי וטוב שכך, כי הגעתי לבית חם". כעבור פחות מחצי שנה הוא עזב את ביתו החם, ונימק: "המצב שלי הידרדר למקומות לא טובים ונוצרה הרגשה מגעילה".

אני ואני ואני. ערן לוי(צילום: אורן אהרוני)

מאשקלון הדרים לבאר-שבע, וכשהמאמן ניר קלינגר החליט לוותר עליו, אמר האיש שלא פגעו בו מעולם: "הפועל באר-שבע לא הלבישו אותי ואני לא חושב שזה במקום. אני מאוכזב מהניהול עצמו, וזאת פעם שנייה שאני נפגע מהמצב הזה. הפעם הקודמת הייתה במכבי ת"א".

ב-2012 התגלגל שוב לבית"ר ירושלים, ובמקרה הזה האיש שלא רואה אף אחד ממטר ולא נפגע מעולם נפרד מהמועדון בכתב תביעה שבו הלין על "מפח הנפש שנגרם לו, הזלזול המופגן בו, והפגיעה הקשה בשמו הטוב".

והנה, עכשיו הוא חוזר למועדון שהכפיש אותו, ושמו הולך אחריו.

הנצלנים

104 שקל בשביל הפועל ת"א

לא מעט בעלי קבוצות כבר הודיעו שהשנה הם לא מתכוונים להשתולל בתקציבים, הרמה יורדת, ורק מחירי הכרטיסים ממשיכים לעלות. 104 שקל, לא פחות, תצטרכו לשלם עבור כרטיס מבוגר ברכישה מוקדמת באינטרנט למשחק בין הפועל ת"א להפועל חיפה בשבת.

למחרת התבוסה 4:1 בדרבי של חצי גמר גביע הטוטו דיבר זאב גרינברג, מבעלי הפועל ת"א, על התקציב הצנוע והשאיפות הצנועות לא פחות העונה – "להישאר בליגה". יופי של טקטיקה: מנמיכים ציפיות ומעלים מחירים. "המועדון ראוי לבעלים יותר עשיר מאיתנו", התמסכן גרינברג. "אני לא מכניס יד לכיס ומוצא כסף". מזל שבינתיים אפשר להכניס יד ולמצוא כסף בכיסים של האוהדים.

שווים 104 שקל?(צילום: עוז מועלם)

החופר

מילה של אורי אוזן

גם הליגה לנוער שבה בשבת, הפועל ת"א הפסידה בבית 2:1 לבית"ר טוברוק,

ואת ההוראות מהקו נתן להם (בלי מיקרופון) אורי אוזן. מוזר, כי באמצע העונה שעברה עזב טוחן המוח את קבוצת הנוער של מכבי פ"ת, וטען: "אני לוקח הפסקה קצרה מאימון במטרה לאמן קבוצת בוגרים. אני עוד מעט בן 40. אמרתי שאני אאמן נוער עד הגיל הזה, ואז אראה מה אני רוצה לעשות".

אז איך זה שהוא שוב בנוער? ובכן, אוהדי הפועל ת"א יכולים להישאר אופטימיים. יום הולדתו ה-40 של אוזן יחול ב-27 בדצמבר, כך שבעוד ארבעה חודשים יש מצב שהוא שוב יציית לשעון הביולוגי שלו – ויעזוב. מתי יגשים את חלומו ויקבל קבוצת בוגרים? בשביל זה, כל מה שהוא צריך לעשות כפרשן מאוד פשוט: להעביר מסרים, לשמור על קשרים, והכי חשוב – לא לשרוף גשרים. כלומר לדבר הרבה ולהגיד מעט. או כמו שקוראים למכה שעם ישראל נחשף אליה שלא באשמתו: מחלת הברברת.