הסיבה האמיתית לפריחה המחודשת של ליברפול

אחרי כמה שנים שנראה היה שזה הולך בכיוון הנכון, ואחרי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה, נראה שכבר ניתן לסמן את הסיבה העיקרית לפריחה המחודשת של ליברפול. כן כן, למרות המון סיבות קטנות, הסיבה העיקרית היא... הפרישה של אלכס פרגוסון.

החל משנת 1991 ובמשך למעלה משני עשורים, כל ניסיונות התקומה של המייטי רדס התנפצו מול הקבוצות שפרגוסון בנה והתארים שהוא אסף עבור הנמסיס, וכבל פעם שנדמה  היה כי נחתה על מנצ'סטר איזו מכה, הוא המציא עוד איזה שחקן נוער והפך אותו לכוכב-על שסחף את מנצ'סטר לעוד תארים. עד שב-2013 סוף-סוף הוא פרש והשאיר אותנו להתמודד עם בני אנוש דוגמת מויס, גיגס, ואן חאל ומוריניו. הוא עוד השאיר חותם אחרון באפיזודה הבלתי נשכחת בה המתין כאחד האדם כדי לברך את רונאלדו לאחר זכייה בליגת האלופות. לא יחיד בדורו: יחיד בדורות!

ג'רדאן שאקירי(צילום: רויטרס)

המשחק בין ליברפול ליונייטד השבוע שם את החותמת הרשמית לכך שמחזירים את הסדר הישן והטוב (לפחות עבור כל מי שכבר עמד על דעתו בשנות השבעים). במחצית השנייה הציקה ההתלבטות: האם זו עדיין אותה יונייטד, שלמרות הנחיתות תמיד תמצא את הדרך לתסכל אותנו,

או שזו כבר אותה ליברפול שהיא מספיק טובה ורגועה כדי לתרגם יתרון איכותי גדול גם לשפת הכיבושים? ואז שאקירי... ולאחר עשרות שנים המרחק בין ליברפול למנצ'סטר הוא שוב דמיוני.