הלך הקסם: מה קרה לברק בכר?
הרכש היקר לא מביא שדרוג, החילופים כבר לא בינגו, האוהדים מעיזים לשרוק בוז והמשמעת בחדר ההלבשה כבר לא מה שהייתה. האם ברק בכר איבד את מגע הזהב, ומה הסיכוי שזה ישתנה דווקא מול איביץ' ומכבי ת"א?
אין שחקן שמסמל טוב יותר את מגע הקסם של ברק בכר בהפועל באר-שבע מאשר יובל שבתאי. כן, יובל שבתאי, הקשר שבתחילת העונה הנוכחית הודיע לו אלישע לוי שאינו בתוכניות של מכבי פ"ת. זה שהופיע רק פעמיים במשחקי הליגה עבור באר-שבע ובטח שכחתם שהיה חלק מהקבוצה. בכר העלה את שבתאי מהספסל במשחק בסאות'המפטון ואחרי דקה השחקן סידר לו בישול ועלייה לשלב הבא. "לעולם לא נפקפק בהחלטות שלו", אמרו אז האוהדים.
בדיוק שנתיים עברו מאז אותו ערב ודווקא יש לא מעט מפקפקים. ככה זה כשהתוצאות לא טובות. הדחה מוקדמת מאירופה, מקום שלישי בליגה, מרחק 14 נקודות ממכבי ת"א ופתאום שומעים אוהדים שמדברים על "מיצוי" של המאמן. אחרים תוהים אם כדאי לבאר-שבע לרענן, או לבכר עצמו להתרענן – דבר שעד לפני שלושה-ארבעה חודשים נשמע בגדר הזיה.
לא כל הנוצץ זהב. ההבדל הגדול ביותר בין בכר של שלוש השנים הקודמות לבין זה שאנו רואים העונה (וגם בשלבים מסוימים של העונה שעברה) הוא היכולת להפוך שחקנים לחומר ביד היוצר. בדיוק כמו עם שבתאי בסאות'המפטון, או וובה בראון שיושב היום על הספסל בקריית־שמונה, או בן תורג'מן שיושב על הספסל בבני־יהודה, ואחרים. היום אנו רואים בדיוק ההפך.
האמונה של בכר, או של אלונה ברקת, שהמאמן יכול להפוך כל פיסת כישרון לזהב, פגעה בקבוצה. ניב זריהן הוא אולי הדוגמה המושלמת לכך, אבל בעיקר ההחתמות של העונה הנוכחית כדוגמת חן חזרא, עדן בן בסט או שמואל שיימן. לא מזמן אחרון שחקני הספסל היה יכול לקבל כמה דקות משחק ולגמול בפעולה גדולה. היום הכישרונות על הנייר מתגלים כבזבוז. אולי זה עניין של בחירת שחקנים עם אופי אחר ואולי מגע הקסם מגיע עם תאריך תפוגה?
איבד את הטאץ': כולנו התלהבנו מהעבודה המקצועית והטקטית שעשה בכר בבאר-שבע, וזה בלט בשינויים שביצע תוך כדי המשחקים. בכר היה מזהה שמשהו לא עובד ומיד משנה. לרוב זה גם הצליח. הוא ליהטט בין קו של ארבעה שחקני הגנה למשחק עם שלושה בלמים. החליף בין השחקנים בכנפיים או שינה את מבנה הקישור. הכל הותאם ליריבה, לצורך של אותו משחק.
העונה הכל קורה הפוך. בכר הביא שחקנים משמעותיים כמו דיא סבע ונייג'ל האסלביינק והחליט להתאים להם שיטה חדשה, 4-3-2-1, שפשוט לא עובדת מספיק טוב. האמצע פרוץ, שחקנים לא מסתגלים למערך החדש והמאמן לא מוצא את הניואנסים הקטנים שיביאו לשיפור. זוכרים את המשחקים מול אינטר? בכר שינה אז את סדר השחקנים שלו על המגרש ארבע או חמש פעמים במשחק. פעם מהלך קטן, אפילו ללא חילוף, היה מביא לשינוי גדול. היום שינוי גדול לא תמיד מביא אפילו לשיפור קטן.
עבודה זרה: כמעט כמו בכל אלופה בישראל השחקנים הזרים היו הבסיס להצלחה בבאר־שבע, ג'ון אוגו וטוני ווקאמה הם שניים מהשחקנים הדומיננטים ביותר שדרכו כאן. גם מיגל ויטור, כשאינו פצוע, הוא כזה. אובידיו הובאן סיפק ורסטיליות ומנהיגות. והנה, באר-שבע החלה את העונה הנוכחית עם ארבעה שחקנים זרים שכבר לא נמצאים בסגל שלה.
הנפילה החלה בעונה שעברה עם איסק קואנקה, אקס ברצלונה שהיה פצוע כשלא שיחק ונראה כמו פצוע כשכן שיחק. גם תומאש פקהארט, שדווקא הפגין ניצוצות, לא השתלב ועזב. אחריהם באו שמות כמו השוער יאניס אנסטיס, שמשחקו מול דינמו זאגרב יישאר חקוק ברשימת הפדיחות המרהיבות בתולדות המועדון, או ז'וליאן סטו ששוחרר בשבוע שעבר. בכר ובאר-שבע שינו כיוון בעקבות הכישלון והחליטו ללכת על זרים מתוך הליגה. כך הצטרפו האסלביינק ואריק סאבו, אבל גם הם לא משדרגים מספיק את האלופה.
תיק משמעתי: בשנים קודמות הצליח בכר לנהל את הסגל הרחב ביד רמה. כל מי שסטה מהדרך נענש והתיישר. זכורים במיוחד המקרים של מאור בוזגלו ומיכאל אוחנה. היו רעשי רקע, אבל בכר השתיק אותם מהר. לא עוד. שחקנים מספרים שהעונה המשמעת במועדון התרופפה. שחקנים מתעמתים במהלך אימונים ומשחקים וזכורה בעיקר התקרית בין לואי טהא לבן ביטון לאחר ההפסד לנתניה.
ריפיון המשמעת כה גדול עד שימים בודדים לאחר שבכר עשה אסיפה מיוחדת בעניין, החליט חנן ממן שלא מתאים לו לתרגל פנדלים באימון ובתגובה הודח מהסגל למשחק מול חדרה. בחדר ההלבשה יש היום לא מעט שחקנים מתוסכלים וזה לא מסייע בכל הקשור למשמעת הרופפת.
מתיישר עם המועדון. בשלוש עונות האליפויות בכר ביסס היטב את מעמדו בבאר־שבע. בקבוצה ובעיר. ועדיין, נדמה שלמרות ההצלחה והאחיזה במושכות, בכר לא משמש כאוטוריטה המקצועית הבכירה במועדון, לפחות לא תמיד, אלא "זורם" עם רצונותיה של הבעלים אלונה ברקת.
הדוגמה הטובה ביותר היא גם ההרסנית ביותר. בכר לא רצה להביא שוער זר במקום גיא חיימוב. גם ההחלטה בתחילת העונה לנסות ולמכור את בן שהר, מלך שערי הקבוצה בשנים האחרונות, לא הייתה שלו. לשני המקרים מכנה משותף – הם התרחשו בעקבות מערכת יחסים לא טובה של השחקנים, או של בני משפחתם, עם ברקת.
הקונצנזוס נסדק. במשחק מול מכבי פ"ת (מחזור 6) הקהל לא אהב את
הוצאתו של שהר ושרק בוז בחילוף. בכר הגיב בתנועת ביטול לכיוון היציע המערבי. המאמן התנצל בהמשך, אבל המתיחות נשארה. עד לא מזמן היה קשה למצוא מישהו שחושב שבאר־שבע צריכה להחליף מאמן, היום הקונצנזוס נסדק.
צריך לקרות משהו דרמטי כדי שבכר לא יהיה מאמן באר־שבע גם בעונה הבאה. אירוע דרמטי כזה כמעט התרחש בשבת האחרונה במשחק הגביע מול בית"ר ת"א/רמלה, אותה קבוצה שנחשבת לקבוצת־בת של מכבי ת"א. אותה מכבי ת"א שפתאום נראית גדולה על באר־שבע, גדולה על בכר.
לפנייה לכתב/ת 
