איש הברזל: אלכסנדר אלכסיינקו חולם על טוקיו 2020
הוא נולד עם שיתוק מוחין, בגיל 6 חלה בפוליו, כשהיה בן 12 הוריו נהרגו בתאונת דרכים. כל זה לא עצר את אלוף אירופה הפראלימפי בהדיפת כדור ברזל ומדליסט הארד בהטלת כידון. אחרי שעלה לישראל מאוקראינה, הוא חולם על ראש הפודיום ביפן - וגם על כיסא מיוחד שיאפשר לו להתחרות, אבל אין ביכולתו לקנות
סיפור חייו של אלכסנדר אלכסיינקו נשמע כמו לקוח מתוך סרט סוחט דמעות, או סדרת דרמה שגיבורה מתמודד עם מצב גופני קשה, אובדן טראגי ועכשיו גם המון קשיי קליטה. עכשיו אלכסיינקו בן ה-34 מנסה להתגבר על כל המכשולים ולהגשים את חלומו – לייצג את ישראל במשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020.
הוא נולד בעיירה קטנה בחצי האי קרים שבאוקראינה, עם שיתוק מוחין שפגע בעמוד השדרה. בגיל שש גם אובחנה אצלו מחלת הפוליו, שהחלישה את עצמותיו. אבל איש לא יכול היה להכין אותו לאסון שנחת עליו בהיותו בן 12 בלבד. הוא התייתם מהוריו שנספו בתאונת דרכים ורשויות החוק החליטו להעבירו לבית יתומים בלוגנסק.
בתחילה ניסו לשלב את אלכסיינקו בבית ספר רגיל, אך שם סבל מהקנטות בגלל מצבו הגופני, והוחלט להעבירו לפנימייה מיוחדת לנכים. כדי להקנות לו מקצוע לחיים, הוא עבד במקביל כסנדלר.
למרות המגבלות וקשיי ההליכה, אלכסיינקו אהב לרוץ למרחקים קצרים, עד שיום אחד הבחין בו מאמן אתלטיקה ששינה את מסלול חייו. הוא הציע שיעבור למקצועות הזריקה. "הספורט עזר לי להשתקם", אומר אלכסנדר שזורק ממצב ישיבה. "ידעתי שאני טוב במה שאני עושה. האימונים עזרו לי לחשוב על דברים חיוביים. בגיל 17 התחלתי לעסוק בספורט הזריקות באופן יותר מקצועני וזה גם חיזק אותי פיזית, כי שקלתי לפני כן רק 40 ק"ג. אז גם התחלתי להביא תוצאות".
ואכן התוצאות הגיעו בצרורות. מאז 2010, כשנכנס לנבחרת אוקראינה, הוא זכה ב-53 תחרויות ארציות ושבר 23 פעמים שיאים לאומיים. ברזומה שלו גם תואר אלוף אירופה ב-2014 בכדור ברזל ומדליית ארד בהטלת כידון. באליפות העולם ב-2015 סיים רביעי בדיסקוס ושישי בכידון
"באוקראינה אמרו שאני זקן"
באוגוסט 2017 עלה אלכסנדר לישראל עם אשתו היהודייה קטיה, ועם אימה הם מתגוררים בכרמיאל. מה שזירז את ההחלטה היה היחס מצד ההתאחדות האוקראינית. "אמרו לי שאני זקן ולא יכול להמשיך להתחרות בנבחרת", הוא מספר. "הייתה לי מוטיבציה גדולה להמשיך להתחרות בישראל ולהוכיח להם שאני עדיין טוב".
כשחזר מאליפות אירופה באנגליה ב-2014, פרצה מלחמת אזרחים באוקראינה ואלכסיינקו לא יכול היה לשוב לעירו בגלל המחסומים שהקיפו אותה. הוא נאלץ ללון במקום אחר. "נשארתי בלי כלום", הוא משחזר. "רק חליפת ספורט, נעלי התעמלות ומעט מאוד כסף, אבל לפחות מצאתי שם את אהבת חיי". השניים התחתנו לפני כשנתיים וחצי וכיום מצויה קטיה בהיריון מתקדם.
עם הגעתו ארצה חיפש האתלט הפראלימפי מועדון שבו יוכל לבטא את כישוריו, והמליצו לו ללכת לאיל"ן חיפה, שם הכיר את המאמן אלכס בוגוסלבסקי שלקח אותו תחת חסותו.
איך התנאים פה לעומת אוקראינה?
"למרות שיש עדיין בעיות, המצב בישראל טוב יותר מבחינת המתקנים ומזג האוויר, כי קשה לי להתאמן בקור ובשלג. פעמיים בשבוע אני מגיע מכרמיאל לאימונים בהדסה נעורים, שזה שעתיים נסיעה, או שאני צריך להחליף שלוש רכבות ואז לבקש שהמאמן יבוא לאסוף אותי מהתחנה. זה בכלל לא פשוט. יש הרבה בירוקרטיה. הרבה אומרים 'נעזור לך' ואחר כך נעלמים. הנסיעות עולות המון כסף. אז נכון, עוזרים לי קצת מאיל"ן ובהתאחדות עשו לי מחנה אימונים, אבל אי אפשר לחיות ככה מקצבת נכות בלבד ולפרנס עוד מעט ארבע נפשות".
"הכיסא מתפרק ואין לי כסף"
לפני שבועיים זכה אלכסיינקו בשתי מדליות ארד, בכידון ובכדור ברזל, באליפות אירופה בברלין. על הדיסקוס, שהוצא מהתוכנית למשחקים הפראלימפיים הקרובים, הוא ויתר. עכשיו הכיוון הוא טוקיו כמובן. באליפות אירופה הוא קבע 8.56 מטר בברזל ו-21.88 מטר בכידון, קרוב מאוד לקריטריון האולימפי - 9 מטר בברזל ו-23 מטר בכידון.
"אני יכול להמשיך ולהשתפר", הוא אומר. "באימונים עשיתי הרבה יותר ובכידון גם החזקתי בשיא האירופי, כך שלא אמורה להיות בעיה להגיע לשם. אני עובד קשה ובטוח שאצליח, אבל גם כאן יש בעיה. יש לי כיסא שהבאתי מאוקראינה, שבו אני יושב ומתחרה. הוא בנוי במיוחד לפי המידות המותרות וממש כבר מתפרק לי. בגלל זה עלולים לפסול אותי. רציתי מאוד לקנות חדש באליפות אירופה, אבל זה עולה 1,800 אירו ואין לי כסף".
מה החלום הגדול שלך?
"להגיע כמובן לטוקיו, לייצג את ישראל ולעמוד במקום הכי גבוה שיש על הפודיום, כי במדי אוקראינה השתתפתי באליפויות עולם ואירופה אבל לא הגעתי למשחקים הפראלימפיים. יש לי עוד הרבה עבודה, אבל אני בטוח שאצליח ומבטיח שאתן מעצמי את הכל למען המדינה".
לפנייה לכתב/ת 
