אל תיתנו לפופוליסטים לנצח, אסור להקטין את מספר הזרים / טור

ברכות לשינו זוארץ על השגת היעד - מינויו ליו"ר ממשלת הכדורגל. היו"ר החדש כבר הודיע ש"הכדורגל הישראלי לא צריך שינוי אלא מהפכה", אבל עם אחד הסעיפים בחזונו קשה לי להסכים: צמצום מספר הזרים בשתי הליגות הבכירות.

מדובר בצעד פופוליסטי שזוכה לתמיכה של מי שלא מתעמק בהשלכות שלו. הקבוצות הקטנות ייפגעו משום שיתקשו לתת קרב הוגן לבעלות הממון בליגה המקומית. איך למשל הפועל חדרה, המרענן הרשמי של ליגת העל עד כה, הייתה נראית בלי הזרים שלה והאם היה לה בכלל סיכוי לשרוד בליגה שבה הכסף מדבר?

תארו לכם את חדרה העונה בלעדיו. לוסיו מרינאו(צילום: ראובן שוורץ)

גם הגדולות ייפגעו ממהלך כזה, משום שיתקשו עוד יותר להתמודד בזירה האירופית. כל מי שמכיר את העונות היותר מוצלחות של קבוצות ישראליות במפעלי היבשת, יודע שבלי זרים איכותיים הן לא היו מגיעות לאותם הישגים. לדוגמה, הקמפיין הגדול של מכבי חיפה בליגת האלופות בעונת 2002/03 בו תפסו הזרים מקום משמעותי: יעקובו איגביני כבש שלושער מול אולימפיאקוס, ריימונדס ז'וטאוטאס הצטיין ב-0:3 ההיסטורי על מנצ'סטר יונייטד וננאד פראליה וג'ובאני רוסו היו מהשחקנים הבולטים בקבוצה.

לא פלא אם כך שיעקב שחר, שמבין דבר או שניים, לחץ בזמנו להגדיל את מספר הזרים וכי מכבי ת"א והפועל באר שבע הובילו את המהלך בדרך להגדלת המספר לשישה. זאת גם הסיבה שהקבוצות הגדולות יתנגדו לכל רפורמה שיציע זוארץ בנושא.

שלושער בלתי נשכח בצ'מפיונס. יעקובו איגביני(צילום: יוסי רוט)

אלא שהפגיעה הגדולה יותר היא בקבוצות הקטנות והמקרה הבולט ביותר הוא כאמור זה של הפועל חדרה. המאמן, ניסו אביטן, הצליח להביא לקבוצה זרים זולים אך מצוינים, שמובילים את הקבוצה הצנועה והפכו אותה ללהיט של פתיחת העונה.

סביר להניח ששחקנים כמו פרדי פלומן, לוסיו, דויד מתאוס וקווין טאפוקו לא יישארו בחדרה לאורך זמן בעקבות ההצלחה, אך הם תמיד יזכרו שהעולה החדשה הייתה זו ששדרגה להם את הקריירה. מבחינת חדרה זו הייתה הדרך לצמצם פערים מהיריבות, והיא ממש לא היחידה שמצאה את הנוסחה "לגנוב מציאות" במחירי מבצע.

חדרה מצאה את הנוסחה לגנוב מציאות. פלומן(צילום: אלכס קולומויסקי)

קחו למשל את הפועל רעננה שבמשך שנתיים נתנה את הבמה לטוני ווקאמה, לפני שזה הוביל את הפועל באר שבע לשלוש אליפויות רצופות. ווקאמה הוא השם המוכר ביותר, אבל לא היחיד בשיטה של הבעלים, אשר אלון. היו גם אוואנס קנגוואה שנמכר לטורקיה תמורת קרוב למיליון וחצי דולר ומוחמד עלי קמארה שמשחק העונה עם יאנג בויז השווייצרית בצ'מפיונס.

גם ההצעה להפחית את מספר הזרים בליגה הלאומית, או לבטל אותם לגמרי, מהווה זלזול בקבוצות ליגת המשנה. כאילו כדי לומר לראשיהן: זו הרמה, וחבל לכם לנסות להעלותה. אם יש להן את התקציב לשחקנים הלא יקרים, והטובים עבורן, למה לאסור את הבאתם?

איפה התחיל עלי מוחמד המצוין אם לא בבית"ר ת"א/רמלה? וג'ורג' אקפביו שהתבשל בהפועל קטמון לא התקדם לבני סכנין בליגת העל? אלה אינן הדוגמאות היחידות. בסיכומו של דבר, הלאומית מהווה חממה לכישרונות ישראלים וגם זרים בדרכם לליגת העל.

הגיע מהליגה הלאומית. עלי מוחמד(צילום: ראובן שוורץ)

הדרישה להפחתת מספר הזרים נשמעת ונכתבת כמעט בכל פעם שזר כלשהו מציג משחק רע. נו, באמת, האם כל הזרים המגיעים למיטב הליגות בעולם מצליחים? די לראות מה קורה עם השחקנים הישראלים המשחקים בחו"ל כדי להבין עד כמה הדבר קשה. צריך להסתכל על אלו שמצליחים, והם לא מעטים. אלו מחזקים את כל הקבוצות שלהם.

בכדורסל מותר להביא שמונה זרים. בכדורגל בליגת העל אפשר להביא שישה ולשתף חמישה. בליגה הלאומית, שניים. לא הרבה

 מדי ולא מעט מדי. זו המסגרת הנכונה לנו. אל תיתנו לפופוליסטים לנצח.