פסגת הפחד: מכבי ת"א התעללה במכבי חיפה
מכבי חיפה מזמן לא בצמרת, אבל בשנים האחרונות היא גם סובלת מפיק ברכיים מול מי שכן נמצאת שם, וכשאיביץ' מריח פחד זו התוצאה. אורי קופר ראה משחק כה חד צדדי עד שאפילו עטר, שלא שלח כדור בנגיחה למסגרת מזה שנתיים, הבקיע בעזרת הראש
פחות מחמש דקות עברו, את הכדור כבר לוקחים שוב לנקודת האמצע. ועל המגרש, למרות שיש קהל מסביב, למרות שהערב רק התחיל, מופיעה קבוצה גוססת. הגב שפוף, הכתפיים נפולות, הפנים חולמות בהקיץ. האוהדים מסביב נראים כמו מכונת הנשמה המחוברת לדשא. עליו מופיע עצם ירוק, דומם ומדמם, שנותן ליריב להתעלל בו.
מכבי ת"א התעללה במכבי חיפה, עשתה בה ניסויים. איך עוד אפשר לקרוא לשער נגיחה של אלירן עטר אם לא ניסוי? עטר, שלא נגח פעם אחת למסגרת במשחק ליגה מזה שנתיים. עטר, שלא הבקיע שער עם הראש מאז ה-0:4 בדרבי לפני שש שנים. איך עוד אפשר לקרוא לכך שדור פרץ, הקשר האחורי ביותר של מכבי ת"א, עובר במספר השערים שלו את כל שחקני הקישור של מכבי חיפה יחד?
ההתעללות הזו הגיעה לאו דווקא כי מכבי ת"א קבוצה מעולה השנה (והיא כזו), מאומנת, אלא הרבה מכך שמכבי חיפה היא קבוצה שבורה, הרוסה. את העוצמה הביתית שהייתה לה בעבר, את היוקרה שליוותה אותה, החליף ריח הפחד. ריח שהורגש היטב סביב האצטדיון לפני המשחק, ביציעים, על הדשא. וכשוולדימיר איביץ' מריח פחד – טוב, אנחנו כבר יודעים מה קורה אז.
כבר מזמן לא מדובר במשחק שווה כוחות בכדורגל הישראלי, אבל הפחד הוא עניין יחסית חדש, של השנתיים-שלוש האחרונות. שימו לב לדקה בה מכבי ת"א הבקיעה את השער הראשון שלה בשלושת המשחקים האחרונים בסמי עופר - דקה רביעית, דקה ראשונה ואתמול שוב רביעית. מה זה אם לא התקפלות בפני החזק?
מכבי ת"א, וחשוב לומר זאת, ניצחה בהילוך בינוני, אבל כהרגלה העונה גם בחוכמה, עם תוכנית. כולם יודעים שצד שמאל של הגנת חיפה, בו ניקיטה רוקאביציה צריך לעזור לסאן מנחם, הוא זה שליריב קל יותר לשחק בו עם הכדור. כולם יודעים גם שבצד השני של המגרש ארנסט מאבוקה חסר מודעות הגנתית ולא יודע להיכנס לרחבה עם השחקן עליו הוא שומר. שני השערים של עטר הגיעו בדיוק כך. בהכנסת כדור מצד שמאל של חיפה לצד ימין. מאבוקה כנראה לא ילמד לעולם מאיזה צד צריך לסגור את השחקן שלו.
מכבי ת"א שיחקה על החולשות של מכבי חיפה, ויש הרבה כאלה, המון כאלה. כך, למשל, השחקנים של איביץ' לא ניסו ללחוץ גבוה. נתנו לחיפאים להניע כדור ללא תכלית והגיעו לרחבה שלהם ביתרון מספרי בהתקפות מעבר. איבודי כדור או מסירות פשוטות, אך לא מדויקות, של שחקנים כמו סינטיהו סלליך ואליסון דוס סנטוס, רק עזרו עוד יותר למכבי ת"א להגיע למצבים. אחרי השער השלישי, בו פרץ דרס את דוס סנטוס, החלה שירת "אין לכם כבוד". אוקיי, אולי, אבל יותר מכבוד אין במכבי חיפה יכולת. לא לשחקנים בודדים ולא בחיבור קבוצתי.
נכון, חצי השעה האחרונה הייתה אחרת. חיפה גם הבקיעה ופרדראג ראיקוביץ', בכושר מצוין, נאלץ להתמתח כמה פעמים, אבל אלה דקות של שקר, כאלה שראינו בעבר ואפשר להגדיר אותן כדקות תקווה מדומה המרמות את חיפה עצמה. המציאות, וזאת כולם יודעים, היא ששתי הקבוצות לא באותה ליגה. אחת בשיא פריחתה והשנייה ממשיכה לנבול.
לפנייה לכתב/ת 
