תנו כבוד לאנדי הרצוג
במקום לבקר באופן חריף את אחד האנשים הכי קריטיים להצלחה של הנבחרת, צריך לנשום עמוק ופשוט להסיר את הכובע ולומר שאפו על השינוי המבורך שחולל. אנחנו רק בתחילת הדרך, הכיוון נכון
כשאנדי הרצוג מונה למאמן הנבחרת הורמו הרבה גבות, אך שינוי בגישה הוביל לשינוי ביכולת. הנה דוגמה: לקראת המשחק מול אלבניה במוקדמות מונדיאל 2018 ערכה ישראל משחק ידידות נגד מולדבה. הנבחרת התבזתה וסיימה ב־1:1. כדי שתבינו את גודל הביזיון, אוסיף כי מולדבה מדורגת כרגע במקום ה-171 בעולם (כן, שמעתם נכון), אחרי גואטמלה (אותה ניצחנו תחת הרצוג 0:7), קוסובו, ברבדוס ודרום סודן. גם התקשינו במשחק, כשבן שהר השווה בפנדל בדקה ה-95.
אחרי המשחק הייתם מצפים שאלישע לוי, המאמן דאז, ייקח אחריות ויתנצל, אבל הוא אמר: "אנחנו לא מוטרדים, זה האופי של משחק אימון, אני לא חושב שיש פה בעיה של חוסר נכונות או גישה". לפני חודשיים ישראל הובסה על ידי צפון אירלנד 3:0. זה אמנם לא ביזיון כמו מול מולדבה, אך זה עדיין משחק נוראי ותוצאה גרועה. אלא שהרצוג לא התחבא: "אין ספק שנצטרך להשתפר. במחצית השנייה שיחקנו רע מאוד, האחריות המלאה היא שלי. לא קראתי את הביקורות עליי, אבל מובן שיש כאלה אחרי איך שנראינו". ההבדל ברור. הגישה של האוסטרי יותר קשוחה, כנה ומקצועית. סוף סוף מאמן בלי השפעה של סוכנים, לא חושש מהתקשורת בארץ ובא בגישה מקצועית נטו.
עוברים למגרש
שני המשחקים הראשונים של הרצוג כמאמן לא הסתיימו טוב. הפסד 1:0 לאלבניה, למרות מצבים מצוינים של כיאל וזהבי, ותבוסה משפילה לצפון אירלנד. מה לא עבד? ערן זהבי עדיין לחוץ מביקורות עתידיות ולא מדויק. שלישיית הבלמים לא טובה ביחד, מהסיבה הפשוטה של חוסר תיאום. אבל ביחס לניסיון ראשון אפשר לסלוח להרצוג. הוא לא הכיר מספיק טוב את הכדורגל הישראלי. אבל הוא עשה בשכל כשנשאר נאמן למערך הזה. אלישע לוי, למשל, השתמש בקמפיין של עשרה משחקים בלא פחות מחמישה מערכים שונים, וגוטמן, קודמו, בארבעה.
הרצוג גם ידע שאין מנוס משלושה בלמים, היות שארגז הכלים של בלמי ישראל מאוד מצומצם. אז בלית ברירה הוא החליף את האיכות בכמות. אך הרצוג לא הזניח את ההתקפה. הוא הציב בעמדות המגן שני מגנים התקפיים ברמה גבוהה מאוד. במשחקים הבאים זה כבר עבד. המאמן הפיק לקחים כמו שצריך והציב שלושה בלמים מאותה הקבוצה, ואת התוצאות ניתן היה לראות בטבלה.
אכזבה בסקוטלנד, אך יש למה לצפות
אין מה להרחיב על ההפסד מול סקוטלנד, הוא רק שיקף את רמתנו. יש בעיקר למה לצפות. הנבחרת שהרצוג בונה היא חדשה לגמרי (רק ארבעה שחקנים שרדו בסגל מאז המשחק הרשמי האחרון לפני הרצוג עד הראשון בעידן האוסטרי) ובינתיים משחקת יפה. כשהיא בדקות טובות, גם לסקוטלנד קשה לעצור אותנו, נבחרת שצריך לזכור מדורגת מעלינו. ישראל בכיוון טוב. השחקנים הכי מבוגרים הם הגנתיים ובני 32, כך שהסגל הזה יכול לרוץ גם עד קמפיין ליגת האומות הבא. ממוצע הגילאים בסגל הוא 27.6 בלבד, והרצוג הצעיר את הנבחרת בהצלחה. ועל כך מגיע לו כל הכבוד.
כל הכבוד על כך שהוא שינה כל כך הרבה בנבחרת למרות מה שעלול לבוא אחר כך. כל הכבוד על כך שלא נכנע לביקורות בתקשורת ולבוז כלפי המינוי שלו. כל הכבוד על כך שלמרות התחלה קשה שמר על מה שמצא לנכון. כל הכבוד על שהפיק לקחים וביצע שינויים נכונים. כל הכבוד על הימורים על צעירים שהתבררו כמוצלחים. כל הכבוד על מיקסום היכולות של השחקנים. ובעיקר כל הכבוד שהגיע סוף סוף משחק שהתרגשתנו לקראתו. שסוף סוף חזרה הנבחרת לשמח, לרגש ולהלהיב. להציג כדורגל יפה, גיוון עדתי, קבלה ושיתוף פעולה מצוין. שסוף סוף שב יום משחק להיות יום חג, והתוצאה לא משנה. זוהי רק ההתחלה של תהליך ארוך ומסובך, שאם ההתאחדות תנהג בהיגיון הוא יעבור תחת חסותו של הרצוג. המשחקים של הכל או כלום האלה עוד יבואו.
אז מה שנשאר זה להפיק את הלקחים מהקמפיין הזה, לנשום עמוק ובמקום לבקר באופן חריף את אחד האנשים הכי קריטיים להצלחה של הנבחרת, פשוט להסיר את הכובע ולומר כל הכבוד.
לפנייה לכתב/ת 
