הכסף הורס את הכדורגל הישראלי

עוד לא עבר חצי מחלון ההעברות של ינואר 2019, וכבר נחתמו שלוש עסקאות גדולות בהן הועברו בסך הכל לא פחות משני מיליון ושלוש מאות עשרים וחמישה אלף שקלים חדשים. שלושה שחקני מפתח עברו, ואני מצאתי בעיה מרכזית מאוד בכך: קבוצות קטנות ומפתיעות נאלצות למכור את השחקנים הטובים ביותר שלהן תמורת לא מעט כסף. במקרה של העונה, בני יהודה והפועל חדרה נאלצו למכור את ירדן שועה, מלך שערי ליגת העל, קווין טאפוקו ופרדי פלומן, שהיו שותפים יחד לכמעט שליש מכל שערי הזכות של חדרה. כל שחקן נמכר בממוצע תמורת 775,000 שקל.

אין להן הרבה מה לעשות בנידון, בעיקר כשהקבוצות הרוכשות יכולות להציע תנאים הרבה יותר טובים לשחקנים. התקציבים של הרוכשות - הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה הם 80 מיליון, 45 מיליון ו-90 מיליון שקל בהתאמה, ושל המוכרות – בני יהודה והפועל חדרה - הם 20 מיליון ו-9.5 מיליון שקל בהתאמה. הבדלים עצומים. כל אחד מהשחקנים ישתכר בממוצע ב-200,000 שקל לעונה בקבוצתו החדשה – אחוז שלם מכל התקציב של בני יהודה ולמעלה משני אחוז מזה של חדרה.

טאפוקו(צילום: עוז מועלם)

וזה לא רק העונה – בעונה שעברה גם היו שתי קבוצות קטנות ומפתיעות – הפועל חיפה ומכבי נתניה. בינואר רכשה באר שבע את חנן ממן מהאדומים מהכרמל, ובקיץ גם את עדן בן בסט מאותה קבוצה ואת דיא סבע מנתניה. ב"ש הוציאה עליהם עד כה (שכר ותשלום לקבוצה הקודמת, לא כולל בונוסים) כ-3,350,000 שקל. חיפה ונתניה, שהתקציב הכולל של כל אחת מהן עומד על 25 ו-26 מיליון שקל בהתאמה, לא יכולות להרשות לעצמן לשלם סכום כזה עבור שלושה שחקנים. בעיקר כשאצל ב"ש רכש אחד כבר שוחרר מהקבוצה ואחר לא תרם בכלל במספרים, והפעם האחרונה שבה הוא השלים 90 דקות על המגרש הייתה לפני תחילת הליגה, בגביע הטוטו באמצע אוגוסט. השלישי אמנם תורם יותר, אולם הסכום שהושקע בשלושתם מהווה 12%-13% מהתקציבים הכוללים של חיפה ונתניה.

וזה לא התחיל בשנתיים האחרונות. למשל, בעונת 2011/12 מהארן ראדי כבש במדי בני סכנין 13 שערים (מקום 6 בליגה) ומסר 10 בישולים (מקום 1 בליגה). בקיץ שאחריה, מכבי תל אביב רכשה את ראדי . התקציב הנוכחי של הצהובים גדול פי שבעה מזה של סכנין, ומכבי הוציאה רק על השכר של מהארן ראדי 18% מהתקציב הנוכחי של סכנין, 3,000,000 שקל. בנוסף לכך, בניגוד לשנתיים האחרונות, ההשפעה של ראדי על סכנין הייתה ענקית: בעונת 2010/11, לפני ראדי, סכנין סיימה מקום אחד לפני כזה המוביל לליגה הלאומית. כך קרה גם בעונת 2012/13, אך בעונת 2011/12, בה ראדי שיחק בסכנין, הצפוניים השתחלו לפלייאוף העליון. מקרה דומה קרה עם טויאם עמאשה, שעבר מעונה חלומית של 14 שערים בעירוני קריית שמונה למכבי חיפה. חיפה שילמה על עמאשה למעלה משני מיליון וחצי שקל, כמעט עשרה אחוזים מתקציבה הנוכחי של ק"ש.

הכסף הוא זה שמכריע בשאלת זהות האליפות, זהות העולות לאירופה ואף זהות העולות לפלייאוף העליון. ולמה זה רע? מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא מאוד פשוטה, אך ניתנת לוויכוח. אני לא בטוח שכולם יסכימו איתי, אך לא מוצא חן בעיניי מצב בו האליפות מוכרעת על ידי כסף בלבד. את הכסף משיגים הבעלים בעזרת מהלכים עסקיים טובים, ירושה נאה או בשלל דרכים אחרות שלא קשורות לכדורגל. אז למה שמשחקים יוכרעו על ידי זה? סיבה נוספת היא הפערים הגדולים בין הקבוצות. הקבוצות העשירות יותר טובות, וברגע שזה קצת מתאזן, הן קונות את מה שהפך את הקטנות לטובות. ואז פער גדול יותר נפער. וכך זה חוזר חלילה, שוב ושוב ושוב.

סיבה שלישית, ואולי החשובה מכל, היא האוהדים של הקבוצות הקטנות. תתארו לכם שאתם אוהדים קבוצה קטנה, שלרוב מגיעה לפלייאוף התחתון ואף נאבקת על חייה בליגה. עונה אחת, המאמן והצוות המקצועי (שלא תמיד קיים מפאת דלות התקציב) מביאים שחקנים נהדרים וזולים והכל מתחבר. הקבוצה מגיעה לצמרת הליגה, ומככבת בסיבוב הראשון. אך בינואר, באמצע העונה, שני השחקנים הכי טובים שלה נמכרים. היא לא מידרדרת עד לתחתית הטבלה, אבל לאירופה היא כבר לא מגיעה. וגם אם לא בינואר - אז בקיץ השחקנים הטובים יעזבו והחוויה הבאה בצמרת תבוא רק עוד עשרות שנים אחר כך.

ירדן שועה(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

הפיתרון שלי הוא להחמיר את ההגבלה על התקציב של רכישת השחקנים. הקבוצות יורשו להשתמש בסכום מסוים על מנת לרכוש שחקנים, בהתאם לתקציב הכולל שלהן. למשל מכבי תל אביב, שהתקציב הכולל שלה עומד על 120 מיליון שקל, תורשה להשתמש בעשרה מיליון מתוכם. הפועל חדרה, שהתקציב הכולל שלה עומד על 9.5 מיליון שקל, תורשה להשתמש במיליון שקל. הכסף שהקבוצה משיגה ממכירת שחקנים יתווסף לתקציב של רכישת השחקנים. כך ההבדלים בין הקבוצות יתכווצו והחלק של הכסף בכדורגל הישראלי יצטמצם. פיתרון נוסף, שימנע בעיה מעט שונה, הוא ביטול חלון ההעברות של ינואר, או לפחות הגבלת הסכום בו אפשר להשתמש. כך קבוצה לא תיפרד מהכוכבים שלה באמצע העונה, ואם היא תוכל היא תלך עד הסוף. אף על פי כן, איני חושב כי צריך לזרוק את כל ימי החלון הזה לפח. כדאי להוסיף אותם לסוף חלון ההעברות של הקיץ, כדי שעדיין יהיה לקבוצה זמן להחליף שחקנים בסגל בתחילת העונה, כשכל משחק הוא ניסוי.

ולגבי מכירות לאירופה – אני בעד, בכל תקופה בשנה ובעבור כל סכום שהוא. לשם הדוגמה, קידום מבני יהודה למכבי חיפה הרבה יותר קטן מקידום בין מכבי פתח תקווה לשחטאר דונייצק, אלופת אוקראינה. הקריירה של מנור סולומון תתפתח הרבה יותר מאשר זאת של ירדן שועה. שועה מוכר עדיין רק בישראל, ואילו סולומון בישראל, אוקראינה ואף יכול להיות כי מחוצה לה.

אז אם אנחנו מעדיפים אליפות שעשויה מכדורגל מאשר אליפות שעשויה מכסף כדאי לעשות מעשה. ואם לא ייעשה מעשה בקרוב, לקבוצות הגדולות והעשירות – מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים ועוד – יהיה מונופול על הליגה. הליגה תהפוך לפחות מעניינת והרמה בה תרד שוב. אולי היא תעלה אצל הגדולות – אבל אצל עשר הקבוצות האחרות היא תרד מאוד, וכך אולי גם לגדולות. ככה זה עובד בטבע, בשרשרת המזון – אם האוכלוסיה והבריאות של החיות הצמחוניות והחלשות ירדו, הם ירדו גם אצל החיות הטורפות. וללא חיות בטבע, יהיה קשה לטבע לתפקד. אז כדאי שמישהו ירים את הכפפה ויציל את הטבע הישראלי.