לואיס אנריקה - האיש שישקם את ספרד / "מר עולם"
השחקן והמאמן שהיה מזוהה במשך שנים עם ברצלונה, רוצה להפוך את נבחרת ספרד לדומה יותר דווקא לריאל מדריד. עם ראמוס הוא שבר את הקרח, את אלבה השאיר בחוץ על רקע אישי, ואיסקו אמור להיות האיש שלו במרכז. נדב יעקבי על המאמן שאמור להחזיר את האמונה
במשך ארבע שנים קסומות נבחרת ספרד שלטה בכדורגל העולמי. זה התחיל עם הזכייה ביורו 2008, נמשך עם הנפת גביע העולם ב-2010 והשיא היה הניצחון האדיר 0:4 על איטליה בגמר יורו 2012.
זאת הייתה הפעם הראשונה שנבחרת כלשהי זוכה בשלושה טורנירים חשובים ברציפות, והתחושה הייתה שספרד תמשיך להיות הנבחרת הטובה בעולם גם בשנים הבאות. עובדה, הנבחרת הספרדית הצעירה זכתה ב-2013 באליפות אירופה עד גיל 21, כך שנראה היה שיש דור המשך מצויין לצ'אבי, אינייסטה, פויול וקסיאס.
אבל המציאות הייתה שונה. "לה רוחה" כשלה במונדיאל 2014 כשלא צלחה אפילו את שלב הבתים ונעצרה בשמינית הגמר גם ביורו 2016 וגם במונדיאל ברוסיה לפני חודשיים. כן, שלושה טורנירים רצופים שספרד לא מגיעה אפילו לשלב רבע הגמר. הכישלון במונדיאל ברוסיה היה הרבה יותר ממקצועי. הוא היה גם כישלון ניהולי, כאשר המאמן ז'ולן לופטגי פוטר 48 שעות לפני משחקה הראשון של ספרד בטורניר, כי חתם בריאל מדריד. הסיבה לא משנה באמת, זאת לא התנהלות שמתאימה לנבחרת כמו ספרד, אולי לנבחרת מהעולם השלישי.
לואיס רוביאלס, הנשיא החדש של ההתאחדות הספרדית, האיש שפיטר את לופטגי אחרי שנודע לו שסיכם בלא ידיעתו על חוזה מול ריאל מדריד, חטף לא מעט ביקורת על הצעד החריג שלו. גם לו יש לא מעט מניות בקריסה של הנבחרת במונדיאל, כאשר פרננדו היירו מונה למאמן חירום, אבל לא היה בכוחו לשקם את ההריסות.
הצעד הראשון של רוביאלס לאחר המונדיאל היה למנות מאמן חדש לנבחרת, והוא בחר בלואיס אנריקה. למרות שמדובר במאמן מצליח, שהוליך את ברצלונה לזכייה בשתי אליפויות ובליגת האלופות, זו לא הייתה בחירה פשוטה.
ההזדהות עם ברצלונה, המתח מול מדריד
צריך לזכור: לואיס אנריקה מזוהה כאיש של ברצלונה. נכון, הוא נולד בחיחון, בצפון ספרד, ושיחק בריאל מדריד במשך חמש שנים בתחילת הקריירה שלו. אבל כשעבר לברצלונה ב-1996 הוא קשר את גורלו במועדון הקטלאני. שמונה שנים הוא היה שחקן של בארסה והיה קפטן הקבוצה. שלוש שנים הוא אימן את קבוצת המילואים ועוד שלוש שנים את הקבוצה הבוגרת.
14 שנים לא הולכות ברגל, ובשנים הללו הפך לואיס אנריקה לאדם שאוהדי ריאל מדריד לא ממש מסמפטים, אם לנקוט בלשון עדינה. ונבחרת ספרד מזוהה כמובן הרבה יותר עם עיר הבירה מדריד ולא עם קטלאניה, שמרבית אזרחיה לא מרגישים ספרדים ורבים מהם מעוניינים בעצמאות ובהיפרדות מספרד.
לכן, המפגש הראשון של לואיס אנריקה עם שחקני הסגל שהתקיים ביום שני השבוע, היה מלווה בלא מעט מתח וחששות. כולם ציפו לראות בעיקר את הפגישה בין המאמן החדש לבין הקפטן, סרחיו ראמוס, האיש שמזוהה יותר מכל אחד אחר עם ריאל מדריד וכל מה שהיא מייצגת.
אחד אחרי השני נכנסו השחקנים אל החדר בו חיכו להם אנריקה וכל יתר אנשי הצוות שלו, לחצו ידיים וניהלו סמול-טוק לא מחייב. סרחיו ראמוס הגיע אחרון. הוא נכנס לחדר ולחץ את ידי העוזרים. לואיס אנריקה, שידע כמובן שהכל מצולם, המתין בחוץ ואז נכנס ונתן "קטנה" עם הכתף בגבו של ראמוס.
המחווה המיוחדת הזו התקבלה כמובן בחיוכים רחבים של כל הנוכחים. הקרח נשבר, והמאמן הסביר לאחר מכן שלא היה כל ספק מבחינתו שראמוס ימשיך להיות הקפטן והמנהיג של הנבחרת.
גם החששות של אוהדי ריאל מדריד שלואיס אנריקה יעדיף שחקנים של ברצלונה, התבררו כלא מבוססים. בסגל שזומן למשחקים בשבת מול אנגליה וביום שלישי מול קרואטיה בליגת האומות, נכללים שישה שחקנים של ריאל מדריד ורק שניים של ברצלונה.
חילופי משמרות
סרחיו ראמוס הוא לא רק הקפטן. הוא גם השחקן השני הכי המבוגר בסגל (בן 32), המנוסה ביותר (156 משחקים) והשריד האחרון מהנבחרת שהחלה את תור הזהב של הכדורגל הספרדי, זו שניצחה את גרמניה בגמר היורו ב-2008 בווינה.
אחרי המונדיאל ברוסיה הודיעו שלושה מעמודי התווך של הנבחרת בעשור האחרון, אנדרס אינייסטה, דויד סילבה וג'רארד פיקה, על פרישתם. זה היה צפוי, ובכל זאת יהיה קשה למצוא להם יורשים ראויים. עד היום לא נמצאו המחליפים האמיתיים לצ'אבי ולדויד וייה, ועברו כבר כמה שנים טובות מאז שהם סיימו את דרכם במדים הלאומיים.
בדבריו הראשונים הבהיר לואיס אנריקה: "הנבחרת לא זקוקה כרגע למהפכה, אבל היא כן זקוקה להתפתחות". המשחק בשבת בוומבלי מול אנגליה ייתן כנראה אינדיקציה ראשונית לגבי ההתפתחות שאליה מכוון לואיס אנריקה, אולם ההערכה היא כי הוא מתכוון בעיקר לשינוי הסגנון.
ההצלחה הפנומנלית של ספרד בין השנים 2008 ל-2012 התבססה על הסגנון של ברצלונה, של הנעת הכדור האינטליגנטית, מה שכונה אז "טיקי טאקה". ואכן, כשיש לך בהרכב שני גאונים כמו צ'אבי ואינייסטה, הסגנון הזה הוא לא רק תאווה לעיניים אלא גם כזה שמניב ניצחונות והצלחות.
אבל העידן הזה חלף מן העולם. לואיס אנריקה עצמו שינה את הסגנון שפיתח פפ גווארדיולה בתקופה בה אימן את ברצלונה. בשנה השלישית שלו בקבוצה זה כבר היה בולט לעין, שבארסה החלה גם לשלוח כדורים ארוכים קדימה. הנעת הכדור כבר לא הייתה קדושה, גם כי הקבוצות היריבות למדו כיצד להתמודד עם השיטה.
השיא היה במשחק שמינית הגמר במוסקבה בין ספרד לרוסיה. בסיום 120 הדקות ספרד רשמה שיא מונדיאל חדש: 1137 מסירות. רק לשם השוואה, רוסיה רשמה עד אז בכל ארבעת משחקיה בטורניר 1027 מסירות. ספרד החזיקה בכדור 75 אחוז מהזמן. אז מה? כמעט כל המסירות היו לרוחב ורחוק מאוד מהשער הרוסי. היא כמעט ולא הגיעה למצבים ולבסוף הפסידה בדו קרב הפנדלים.
המשחק מול רוסיה הוכיח אחת ולתמיד שספרד חייבת לשנות גישה, אם היא רוצה לחזור לקדמת הבמה העולמית. וזה בדיוק מה שלואיס אנריקה מתכוון לעשות. הוא לא עשה מהפכה גדולה מדי בסגל, כי השחקנים שעומדים לרשותו הם באמת מהטובים בעולם. אבל הסגנון והשיטה חייבים להשתנות. הכדורגל חייב להיות ישיר יותר.
עם לואיס אנריקה נבחרת ספרד תשחק כדורגל מהיר יותר, אגרסיבי יותר. היא תעשה לחץ מאסיבי בקו הקדמי, ולא תתמזמז יותר מדי עם הכדור. זה יהיה יותר הסגנון של ריאל מדריד מאשר של ברצלונה.
אגב, התקשורת במדריד, זו שמדרך הטבע עוקבת ביתר להיטות אחר הנבחרת מאשר התקשורת הקטלאנית, מברכת על השינוי. כמובן שגם במדריד חגגו בשנים הגדולות של "לה רוחה" את הזכיות במונדיאל וביורו, אולם התחושה הייתה מעט מוזרה, שכן ההצלחה ההיא התבססה על הסגנון של בארסה ועל הכוכבים של בארסה. היו כאלו שהרגישו כאילו קטלאניה השתלטה להם על הנבחרת הלאומית. לואיס אנריקה היה ונשאר דמות שנויה במחלוקת. הוא אדם קשה, שלא מפחד לומר את דעתו. הוא לא "נחמד" ואין לו סימפטיה לתקשורת. למעשה הוא לא מתכוון להיות בקשר עם המדיה, למעט מסיבות העיתונאים שהוא מחוייב בהן.
הוא הפתיע כאשר לא כלל בסגל הראשון שזימן את ג'ורדי אלבה, המגן השמאלי הטוב ביותר שיש לספרד. למה? כנראה בגלל הדברים שאלבה אמר עליו בעבר ("אני מרגיש טוב יותר אצל ארנסטו ואלוורדה"). לכולם ברור שזו החלטה שנובעת מעניין אישי ולא מקצועי, אבל זהו המסר שלואיס אנריקה מנסה להעביר: אל תתעסקו איתי.
ויש גם כללים חדשים, שגם הם מלמדים על המאמן החדש: בזמן הארוחות אסור לשחקנים להגיע עם הטלפונים הסלולריים. שחקנים שיאחרו להגיע לארוחות – ייקנסו. מרבית האימונים יהיו סגורים לקהל ולתקשורת וסביב המגרש יוצבו יריעות בד שימנעו לצלם גם מרחוק. וכאשר יהיו שני משחקים בהפרש של כמה ימים, כמו השבוע, הנבחרת תטוס ישירות לעיר שבה יתקיים המשחק השני, בלי עצירות ביניים במדריד.
איסקו, שכמו אצל לופטגי גם אצל לואיס אנריקה אמור להיות הציר המרכזי בקישור, אמר אתמול: "זה תמיד טוב שיש קצת משמעת. לפעמים אנחנו יותר מרוכזים בטלפונים שלנו מאשר בשיחות עם החברים שלנו".
לואיס אנריקה כבר החליט לבסס את הנבחרת סביב איסקו. הוא לא מסתיר את החולשה שיש לו לקשר של ריאל מדריד, ואת זה נוכל לראות כבר בשבת בערב בוומבלי מול הנבחרת שהגיעה עד לחצי גמר המונדיאל.
האם לואיס אנריקה יהיה האיש שיצליח להחזיר את ספרד לטופ העולמי? ימים יגידו. בספרד מקווים שהוא יעשה את השינוי.
מה שמיד בולט לעין זה ההבדל בינו לבין קודמו, ז'ולן לופטגי, שלא עשה קריירה מוצלחת במיוחד כשחקן וכמאמן קבוצות. לואיס אנריקה היה כוכב על, גם כשחקן וגם כמאמן. הוא רשם 62 הופעות במדי נבחרת ספרד ואת מה שעשה כמאמן ברצלונה כולם זוכרים.
לעומת לופטגי האפרורי, לואיס אנריקה הוא פצצת אנרגיה, עם טונות של כריזמה.
הוא גם בכושר שיא. התזונאי של הנבחרת, דוקטור אנטוניו אסקריבאנו, שבדק את מצבם הגופני של כל שחקני הסגל, אמר על המאמן בן ה-48: "אם תהיה בעיה עם המחליפים, המאמן יכול בכושרו הנוכחי להיכנס ולשחק".
אז בעניין הזה לואיס אנריקה עומד בסטנדרטים. כל מה שנותר לו כעת זה לדאוג ליכולת של הנבחרת, ואז ספרד תוכל לחזור ולהיות הנבחרת הטובה בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
