הענק הרדום מתעורר: סיפורה של הכוכב האדום
לפני כשלושים שנה, כשעוד הייתה שייכת ליוגוסלביה, נחשבה הכוכב האדום בלגרד למעצמה ואפילו זכתה בגביע אירופה. אלא שהחגיגות אז לא היו מושלמות, בשל מלחמת האזרחים שהתרחשה במדינה, והשבוע המועדון סגר מעגל כאשר רשם עלייה היסטורית לצ'מפיונס וחזר לבמה המרכזית
לפני תצורתה המודרנית והנוצצת, ליגת האלופות נקראה בשם יותר פשוט - גביע אירופה. בהצצה זריזה בגמרים של אותה תחרות "עתיקה", ניתן יהיה לראות קבוצות שצעירים לא יכירו כפיינליסטיות של אליפות אירופה. לצד השמות הברורים כמו ריאל, בארסה, מנצ'סטר יונייטד ומילאן, יהיו השמות הפחות טריוויאליים, כמו אסטון וילה ונוטינגהאם פורסט, שכיום משחקות בליגת המשנה באנגליה, פיינורד ההולנדית, סלטיק הסקוטית ובין היתר, גם הכוכב האדום בלגרד.
אם כתבה זו הייתה נכתבת לפני כמעט שלושים שנה, הייתי כותב "כוכב האדום בלגרד היוגוסלבית". למעשה אם כתבה זו הייתה נכתבת לפני כמעט שלושים שנה, הכוכב האדום לא הייתה נכללת ברשימת הקבוצות הפחות מוכרות, אלא נמנית עם ריאל, ברצלונה ושאר הקבוצות שכיום מאוד קל לראות בגמר ליגת האלופות. אז מה קרה לכוכב האדום בלגרד?
הפעם השמחה מושלמת. אוהדי הכוכב האדום(צילום: גלעד ילון)
על מנת להבין כמה גדולה הייתה הקבוצה, כל מה שצריך זה להסתכל על ההיסטוריה שלה עד שנות ה־90 המוקדמות. הקבוצה הייתה אורחת כמעט קבועה בתחרויות האירופאיות (גביע אירופה, גביע אופ"א וגביע אירופה למחזיקות גביע בין היתר) וגם אם לא הצליחה להגיע לשלבי הנוקאאוט, כמעט בכל שנה ניסתה את מזלה בשלבי המוקדמות. חדי המחשבה ביניכם יבינו שהרבה הופעות בשלבי מוקדמות אומר הצלחה בזירה המקומית. ואכן, עם 19 זכיות באליפות יוגוסלביה ו־12 זכיות בגביע היוגוסלבי, עד שנות ה־90 המוקדמות הכוכב האדום הייתה אחת מהקבוצות הסלביות המצליחות ביותר ואף מחזיקה בשיא האליפויות עד היום. אך למרות ההצלחה שלה דבר אחד חמק ממנה כמעט תמיד, וזה התואר של אלופת אירופה.
נריץ את השעונים שלנו קדימה בסיפור לעונת 90/91- נקודת המפנה. אם הייתי מציג בפניכם גרף, זו הייתה הנקודה הגבוהה ביותר בו, ולאחריו הגרף היה צונח מטה. הצניחה הזו לא באה משום מקום. כבר שנים לפני זה שהמתיחות בתוך המדינה המאוחדת של יוגוסלביה איימה להתפרץ החוצה. לאחר המוות של המנהיג היוגוסלבי טיטו ב־1980, כל קבוצה אתנית במדינה דרשה עצמאות משלה, ואם לקצר עשר שנים של מתיחות ומלחמות למשפט וחצי, ב־1991, לאחר שנים של סכסוך בין כל הקבוצות האתניות, פרצה המלחמה, והקרב הראשון, 'קרב עשרת הימים', החל ב־26 ביוני 1991.
קצת פחות מחודש לפני שהקרב הזה ייצא לדרך, כאשר השקט במדינתם כבר לא ממש קיים, עלו שחקני הכוכב האדום בלגרד לגמר גביע אירופה הראשון בהיסטוריה שלהם, בבארי שבאיטליה. כדי להדגיש כמה גדול ההישג של הכוכב האדום רק להגיע לגמר, נציין שבחצי הגמר הם הוגרלו נגד באיירן מינכן, שעד אותו מפגש היו בלתי מנוצחים ב־47 משחקי בית אירופאיים, רצף שהכוכב האדום קטעו בדרכם לגמר.
המשחק הפגיש את בלגרד עם מארסיי הצרפתית (עוד שם שכיום יהיה מוזר לראות בגמר ליגת האלופות). מארסיי באותה תקופה הייתה פייבוריטית ברורה, עמוסת כוכבים, בעוד שסיניסה מיכאלוביץ', שחקנה של בלגרד, אמר בהתייחס לקבוצתו שהיא "הייתה מלאה בבני 21־23". ילדים במונחי כדורגל, קבוצה עם עבר מפואר, אבל שחקנים בהווה שנחשבו לחסרי ניסיון, בעיקר בגמר ליגת האלופות.
מאמנה של בלגרד, ליופקו פטרוביץ', החליט כבר בתחילת המשחק שהוא הולך לגרור את הגמר הזה לפנדלים. החלטה טקטית לחלוטין, שכן בליגה היוגוסלבית, משחק שהסתיים בתיקו היה מוכרע בפנדלים על מנת לקבוע מנצחת. על כן, שחקניו היו מנוסים בפנדלים ולאור הנחיתות מול מארסיי, זו הייתה החלטה אסטרטגית גאונית (מוריניו עשה על זה קריירה).
וכך יצא, ששתי הקבוצות ההתקפיות החזקות באירופה באותה תקופה סיימו את גמר גביע אירופה ב־0:0 משמים. נאמר שזה היה אחד המשחקים המשעממים בהיסטוריה, וזה בדיוק מה שפטרוביץ' רצה. בדו קרב הפנדלים, לאחר שעתיים של אנטי כדורגל מובהק, פרוסינקי, ביניץ', בלודדיצ'י, מיכאילוביץ' ופאנצ'ב הכניסו את הבעיטות שלהם בקור רוח מ־11 מטר לטובת בלגרד, בעוד שהחטאה של מנואל אמורוס בבעיטה הראשונה של מארסיי היא מה שבסופו של דבר הטה את כף המאזניים לטובת בלגרד. ההישג הגדול ביותר שהגיע לבלקן מאז ומעולם - הכוכב האדום בלגרד הייתה אלופת אירופה.
הישג שנשכח בהריסות מלחמה
ומה קורה כאשר אלופת אירופה חוזרת הביתה עם הגביע? ניחשתם נכון, האוהדים מחכים להם בשדה התעופה עם דגלים ותופים, מעודדים את הגיבורים שלהם ונושאים אותם על הכתפיים. אוטובוס עם השחקנים עובר ברחובות העיר, מאות אלפים מריעים, העיתונים משבחים וראש הממשלה מארח אותם בביתו. זה מה שהיה אמור לקרות. אבל כל מה שחיכה לשחקני הכוכב האדום בהגיעם חזרה ליוגוסלביה הייתה מדינה בגסיסה ומלחמת אזרחים שאוכלת את הקבוצות השונות לאט לאט.
המלחמה האתנית ביוגוסלביה גרמה להתאחדויות ספורט אירופאיות למנוע מקבוצות, נבחרות ומייצגים יחידים של יוגוסלביה להשתתף בכל תחרות וענף ספורט, מטניס ורכיבה על אופניים ועד כמובן, כדורגל, בין 93 ל־95. וכך בלגרד לא השתתפה באותן שנים באליפות אירופה, רק שנתיים לאחר הזכייה המופלאה שלה, שנבלעה בתוך הכאוס שהתרחש במדינה. במרוצת השנים שאחרי התפרקות יוגוסלביה למדינות עצמאיות, בלגרד, שנהפכה לבירת סרביה, זכתה בתשע אליפויות סרביה ו־12 גביעי מדינה. אך בזירה האירופית, פרט לשלוש פעמים בודדות בכמעט שלושים שנה, בהן הקבוצה עלתה לשלב הבתים של גביע אופ"א/הליגה האירופית, הכוכב האדום בלגרד, שהייתה אלופת אירופה, שהדיחה את באיירן מינכן הגדולה, שנחשבה למחסלת ענקיות, לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות אפילו פעם אחת. בזמן שהיא נתקעה במלחמות בבית, אירופה עקפה אותה בסיבוב ברמת האיכות והכלכלה והכוכב האדום נשכחה.
עד יום רביעי האחרון. אחרי שנקלעו לפיגור 2:0 מול זלצבורג ומונאס דאבור, שכבש צמד (הנה לכם הזווית הישראלית בסיפור), הכוכב האדום הראתה ניצוצות של הענק הרדום ששוכן בה, איזנה ל־2:2 והעפילה (משערי חוץ) לשלב הבתים של ליגת האלופות בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה, קצת פחות מחצי שעה לסיום המשחק. ההיסטוריה חוזרת לבלגרד. ליגת האלופות חוזרת לבלגרד. מאמנה של הקבוצה, ולאדן מילוז'ביץ', היה שחקנה של הכוכב לעונה אחת ב־95/96, אז זכה עם הקבוצה בגביע המדינה, אך כאמור לא העפיל איתה לליגת האלופות. בסוף המשחק אוהדי הקבוצה, שבשבילם ליגת האלופות היא צילומי טלוויזיה משנות ה-90, פרצו למגרש, הריעו לגיבורים שלהם והרימו אותם על הכתפיים, בפעם הראשונה במסגרת ליגת האלופות, מאז אותו יום במאי 1991.
האם הקבוצה תעפיל לשלבי הנוקאאוט העונה? סביר להניח שלא. יכול להיות שגם לא תעפיל לליגה האירופית מהמקום השלישי, אבל עצם העובדה שהמנון ליגת האלופות יתנגן לראשונה באצטדיון הכוכב האדום, זהו הישג היסטורי לקבוצה שחוזרת למקומה הטבעי, ואף סכסוך או מלחמה, לא יוכלו לקחת את זה ממנה.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי הכוכב האדום
צילום: EPA
מומלצים
