השינוי הקטן שעשה את ההבדל הגדול בנבחרת

העידן החדש של נבחרת ישראל תחת הדרכתו של אנדראס הרצוג נפתח עם שינוי תפיסה וטקטיקה חדשה, אך לאחר שני משחקים אי אפשר היה להגיד שרמת הכדורגל השתפרה, ונראה היה שהנבחרת שוב תעבור קמפיין מאכזב. אבל השיטה החדשה של הרצוג הוכיחה את עצמה בהמשל וגרמה לכל אוהד כדורגל במדינה לאכול את הכובע.

הרצוג החליט שהנבחרת תשחק בשיטה של שלושה בלמים עם שני מגנים תוקפים, מאחר שראה שהתכונה הבולטת של דסה וטואטחה היא לא ההגנה אלא ההתקפה. מערך של שלושה בלמים הוא יעיל ומדויק. הצבה של שחקן אחד בעמדה שלא נכונה לו יכולה לפגוע בכל השיטה וכך בדיוק קרה. לאחר שני כשלונות במשחקיו הראשונים החליט הרצוג להיצמד לכללים של המערך שבחר והשינוי הדרוש הגיע:

טאלב טואטחה(צילום: רויטרס)

במשחק הראשון נגד אלבניה פתח הרצוג עם שני בלמים איטיים וכבדים (קפילוטו בצד ימין וחבשי בצד שמאל) ובלם טכני באמצע (ייני), מה שגרם לכל מתפרצת של האלבנים להיות מסוכנת בעקבות האיטיות של קפילוטו וחבשי, כשבנוסף, הרכות היחסית של ייני במרכז נתנה חופש לחלוצים הפיזיים של אלבניה לאיים על השער. במשחק מול סקוטלנד, לעומת זאת, פתח הרצוג עם טיבי (בלם פיזי וחזק) במרכז השלישייה כשלצידו מצד ימין ייני (בעל נסיון בעמדת המגן) ובן הרוש שמשחק בדרך כלל כמגן אך יודע גם לתפקד כבלם. השינוי הקטן בהתאמת השחקן לעמדה שינה לחלוטין את משחק ההגנה הרע של הנבחרת ועזר לייצב אותה.

השינוי בשלישיית הבלמים גרם לשינוי גם אצל המגנים. אם בשני המשחקים הראשונים דסה וטואטחה היו צריכים לדאוג גם להגנה בכל התקפה, עכשיו השלישייה החדשה נותנת חופש התקפי למגנים. ניתן לראות את השינוי בצורה המשמעותית ביותר אצל טאלב טואטחה. בשני המשחקים הראשונים המגן נראה מבולבל ולא הצליח להציג יכולת גבוהה, אך לאחר השינוי בשני המשחקים האחרונים המגן היה בין המצטיינים על המגרש. הוא קיבל את הכדור יותר, השלים יותר ריצות עם ובלי הכדור, הגיע לשטחים יותר התקפיים ואף הגיע למצבי הבקעה. בנוסף לכל הוא גם בישל את שער השווין של דור פרץ במשחק מול סקוטלנד.