ג'יימס פלדין: "המטרה היא לזכות באליפות"
סיטואציה מוזרה שנקלע אליה בקיץ הובילה את ג'יימס פלדין, שחקן יורוליג מוכח, להפוך לגניבה של הפועל ירושלים. אחרי פתיחה חזקה לעונה הוא מצהיר: "אני לא המנהיג של הקבוצה"
כשג'יימס פלדין נחת בישראל הקיץ, התגובה של אנשי כדורסל רבים הייתה כפולה: התלהבות מההחתמה האיכותית של הפועל ירושלים, אבל גם תהייה – איך היא עשתה את זה?
לא כל יום הקבוצה של עודד קטש מצליחה לשים את הידיים על שחקן איכותי כל כך, שהעביר את שלוש העונות האחרונות שלו ביורוליג עם פנאתינייקוס והכוכב האדום בלגרד, והסכים לרדת למפעל משני בחשיבותו באירופה, ליגת האלופות של פיב"א.
לפעמים ככה פשוט מסתדרים הדברים. פלדין החזיק בחוזה לעונה נוספת בבלגרד, אך הקבוצה הודיעה באוגוסט כי אינה יכולה לעמוד בשכרו (כ־600 אלף דולר לעונה). כאן נכנסה לתמונה ירושלים, שהפכה לתחנה השביעית שלו בקריירה.
וכך, פלדין מצא את עצמו בבירה, חולם לקחת אליפות בעוד מדינה. ולמרות שהוא מתגעגע למשפחה בניו־יורק, הוא מודה: "אני מרגיש נהדר בישראל. ירושלים היא עיר קדושה, ואני מרגיש את ההבדל בינה לבין שאר הערים ששיחקתי בהן. רוב האנשים מדברים כאן אנגלית, אז יותר קל להסתדר".
ומבחינה מקצועית?
"התחברנו מהר מאוד. קשה לכל קבוצה להביא כל כך הרבה שחקנים חדשים בתחילת העונה, כולל אמריקאים רבים. בדרך כלל החיבור לוקח יותר זמן, אבל כל השחקנים כאן והארגון עצמו מאוד מקצועיים, מה שעזר לנו להרגיש נוח אחד עם השני. בסופו של דבר כולנו כאן למטרה אחת, והיא לזכות באליפות".
רבים הופתעו מכך שחתמת בקבוצה שמשחקת בליגת האלופות ולא המשכת ביורוליג.
"זה היה בלתי צפוי, אבל זה בסדר. ברור שהייתי רוצה לשחק ביורוליג, אבל דברים קורים בחיים ובקריירה. לקבוצות יורוליג מסוימות יש את השחקנים הבכירים שלהן, ואולי שתיים־שלוש בלבד עשו שינויים בעמדה שלי, שוטינג־גארד, אז הסיטואציה הייתה קשה בשבילי. הייתי בלחץ כי שוחררתי מאוחר.עכשיו אני מתחיל להבין שלא נורא לא לשחק ביורוליג. ירושלים בהחלט יכולה לשחק במפעל הזה, אבל אני יודע שקשה להיכנס לשם. ואם אתה לא משחק ביורוליג, ירושלים היא לגמרי המקום הטוב ביותר לשחק בו. לא התאכזבתי, מה שאלוהים נותן לי הוא טוב, אני רק שמח שאני יכול עדיין לשחק כדורסל ולתמוך במשפחה שלי. זו הייתה החלטה נהדרת".
איך מתבטאים ההבדלים בין המפעלים?
"הנסיעות לאירופה, כמובן. ביורוליג יש בדרך כלל טיסות ישירות לערים הגדולות. יש הבדל ברמת השחקנים בין היורוליג למפעל שלנו – אני לא אומר שליגת האלופות לא טובה, אבל לא ראיתי בה שחקנים ברמת יורוליג. יש כאן תחרות טובה".
העוזר של אליהו
כאמור, פלדין שיחק במשך שנתיים בפנאתינייקוס, איתה זכה באליפות ובגביע (גם נבחר ל־MVP של הגביע), ובעונה האחרונה בכוכב האדום לקח עוד אליפות. זה לא אומר שתמיד היה לו קל.
"לא תמיד הצלחתי להביא את ה־100 אחוז שלי ליד כל הכוכבים", אומר פלדין. "שיחקתי עם שמות כמו דיאמנטידיס וניק קלאתס, שהראה לי מה זה להיות שחקן מקצוען. זה משהו שאני גאה בו, להיות עם שחקנים כאלה מוכשרים ועדיין לקבל 25 דקות בכל משחק, אבל כשאתה בקבוצה כזאת קשה לקלוע 35 נקודות".
בירושלים זה שונה, אתה יכול להיות המנהיג והשחקן המוביל.
"אני לא רוצה להיות המנהיג. יש לנו מנהיג אחר, הקפטן ליאור אליהו. אני רק רוצה לעזור לו ולעשות את החלק שלי. יש כאן כמה שחקנים צעירים, אז אני רוצה ללמד אותם, להראות להם שאתה יכול להתחיל במקום מסוים ואז להגיע למקום טוב יותר עבורך".
הדברים באים לך יותר בקלות בליגת האלופות?
"לא, אני מנסה להוכיח את עצמי השנה. מובן שלא אגיד שזה לא ביג דיל לקלוע 35 נקודות כמו שקרה נגד נימבורק במשחק האחרון, זו כמות אדירה. אני גאה בזה, אני רק צריך להמשיך ככה".
תסכים לחתום לעונה נוספת בירושלים?
"בוודאות נוכל לדבר על זה".
למרות המרחק מהבית? אתה הרי קשור מאוד למשפחה.
״הייתי הראשון במשפחה שסיים קולג'. המשפחה שלי הייתה מגיעה לכל משחק ותמיד דירבנה אותי. הם לא ממש יודעים את זה, כי אני לא בחור רגיש שמדבר על דברים כאלה, אבל הם באמת דחפו אותי כל יום. ברור שאני משחק כדורסל כי אני אוהב את זה, אבל אני עושה את זה בעיקר בשביל המשפחה. עכשיו סיימתי לשלם על לימודי הקולג' של אחי וזו הרגשה נהדרת".
"אמא שלי בוכה כל קיץ כשאני עוזב למדינה אחרת, אבל כולם יבואו לבקר בדצמבר. בכל מדינה בה אני נמצא אני קונה דברים שמסמלים אותה, ונותן לאמא כדי שתוכל להרגיש שהייתה שם איתי".
לפנייה לכתב/ת 
