באר שבע הייתה חייבת לחטוף עונש כבד
האלופה נהגה ביהירות בפרשת החולצה של הרוש. עבירה דומה במפעל אירופי הייתה עולה לה בהרחקה לשנים, והגיע הזמן להרתיע קבוצות ובעלי קבוצות מזלזול בתקנון. די עם השכונה הזו
ההכנות הנפשיות נכנסו להילוך גבוה ככל ששריקת הפתיחה למשחק העונה התקרב. הוזמנתי על ידי חבר, אוהד מכבי חיפה, לצפייה במשחק עם כמה חבר'ה, בירה ועל האש. כיף גדול.
המשחק בין הפועל באר־שבע למכבי ת"א אמור היה להיפתח בשעה 21:00. אני מגיע באיחור של 20 דקות, מסתכל על מסך הטלוויזיה ורואה שרק חמש דקות חלפו. מה קורה פה? אני שואל עצמי, המשחק הרי לא אמור היה להתחיל ב־21:15.
אריאל הרוש(צילום: עוז מועלם)
האם יש טעות בכתובית של הערוץ? אני שואל, ואז מישהו זורק לאוויר שבאר שבע סירבה להחליף את אפודת השוער ולכן המשחק נפתח באיחור של רבע שעה. בסיום הבנתי את התמונה המלאה, ומתברר שהאישה המתיימרת לנקות את הכדורגל הישראלי מחוליו שוב פישלה.
בטח יקפצו עכשיו כמה אוהדי באר שבע ויתחילו לגדף. זה לא מזיז לי, אני אומר את האמת. מתברר ששופט המשחק התריע כבר שישה ימים לפני המשחק על עניין צבע החולצה של אריאל הרוש, אבל במועדון משום מה החליטו להתעלם. ואז הגיעה הפארסה הגדולה ביום המשחק, כששוב סירבו להוראת השופט, בטענה שמכבי ת"א עושה להם דווקא.
להפועל באר שבע יש מנכ"ל והנהלה, אבל המילה הראשונה והאחרונה היא של הבעלים אלונה ברקת, כך שהאחריות במקרה הזה מוטלת עליה. החלק המביך בסיפור הוא דווקא הודעת ההתנצלות של המועדון על ביזוי המעמד, השחקנים, השופט, התקנון והאוהדים. נו באמת. אחרי שהגיע המכתב התקיף של יו"ר המינהלת, ארז כלפון, שוב שוגרה לאוויר תגובה יהירה, הפעם מטעמו של אסי רחמים, שבחר להשתמש בביטויים כמו עזות מצח וחוסר הבנה. מי היה מאמין, הממי של המדינה קמה וזועקת שכולם נגדה.
אני מדמיין מה היה קורה אילו האלופה הישראלית הייתה מתנהגת כך במפעל אירופי. קודם כל, היא לא הייתה מעזה לעשות דבר כזה, ואם כן – ברור שאופ"א לא הייתה מרחמת עליה ומרחיקה אותה לשנים. העונש היה חייב להיות יותר מקנס כספי, אולי אפילו הפסד טכני. רק כך אפשר להרתיע קבוצות ובעלי קבוצות מזלזול בתקנון.
לפנייה לכתב/ת 
אלונה ברקת
צילום: עוז מועלם
מומלצים
