סוד ההצלחה של גלבוע/גליל

בעונת 16/17 הפועל גלבוע גליל חזרה לליגת העל אחרי שנה אחת. קבוצה עם תקציב קטן. שחקנים חסרי ניסיון ברמות האלו. אבל אריאל בית הלחמי אחד והצוות שלו הפכו את מה שיש להם ביד לזהב. במשך שלוש עונות, אריאל והצוות יודעים בכל פעם לבחור את הזרים המתאימים ולשלב אותם לצד ישראלים נהדרים, שבראשם המנהיג חואקין שוכמן (שרק לפני שנתיים התחיל את העונה האמיתית הראשונה שלו בליגת העל). האם זוהי הבחירה הפשוטה בשחקנים הנכונים, השיטה של אריאל או פשוט שילוב של שני הדברים?

ארבעת הזרים שבית הלחמי בוחר הולכים בדרך כלל לאותן עמדות. שני גארדים דומיננטים שיכולים לשחק בעמדות 3-1 (ראו לדוגמה את סיגרס ובראון), פורוורד צעיר ואתלטי בעמדות 4-3 שלפעמים יכול לשחק 5 בסמול בול, בעיקר בליגה שלנו (קוואלס, גריפין) ו-5 דומיננטי (הולוויי ולידיי). וכמו שהעונה נראית בינתיים, נראה כאילו החיילים הזרים של בית הלחמי מתחילים להשתלב כרגיל בגלבוע. עם קרופורד, מילר, וושינגטון וקלי, בית הלחמי מראה שהוא מצליח לשפר כל שחקן.

ג'יימס קלי עולה לסל(צילום: גיל נחושתן)

איך הוא יודע לנתב את הזרים, הצעירים בדר"כ, ולהפוך אותם לסיפור הצלחה? התשובה ברורה. הוא נותן להם לשחק בחופשיות, על האינסטינקטים שלהם. ממש כמו ברחוב. הם אתלטים שיכולים לעשות כמעט כל דבר על המגרש. וכשהוא יודע לחבר אותם עם שחקנים ומחויבים כמו שוכמן, קרפלס וסקוורר, הם יכולים רק לעלות למעלה. ואכן גלבוע הפכה לחממה של זרים שקופצים משם הלאה, כמו לידיי שחתם הקיץ באולימפיאקוס וגריפין שכבר חתם על חוזה דו צדדי ביוטה אך נחתך. השחקנים האלו כנראה לא היו מצליחים אם היו מגיעים בשנתם הראשונה בליגת העל למועדון אחר. אך בית הלחמי פשוט נותן להם לשחק, והם מחזירים לו.

וכך קבוצה עם תקציב קטן, זרים וישראלים צעירים ולא יותר מדי הכרה, מצליחה כל שנה מחדש להלהיב את הליגה. וכמובן, הקרדיט גם לחיים אוחיון שנותן לאריאל את כל החופש שבעולם. זוהי כבר שנה שלישית ברציפות שגלבוע/גליל היא הקבוצה המהנה ביותר לצפייה בליגה, ולמרות שזה כנראה לא ייגמר באליפות, מגיע לקבוצה את ריספקט על מה שהיא עושה.