ניו אינגלנד מול הראמס בסופרבול

"אנחנו רוצים את הכדור!" כך צרח למיקרופון הקפטן של ניו אינגלנד, מת'יו סלייטר, ברגע שניצח בהטלת המטבע לפני תחילת ההארכה בקנזס סיטי. הוא ידע למה. הוא ידע שטאצ'דאון בהתקפה הראשונה ישלח את הקבוצה לסופרבול, והאמין שטום בריידי יביא אותו לשם. וכך קרה. אחרי אחד הערבים הגדולים בתולדות הפוטבול – וזו לא הגזמה – בו שני הגמרים האזוריים הוכרעו בהארכה (מעולם לא קרה ב-NFL) ובניצחונות חוץ, ניו אינגלנד והראמס עלו לסופרבול שיתקיים בעוד שבועיים באטלנטה.

אחרי שבארבע מחמש השנים האחרונות המעפילות לסופרבול היו הקבוצות שסיימו ראשונות ב-NFC וב-AFC, הפעם המדורגות במקום השני הכינו לבכירות משהו אחר לחלוטין. בריידי נאבק בדו-קרב מהמם עם פטריק מהומס, שהוכיח שהוא הדבר האמיתי, לפני שהפטריוטס השיגו 31:37 מטורף בהארכה. בגמר ה-NFC, החלטת שיפוט איומה וסדרת טעויות של ניו אורלינס בפתיחה ובסיום הובילו לניצחון גדול של הראמס – כאמור, גם הוא בהארכה – 23:26. בוסטון מול לוס אנג'לס בגמר. נשמע מוכר, בערך מכל ההיסטוריה הספורטיבית של ארה"ב.

בריידי אחרי המשחק. אגדה(צילום: EPA)

שון מקוויי של הראמס הפך בכך למאמן הצעיר בהיסטוריה (32) שידריך קבוצה בסופרבול. הראמס הם היחידים בתולדות הספורט המקצועני האמריקאי שזכו באליפות בשלוש ערים שונות (אל-איי, קליבלנד וסנט לואיס), אבל שתי הראשונות היו טרום עידן הסופרבול, והאחרונה לא הייתה באל-איי. למעשה, הפעם האחרונה בה לוס אנג'לס ראמס שיחקה בסופרבול הייתה ב-1979, והקהל בעיר חיכה לזה בהתרגשות.

מצד שני, זה יהיה הסופרבול השלישי ברציפות של ניו אינגלנד, הרביעי בחמש העונות החולפות והתשיעי של בריידי והמאמן ביל בליצ'יק, שעומדים על מאזן 3:5 במשחקי האליפות. וכנראה שבסופו של דבר הניסיון הזה עזר. שימו לב להבדלים: עבור כל אחד משחקני קנזס סיטי זה היה הגמר האזורי הראשון. בניו אינגלנד יש 36 שחקנים שכבר עברו זאת לפני הערב, עם סך כולל של 123 הופעות גמר ביניהם!

הדבר בלט מאוד במחצית הראשונה. למרות מסירה אחת גרועה של בריידי לאנדזון שנחטפה, ניו אינגלנד ירדה להפסקה ביתרון 0:14 עם טאצ'דאונים של סוני מישל (הרוקי שלוהט בפלייאוף סיים עם 113 יארד ושני טאצ'דאונים על הקרקע) ופיליפ דורסט (כדור גדול על 29 יארד מבריידי). מהצד השני קייל ואן נוי, טריי פלאוורס ולורנס גאי התנפלו בכל הזדמנות על מהומס שלא זכה להגנה ראויה, והאפשרויות שלו הצטמצמו בגלל השמירה ההדוקה על טייריק היל. התופס הפנומן של הצ'יפס סיים את המשחק עם כדור בודד שקלט על 42 יארד.

מהומס. הדבר האמיתי(צילום: EPA)

כבר בהתקפה הראשונה של המחצית השנייה אפשר היה לראות שינוי. מהומס היה נינוח יותר ומסר טאצ'דאון לטראוויס קלסי, בדרך ל-7:17 בסיום הרבע השלישי. וכלום לא הכין את העולם לרבע הרביעי המופרע, שכלל 38 נקודות (שיא במשחק גמר אזורי) וכמעט כל מהלך בו היה מורט עצבים ומעורר מחלוקת. ההחלטות היו כ"כ גבוליות ובלתי אפשריות, שהשופטים המיואשים לא הצליחו לקבוע מהלכים במאה אחוז גם אחרי צפייה של דקות ארוכות בהילוכים חוזרים מכל כיוון אפשרי. זה קרה, למשל, כאשר ג'וליאן אדלמן פיספס תפיסה של בעיטת הרחקה וקנזס סיטי החזירה את הכדור לטאצ'דאון, אבל המהלך בוטל לאחר שהמצלמות הראו (כנראה, כל מי שתשאלו יעלה דעה משלו) שאדלמן למעשה לא נגע בכדור שפיספס בננו-סנטימטר את קצה הכפפה שלו.

מה היה שם? מהומס מסר שני טאצ'דאונים לדמיאן וויליאמס שהפכו ל-17:21. סוני מישל החזיר בריצה ל-10 יארד בדאון רביעי, ו-2:04 דקות לסיום וויליאמס רץ לטאצ'דאון השלישי שלו ברבע. בסדרת מסירות מופלאה לאדלמן ולרוב גרונקובסקי, לבריידי היה מספיק זמן כדי להעשות את הטריק הקבוע שלו, רקס ברקהד סיים את ההתקפה בריצה לאנדזון, 39 שניות לסיום, אבל עבירות מיותרות של ניו אינגלנד איפשרו להריסון באטקר להשוות בבעיטה מ-39 יארד עם 11 שניות על השעון. ואז הגיעה תוספת הזמן, והצרחה של סלייטר, ובריידי שהוביל בפעם ה-12 בקריירה התקפה מנצחת ברבע האחרון או בהארכה של משחק פלייאוף. ברקהד שוב היה זה שהשיג את הטאצ'דאון והשאיר את מהומס המום.

מישל. עשה ריצות גדולות(צילום: MCT)

בריידי השיג 30 מ-46, ולמרות שרשם רק טאצ'דאון אחד לעומת שתי חטיפות, 348 היארד שלו היו כולם קלאץ'. מהומס דייק ב-16 מ-31 על 295 יארד, עם שלושה טאצ'דאונים ובלי איבודים. היו כמה מהלכים, כמו מסירה צידית מדהימה לסמי ווטקינס, שהראו שקנזס סיטי דבר חזק גם בעתיד. עכשיו ידברו בצ'יפס על המחצית הראשונה המבוזבזת, אולי על השריקה המגוחכת לעבירה על בריידי ברבע האחרון שעזרה מאוד לניו אינגלנד באחת ההתקפות, אבל בשורה התחתונה, למרות שזה היה קרוב, כנראה אותו הניסיון שיש לפטריוטס הכריע. בעונה הבאה נראה מהומס מנוסה וטוב יותר, אם ייקח את הדברים הנכונים מהמשחק.

בגמר ה-NFC, ניו אורלינס הייתה יכולה לגמור את המשחק ברבע הראשון, אבל חוסר היכולת לנצל באופן מקסימלי את העמדה במגרש פגע בה בטווח הארוך. וויל לאץ דייק בשני שערי שדה נוחים (37 ו-29 יארד), כשהשני מגיע אחרי שדמריו דייויס חטף מסירה של ג'ארד גוף, אבל בשני המקרים ההגנה של הראמס עמדה איתנה כדי למנוע טאצ'דאונים הרסניים. בכל זאת, כדור של דרו בריז לגארט גריפין מצא את האנדזון בסופו של דבר, בדרך לרבע ראשון של 0:13.

ברבע השני הראמס כבר נכנסו למשחק, וכדור אדיר של גוף לברנדין קוקס איפשר לטוד גרלי לסיים את ההתקפה והמחצית בטאצ'דאון ו-10:13. אבל העניין של גרלי היה מוזר מאוד. למרות שלוס אנג'לס לא דיווחה על פציעה, סביר להניח שהוא לא הגיע כשיר לגמרי, אחרת קשה להסביר מדוע סי-ג'יי אנדרסון קיבל את רוב הריצות וגרלי הוגבל לארבעה ניסיונות בהם השיג 10 יארד (וכמובן, טאצ'דאון אחד). אנדרסון היה מעולה בשבועות האחרונים, אבל לא ברמה של להדיח לגמרי את הרץ הטוב ביותר שנשאר בפיינל-פור.

טום בריידי חוגג(צילום: Getty Images)

זה בלט שוב ברבע האחרון. אחרי שברבע השלישי בריז מסר טאצ'דאון לקוורטרבק המחליף שלו טייסום היל, וגוף החזיר בכדור לטיילר היגבי, אל-איי הייתה במצב למהפך. שתי מסירות מדהימות של גוף לג'ראלד אוורט (39 יארד) ולג'וש ריינולדס (33) שמו את הראמס על סף האנדזון, אבל גרלי לא היה בסביבה משום מה, והגנת ניו אורלינס עצרה את אנדרסון מילימטרים מטאצ'דאון, כך שהראמס הסתפקו בשער שדה.

ניו אורלינס הייתה צריכה לנצח בהתקפה האחרונה, אבל השופטים טעו בגדול כשלא שרקו לעבירה ברורה של ניקל רובי-קולמן שמנע מטומילי לואיס תפיסה. במקום זאת, עד לסיום לאץ וג'וש זוארליין בעטו מדויק והמשחק הלך להארכה ב-23:23.  

  ניו אורלינס קיבלה את הכדור הראשון והקהל דחף אותה לכיוון טאצ'דאון מנצח, אבל מהלך הגנתי ענק של דונטה פאולר גרם לזריקה רעה של בריז שנחטפה ע"י ג'ון ג'ונסון. במצב הזה שער שדה הספיק לראמס – וזוארליין תפר אחד מ-57 יארד, שיא פלייאוף של המועדון.

גוף מסר 25 מ-40 על 297 יארד, בריז 26 מ-240 על 249. הקבוצה שלו, הראשונה ב-NFC העונה, צעירה מאוד ומלאת פוטנציאל. הוא עצמו כבר בן 40 – אבל קשה להאמין שלמרות הפיניש הצורב הזה הוא יפרוש. ביכולת הנוכחית, ועם הרבה תסכול שיצטבר בבטן, הסיינטס שווים עוד ריצה לאליפות בעונה הבאה. בינתיים, הבמה ב-NFC שייכת לגוף.