יריבה לא בהזמנה: הכירו את גואטמלה
בהתאחדות נתקעו בלי יריבה למשחק ההכנה בחלון הנוכחי, וברגע האחרון שיכנעו את הנבחרת שמדורגת במקום ה-147 בעולם להגיע לארץ הקודש למפגש הערב (20:15). עם עבר מפואר אפילו פחות מזה של ישראל, שחקנים אלמוניים ועתיד לא ברור, החבורה של ולטר קלאברי מקווה ליהנות לפחות מהטיול
בעוד אנחנו בישראל מעקמים את האף על הנסיגה במעמד העולמי של הנבחרת - שמדורגת במקום ה-91 בעולם לקראת חלון המשחקים הנוכחי, בין קירגיסטן לגיאורגיה - היריבה שתכין את השחקנים של אנדי הרצוג למבחן בסקוטלנד נמצאת במקומות אחרים לגמרי. גואטמלה תבקר אותנו מהמקום ה-147 בדירוג פיפ"א, איזור בו היא נאבקת בשמות כמו איי קומורו, אתיופיה, לסותו ואפגניסטן.
איך הגענו לשידוך המוזר הזה? אז ככה - ישראל הייתה מחויבת ע"י פיפ"א למצוא יריבות אימון למחזורי ליגת האומות בהם היא לא משתתפת, אבל נתקעה בלי סידור ל-15.11. רק עזרה מבכירים שקיבלה ברגע האחרון איפשרה להזמין את גואטמלה, שתיהנה מההזדמנות לראות קצת מארץ הקודש ולהתמודד מול נבחרת שהיא לא מכירה. הבדלי הרמות נוטים בבירור לטובת ישראל, אבל הדבר המסוכן ביותר הא חוסר הידיעה, כי גואטמלה היא יריבה אלמונית לחלוטין.
אין כאן מעשייה על עבר מפואר וניסיון לחזור לימי התהילה, אלא סיפור פשוט על מדינה שלא מתהדרת בנבחרת איכותית במיוחד, וכבר דורות שקועה בבינוניות באזור צפון ומרכז אמריקה שנשלט באופן מסורתי ע"י מקסיקו, וכולל נבחרות חזקות ממנה כמו ארה"ב, קוסטה ריקה, הונדורס ופנמה. היא יכולה להתהדר רק בהבלחה אחת בין 1967 ל-1968, בתקופה זו זכתה באליפות היבשת היחידה שלה והעפילה לאולימפיאדה (שם פגשה בפעם היחידה בהיסטוריה את ישראל, במשחק שהסתיים ב-0:0). על כל השאר אין מה להרחיב.
כרגע, התקווה הגדולה של גואטמלה היא הגדלת המונדיאל ל-48 נבחרות, מה שיעלה את מספר המשתתפות מהאזור שלה. בשיטה הנוכחית, קשה לראות איך היא מגיעה להופעת בכורה במפעל. בואו ניקח לדוגמה את טורניר המוקדמות האחרון, שמדגיש את הפערים העצומים הקיימים בין הנבחרות המובילות לאלו שרודפות אחריהן בצפון ומרכז אמריקה. גואטמלה עברה בשני סיבובי ההצלבה נבחרות קטנות בדמות סורינאם ואנטיגואה וברבודה - וגם זה לא בקלות - ואז הודחה בשלב הבתים הלפני אחרון בו הוגרלה מול נבחרות עדיפות, ארה"ב וטרינידד וטובאגו. שימו לב לחוסר האיזון בבית ההוא, ממנו שתי הראשונות עלו לשלב האחרון: היא ניצחה את סנט-וינסנט הקיקיונית 0:4 ו-3:9, אבל זה לא היה משקף. היה לה באותו קמפיין הישג אחד ענק, 0:2 ביתי על ארה"ב שהייתה במשבר (ולבסוף לא העפילה למונדיאל), אבל גם התוצאה הזו לא הסירה את העננה.
הסיבה? ההסתבכות של הכדורגל המקומי בפרשת השחיתות העולמית. סוכני FBI עצרו ב-2015 את נשיא ההתאחדות לשעבר, בראיין חימנס הרננדס, בחשד למעורבות בסקנדל השחיתות בפיפ"א. בחקירה התברר שהרננדס הכניס את ההתאחדות המקומית לשערורייה בגלל שקיבל שוחד ומכר זכויות שידור באופן בלתי חוקי, וזו הייתה רק ההתחלה - ועדה חלופית מונתה כדי לבצע את הוראות פיפ"א, אבל הממשלה התערבה וחתרה תחת סמכויותיה בניגוד לתקנון של הארגון העולמי, והכדורגל הגואטמלי הושעה מפעילות בינלאומית באוקטובר 2016. רק לפני חצי שנה, אחרי שהשינויים הנחוצים בהתאחדות נכנסו לתוקף, גואטמלה חזרה לעניינים (כשבדרך היא מחמיצה בגלל ההשעיה את אליפות צפון ומרכז אמריקה ב-2017).
רגע, לא סיימנו. לפני חודש וחצי פתחו 250 שחקנים מקומיים בשביתה בגלל היחס לו הם זוכים, לטענתם. הם מחו על העונשים והתנאים, כאשר בין השאר עלתה לכותרות פרשה בה קשר קבוצה אנטיגואה, פרדי תומפסון, קרא לראשי הליגה "מאפיה" והורחק לחצי שנה. השחקנים מחו גם על הגזענות בליגה, שמתבטאת בקריאות שסופגים שחקנים ממוצא אפריקאי. רק אחרי מגעים עם ארגון השחקנים השביתה הסתיימה תוך מספר ימים.
כלומר, גואטמלה רק משתקמת בימים אלה מפרשת שחיתות מכוערת שפגעה עוד יותר בכדורגל המקומי החלש, שממילא סובל מבעיות פנימיות. הסגל צריך להיבנות מחדש ולמצוא כוכבים, ולא בטוח שגואטמלה תצליח לגונן על מקומה היחסי ב"מרכז הטבלה" של הכדורגל בצפון ומרכז אמריקה אחרי ההשבתה הזו. פעם היא עוד הייתה יכולה לסמוך על הקפטן הוותיק קרלוס רואיס, היחיד ששם אותה על מפת הכדורגל העולמית - הרי לפני שנתיים הוא הפך לשיאן העולמי עם 39 שערים במשחקי מוקדמות מונדיאל. אבל מלך השערים (68) וההופעות (133) של גואטמלה בכל הזמנים כבר פרש אחרי קריירה מפוארת שכללה בין השאר שנים ארוכות בארה"ב ושתי גיחות קצרצרות ליוון, ומי שנשאר? לא משהו.
בגלל הפסקת הפעילות הארוכה והצורך לבנות נבחרת חדשה וצעירה (הסגל הקודם היה מבוגר מאוד), נוצר שינוי עצום. שימו לב - מ-24 השחקנים שזומנו לסגל האחרון לפני ההשעיה, למשחק לפני שנתיים וחודשיים מול סנט וינסנט (אותה תשיעייה עם חמישייה של רואיס), נשארו שניים בלבד שיגיעו לישראל. מדובר בשוער מוניסיפל פאולו מוטה ובמגן הימני קרלוס מחיה מקומוניקסיונס. זו מהפכה מדהימה, אבל זה לא אומר שיש למאמן ולטר קלאברי שמות מלהיבים חדשים להביא איתו לישראל. הוא בעיקר הצעיר את הסגל, ניצל את ההפסקה הארוכה כדי להיפרד מהשמות הוותיקים, אבל כמעט כולם מגיעים מהליגה החלשה של גואטמלה.
ישנם רק שלושה ששוברים את התבנית: הבלם ניקולס סמאיואה (לאס וגאס)
והקשר פבלו אגילאר (ריו גרנדה ואלי) משחקים בליגות משניות בארה"ב. הלגיונר היחיד מאירופה מגיע ממקום בלתי צפוי: החלוץ ווילבר פרס משחק בחוד של גיילאני מקוסובו.
הכנה לסקוטלנד? לא בדיוק, כי העיכוב של ישראל בקביעת המשחק לא השאיר יריבות ראויות. אבל אולי מפגש מול יריבה אקזוטית, שישראל אמורה לנצח בלי בעיות, ייתן לשחקנים עוד מנת ביטחון לקראת היציאה לגלזגו. ואז נזכור את המפגש השני שלנו בהיסטוריה עם גואטמלה כאבן דרך חשובה.
לפנייה לכתב/ת 
