השפוט של האסיר המשוחרר
יובל נעים חתם באשדוד, ירד על מאמנים חנפנים, ומיהר ללקק ולהתבטל בפני ג'קי בן־זקן. וגם: הצביעות של ברקת, סטרשנוב ובלאט
ה"גבר"
נעים עוזר מאמן באשדוד
"יש מאמנים שמוכנים להתחנף, ללקק ואפילו לשלם כסף כדי לאמן. אני לא כזה". כך הצהיר בשבוע שעבר יובל נעים, שחבריו ה"פרשנים" ניסו לשדך לו כמה קבוצות, ובסוף הסתפק ב־מ.ס אשדוד. זה ממש לא הפריע לו לפצוח בהתבטלות מביכה בפני מעסיקו החדש.
"כן, ברור שאני אתייעץ איתו וברור שהוא ייתן לי עצות", אמר נעים על דפוס העבודה לצד ג'קי בן־זקן. זה אולי היה נשמע פחות גרוע, אילו המנג'ר מאשדוד היה מריץ את קבוצתו להישגים. בן־זקן, למרבה הצער, התבלט בהרצת מניות וגם כשישב בכלא ניהל את המועדון במתכונת של האסירון העליון.
מה שקרה למאמנו החדש עצוב בפני עצמו. ב־2011 התפטר נעים מהפועל פ"ת, והיה לו הסבר מצוין: "תומר סיני אמר לי שבתור בעל בית יש לו מה לומר גם בעניינים מקצועיים. זה הזוי, אבל זו זכותו. לא הסכמתי שיתערבו לי בקטע המקצועי"... איזה קטע! שבע שנים חלפו, המאמן הצעיר צבר ניסיון, והיום כבר אפשר להתערב לו בקטע המקצועי. למרות שזה הזוי.
"מאוד רציתי לעבוד עם ג'קי", סיפר נעים על הגשמת החלום. "אני יודע כמה הקבוצה חשובה לו ומקווה שלא אאכזב אותו". כיאה לחג החנופה, גם הילד של הבוס קיבל את שלו. "טום בן־זקן הוא לא עוד שחקן במ.ס אשדוד", הודיע נעים. "הוא שחקן מוביל בקבוצה. הוא לא צריך לסבול כי אבא שלו תורם מזמנו ומכספו לקבוצה. היו שם חמישה מאמנים והוא שיחק אצל כולם". מעניין באמת למה, ולא פחות מסקרן איך טאלנט מוביל שכזה לא נחטף לאירופה, לבאר־שבע או לנבחרת ישראל. היו שם כמה מאמנים בשנים האחרונות, והוא לא נספר אצל כולם.
"בכדורגל צריכים לכבד אנשים כמו ג'קי", המשיך נעים בהתרפסות. "אני לא רואה אנשים שעומדים בתור לרכוש מועדונים"... לרכוש מועדונים? יובל קצת מבולבל. האיש שהחתים אותו לא קנה את המועדון, ובוודאי לא הוציא מכיסו מאות מיליונים כמו גולדהאר, ברקת ושחר. עם זאת, יש לו קופת שרצים, והוא שולט בקבוצה חסרת זהות, יומרות ואוהדים, שחלק ניכר מתקציבה מגיע מכספי ציבור.
בן זקן הוא ממש לא הבעלים של מ.ס אשדוד, כפי שמציגים אותו כמה מלחכי פנכה בתקשורת. מה שכן, עכשיו הוא הבעלים של יובל נעים.
הרוקחת
ברקת, הרוש והכדור האסור
הפועל באר־שבע הודיעה לאריאל הרוש כי יועמד לדין פנימי בגלל שנטל לפני המשחק מול בית"ר ירושלים "אדוויל קולד", תרופה שמכילה את החומר האסור פסאודואפדרין. השוער, שנאלץ לשבת באותו משחק בחוץ, זעם - ובצדק. תרתי משמע. כשהבלם קיבל מאנשי המועדון תוסף תזונה עם החומר האסור אוקטופמין, איש לא הועמד לדין. אז למה עכשיו הבעלים נלחמת על כל כדור?
אז נכון, לזכות המועדון ייאמר שהפעם הם לא ניסו להפיל את הפאשלה על רופא הנבחרת, אבל זה בדיוק צריך להיות קו ההגנה של השוער: דין אוקטופמין כדין פסאודואפדרין, והכל בגלל שיצרנית התרופות האמריקאית שלחה בטעות לארץ אדוויל פורטה, שמיועד רק לחולים בארה"ב. כמו בסיפור שרקחה הרוקחת הראשית בפרשה ההיא.
ואם כל הטיעונים הללו לא יעזרו, מומלץ לשוער להזכיר לדייני המועדון את פרשת החולצה שסירב להחליף, ושעיכבה את פתיחת המשחק מול מכבי ת"א. במקרה ההוא, איש במועדון לא הועמד לדין פנימי, אולי כי ברקת ניהלה את השכונה בעצמה והאשימה את היריבה שמתעקשת לשחק בצהוב במקום בכחול ועושה לה דווקא. אחלה רעיון בשביל הרוש, שיכול לצאת זכאי בקלות. הוא רק צריך לטעון שאת המרשם לאדוויל הוא קיבל בקופת חולים מכבי.
הדינוזאור
אמנון סטרשנוב יוצא מהבונקר
במהלך הפגרה פירסם אייל סגל, בעלי מכבי נתניה, מכתב גלוי לנשיא בית הדין העליון של ההתאחדות, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. כיצד ייתכן, תמה סגל, שחביב חביבו ממכבי פ"ת הכניס מרפק לפניו של דודי תירם והורחק רק למשחק אחד, בעוד שעל ויקי כחלון הנתנייתי נגזרו שלושה משחקים בחוץ על אותה עבירה בדיוק?
"שתי העבירות בוצעו באותו משחק מול עיניו של אותו שופט וצולמו באותן מצלמות", כתב סגל, שטעה רק בדבר אחד: העבירה של חלוץ מכבי פ"ת הייתה גסה ומכוערת יותר. אבל מי שנפגע היה דווקא סטרשנוב, שהחליט לענות.
"המכתב של סגל מלא טענות בלתי מבוססות וחסרות שחר", אמר ברדיו נשיא בית הדין. "כחלון היה מקרה של כרטיס אדום ברור ודו"ח שופט מפורט. חביבו הורחק רק על פי אירוע שצולם בטלוויזיה ושם שלבי ההוכחה רבים יותר. בנוסף, הוא קיבל עונש במסגרת עסקת טיעון"... סליחה? בשביל מה צריך שלבי הוכחה ועסקת טיעון? מה זה פה, פרשת הצוללות? המצלמות תיעדו הכל.
"עכשיו נתייחס למניפסט הכללי", המשיך בציניות סטרשנוב. "סגל זעק סיסמאות על איפה ואיפה והן ריקות מתוכן. בחודש האחרון, בשלושה דיונים היו שבע הרשעות על פגיעה של שחקן יריב ובכולן הושת עונש חמור יותר מאשר של כחלון"... חבל רק שכבודו לא בדק את העובדות. חוסר האחידות בהחלטות הדיינים זועק לשמיים כבר שנים, ובחודש שעבר, לדוגמה, הורחק סאן מנחם ממכבי חיפה בגלל אותה עבירה בדיוק (על כחלון) משני משחקים בלבד.
"סתם לפנות לתקשורת, למה לא לפנות במכתב אישי?" התלונן סטרשנוב, שמעדיף להשאיר הכל בשושו. אז הנה סיפור: ביולי האחרון פניתי לנשיא בית הדין העליון וביקשתי התייחסותו לקומבינה שהובילה למינוי משה זוארץ ליו"ר ההתאחדות, ולהתפטרות המחאה של יו"ר ועדת הכשירות - השופטת בדימוס אסתר דודקביץ'. "אין תגובה", הוא ענה.
כזה הוא נשיא בית הדין של ההתאחדות. נכנס פומבית בבעלים של קבוצה שמשמיע טענות ענייניות, אך שומר על זכות השתיקה כשמדובר בעבריינים שמנהלים קבוצות, בקומבינות של מרכזי הספורט ובריקבון המתמשך בהנהלת ההתאחדות (שמשלמת לו 15 אלף שקל בחודש, כולל מע"מ).
התועמלן
דייויד בלאט נכנס לפוליטיקה
ב־2007, אחרי שדייויד בלאט הוביל את נבחרת רוסיה לזכייה באליפות אירופה, נפגשנו לראיון חגיגי. בין השאר גילה המאמן המצליח כי ליגת ה־NBA לא מאתגרת אותו, שבכוונתו לעבור לדיפלומטיה ושלא יישאר בכדורסל עוד הרבה שנים. בעד מי תצביע בבחירות? שאלתי, ובלאט השיב: "את הדעות הפוליטיות שלי אשמור לעצמי".
בשבוע שעבר התייצב מאמן אולימפיאקוס למסיבת עיתונאים ונראה זחוח מתמיד. "אנחנו מנצחים את ריאל מדריד, ואתם שואלים רק שתי שאלות?", אמר לכתבי הכדורסל. "קדימה, תשאלו אותי כל דבר. אתם רוצים לדעת קצת על המצב הגיאו־פוליטי במזרח התיכון?" ומיד ענה לעצמו: "העולם במצב חרא. אם יש לך מנהיגים כמו שיש לנו עכשיו, אנחנו בצרות גדולות. חבל שמישל אובמה החליטה לא לרוץ לנשיאות, כי הייתי מצביע לה".
מאמנים וספורטאים דעתנים הם תופעה בהחלט מבורכת, אך זה ממש לא המקרה
של בלאט, שתפס אומץ אחרי ניצחון ביורוליג והתערב בבחירות בארה"ב. זה לא קרה כשהוא אימן שם. גם כשהפסיד לא מזמן בדרבי לפנאתינייקוס, בלאט לא ביקש מהכתבים לשאול אותו על המצב הפוליטי ביוון, כשאימן ברוסיה לא זכורה עמדתו לגבי המדיניות הגיאו־פוליטית של ולדימיר פוטין, וכשעבד בטורקיה לא התייחס לתפקודו של ארדואן.
והכי מוזר - שהגיבור הגדול שהתייחס למזרח התיכון הביע תמיכה בגברת הראשונה לשעבר בארה"ב, אבל לא העז לומר מה דעתו על ראש ממשלתו. שלא לדבר על אשתו.
לפנייה לכתב/ת 
