תהיו שרן ייני / "צהוב סוגר חשבון"
הוא לא מדבר דרך מקורבים ולא מסגל לעצמו מניירות של כוכב, אבל הוא כן הפסיכולוג של חדר ההלבשה ובניגוד למה שחושבים עושה דברים שלגמרי רואים בסטטיסטיקה: האקס פקטור של מכבי ת"א לא מוערך מספיק. וגם: איפה טעה קלינגר, הצביעות של בית"ר ונבן ספאחיה אחד, שממשיך לפשל
לפני שהסמארטפונים החליפו בערך את הכל, הרגע הדרמטי של כל שכונה בילדות התנקז ל"כוחות" שהיו בוחרים לפני משחקי הכדורגל על האספלט. הטובים היו ראשונים להיבחר, החלשים המתינו חיוורים לסוף. שרן ייני, בנסיבות כאלה, הוא לא הראשון שהייתם בוחרים בכוחות שלכם, ספק אם גם היה האחרון. לכן, בהיותו אנטי כוכב מובהק, הפך ייני לשחקן אנדרייטד קלאסי. טעות.
ייני מזכיר במידת מה קפטן אחר, של הכדורסל - נדב הנפלד המיתולוגי. או בכינויו המוכר יותר: האיש שעושה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, ובכינויו המוכר האחר, שר ההגנה. הנפלד שיחק בתחום האפור בהיבט של הקהל: העריכו אותו, אבל לא העריצו אותו כמו שותפיו לחמישייה, למשל אריאל מקדונלד או נייט האפמן עליו השלום.
גם במכבי תל אביב הנוכחית בכדורגל, הפוקוס הולך לאיתי שכטר, אלירן עטר, גם דור פרץ ודור מיכה, אבל לא לשרן ייני. אלא שהקפטן כן עושה דברים שרואים בסטטיסטיקה, לפחות זו המורחבת שמעבר לכיבושי שערים או בישולים.
ייני למשל הוא השחקן המדורג במקום השני מבין הבלמים בארץ במרחק הריצה שעבר העונה במגרשים, עם 78.65 קילומטר, אחרי קרלו ברוצ'יץ' מאשדוד (82.48 ק"מ). במכבי הוא שני רק לאייל גולסה, וצריך לזכור שבלמים כמו ייני מכסים הרבה פחות שטח מקשרים או מגנים. הלאה: שרן ייני הוא השחקן עם מספר המסירות הגבוה בליגה (623), הרבה לפני מאור מליקסון (549). גם במסירות המדויקות הוא הטוב בליגה עד כה - 576 - שוב לפני מליקסון (453).
אז ברור שבלם מניע כדור מאחור וקל לו להיות מדויק יותר, אבל זה מראה על החשיבות של הקפטן "האפור" במשחק של מכבי ועל הדומיננטיות שלו. ייני הוא לא הבחור הגבוה והחסון במחוזותינו אבל מדורג 11 בליגת העל במאבקי אוויר מוצלחים, ראשון מבין שחקני מכבי ת"א. קוראים לזה אינטליגנציית משחק, היכולת לחזות היכן ומתי ינחת הכדור ולהגיע אליו בתזמון טוב בהרבה מהשחקן הגבוה שמולך.
כל זה מבלי להזכיר שייני הוא הפסיכולוג של חדר ההלבשה, האיש שיודע לחבר בין שלל האגואים במכבי, לתת את החיבוק כשצריך, להישאר אחרי האימון כדי לעשות עוד שיחה מרגיעה, לכוון את החדשים, להתנהל בצורה מעוררת הערכה גם כשהוא לא בהרכב. לשרן ייני אין מקורבים שכועסים בשמו בתקשורת, הוא לא עובד בדרכים המקובלות, אפילו האינסטגרם שלו פרטי.
לא כל המאמנים במכבי התחברו אליו בהתחלה, אבל מתישהו בדרך כולם הבינו שאי אפשר בלעדיו, גם ולדימיר איביץ'. אנדראס הרצוג, למשל, הכיר מיד בערך של ייני, שלא יצא מההרכב של הנבחרת בשלושת המשחקים האחרונים והשלים בהם 270 דקות. משיחה עם מאמן הכושר של נבחרת ישראל, ערן שדו, עולה שייני נמצא בטופ 3 מבין השחקנים במדדי Accelerations ,Total Distance ו-Explosive Distance - מדדים המצביעים על שחקן דינמי מאוד ומעורב במשחק. יש טובים ממנו, אין טוב כמוהו. תהיו שרן ייני.
ימי התום של קלינגר
ניר קלינגר צמח במכבי חיפה אבל נטמע במדויק בצהוב ובמכביזם האמיתי, מותיר זיכרונות מוזהבים. אני בדרך כלל אהיה בעדו, אבל לא הפעם. אין לי בעיה עם זה שקלינגר החליט לעזוב את הפועל חיפה לטובת קבוצה אחרת. הוא לא הסתדר עם כץ, קיבל הצעה מבית"ר עודפים ירושלים, לגיטימי. יש לי בעיה כשקלינגר מיתמם ומסביר שאין קשר בין בית"ר לעזיבה שלו, כשכולם יודעים מה הסיפור. מאכזב מאוד.
יש לי בעיה גם עם בית"ר, שהייתה ברקע מאחורי העזיבה של קלינגר. בבית"ר יצאו בעונה הקודמת נגד כאלה שניסו לקחת לקבוצה שחקנים מאחורי הגב. קוראים לזה צביעות.
קובי רפואה, בן אדם
כולם נפלו על רמזי ספורי השבוע, כאילו הוא לבדו מושך את הפועל תל אביב למטה בעקבות מסירה אחת רעה שהביאה בסופו של דבר למהפך של מכבי חיפה. אפשר להעלות בשניות כמה וכמה שמות של מאמנים שהיו מקריבים את השחקן בקלילות לתקשורת, כדי להרחיק מעצמם את האש, מסבירים שהרבי מלובביץ' בטח לא אשם פה ובעצם עושים סוף לספורי. רפואה נשם, הבין את מצבו העדין של השחקן ונתן לו גב. כבוד.
ווינר השבוע
ניסו אביטן ממשיך לעשות בית ספר לאימון בליגת העל, רחוק נקודה אחת מהמקום הראשון, 13 נקודות מהמקום שחזו כל מי שלא אוהדים את הפועל חדרה. זה לא מקרי, זה מאמן.
לוזר השבוע
נבן ספאחיה אמנם הגיע בלי פארגו ובלאק, עם ווילבקין חצי פצוע, אבל קיבל ברצלונה אפורה מתמיד. הוא הצליח איכשהו לצאת במינוס 16. מביך.