"על המזרן אני לא גפן החמודה, אלא חיית טרף"
גפן פרימו בת ה-18 מוכנה להסתער על מדליה בגראנד פרי תל אביב. בילויים? "לא הלכתי להרבה מסיבות בחיים שלי. ג'ודו זה עכשיו ויש קריירה אחת, ומה שלא אעשה עכשיו אולי לא יקרה לעולם". היורשת של ג'רבי? "תמיד יהיו השוואות. לכל אחת יש את הדרך שלה". ראיון מיוחד
רוב מי שחולף על פני גפן פרימו ברחוב היה מתקשה להאמין שהנערה בת ה-18 עם המראה השברירי, החיוך מאוזן לאוזן והדיבור הבוגר שנכנס ללב של לא מעט אנשים, נחשבת כיום לאחת התקוות האולימפיות הגדולות של ישראל. לאחרונה היא נבחרה על ידי איגוד הג'ודו העולמי (IJF) כאחת שכדאי לשים אליה לב במיוחד בשנה הקרובה.
פרימו, המתחרה בקטגוריית המשקל עד 52 ק"ג, נכנסה לתודעה הלאומית בשנה האחרונה ובעיקר במהלך אליפות אירופה שנערכה בתל אביב, כשזכתה במדליית הארד ביום קרבות מבריק, מה שנתן את החותמת על כך שהיא כבר מוכנה לליגה של הגדולות. מתחרות לתחרות, הביטחון שלה רק גדל והקבלות לא הפסיקו להגיע – ממדליות בתחרויות הסבב ועד הסגנות באליפות העולם עד גיל 21 שנערכה בבהמאס או המקום השביעי באליפות העולם לבוגרים בבאקו.
השבוע היא תפתח עונה חדשה, כאן בבית בגראנד פרי תל אביב שיתקיים לראשונה בישראל, בתקווה לצבור כמה שיותר נקודות שיבטיחו לה את המקום באולימפיאדה ראשונה בקריירה, בעוד שנה וחצי בטוקיו 2020. רגע לפני הגראנד פרי הביתי, התפנתה פרימו - שמיעטה לדבר עד עכשיו - לראיון מיוחד ל-ynet.
למה עד לתחרות הזו לא הרבית להתראיין?
"אני מעדיפה לדבר יותר על המזרן ופחות בראיונות. זה פשוט לא משהו שאני כל כך מתרכזת בו. אני משתדלת שיהיה לי כמה שיותר זמן, אם לא לעצמי אז לג'ודו, שתמיד היה החיים שלי. יש לי כמה חלומות גדולים מאוד ואני עושה הכל כדי להגשים אותם. זה מצריך ממני הרבה הקרבה, 100 אחוז מהבן-אדם, כי זה לא רק להגיע להתאמן: זה לאכול כמו שצריך, לא לאכול מה שלא צריך, לישון בזמן, וכמובן יש את הטיסות הרבות במהלך השנה לתחרויות. פספסתי הרבה לימודים בשביל זה".
"לא הלכתי להרבה מסיבות בחיים שלי", היא מספרת. "נכון שאם רוצים לעשות משהו, תמיד אפשר למצוא את הזמן לזה, אבל יש דברים שאפשר לחכות או לוותר עליהם, כמו למשל במסיבת סיום הלימודים. באתי לשעה והלכתי מהר, לא נשארתי לאפטר פארטי, כי היה לי אימון למחרת ובעשר כבר הייתי במיטה. על ג'ודו אי אפשר לוותר, כי ג'ודו זה עכשיו ויש קריירה אחת, ומה שלא אעשה עכשיו – אולי לא יקרה לעולם. בסופו של דבר אני חושבת שההקרבה שווה את זה".
יש זמן לחבר, חברים, יציאות?
"אין לי עכשיו חבר, סרטים יוצא לי לראות ובסופי שבוע אני משתדלת להיפגש עם חברות ושומרת על קשר יומיומי, וכך אני מצליחה למצוא את הדרך לשלב".
איך את מסכמת את השנה החולפת?
"מבחינתי לא הייתה השנה הכי טובה שיכולה להיות, כי תמיד אפשר לעשות עוד. אם זה ארד, היה יכול להיות גם זהב; ואחרי המקום השביעי באליפות עולם יצאתי מאוד-מאוד מאוכזבת מעצמי, כי רציתי לסיים על הפודיום - ככה שתמיד אפשר יותר".
מה לדעתך הביא לפריצה בקריירה?
"מהרגע שבו התחלתי להתחרות בקדטיות, היתה לי מטרה ברורה מאוד, ובכל תחרות שהגעתי אליה רציתי לסיים עם מדליה - וכמובן במקום הכי גבוה. מ-2016 התחלתי להתכונן למחזור האולימפי הבא, כי ידעתי שזה יכול להיות משהו מציאותי. דיבורים על טוקיו 2020 ופריז 2024 כבר לא היו לסיסמאות, אלא משהו שבאמת יכול לקרות. מנטלית תמיד הייתי חזקה והאמנתי בעצמי, אבל יש כאן עבודה קשה. בתחילת השנה שעברה נתנו לי להתנסות בתחרויות חזקות יותר. לאט-לאט התחלתי לצבור ביטחון והעזתי לחלום שזה מגיע לי, שאני ראויה להיות בבמות הכי גדולות ולהתחרות שם, ויכולה לקחת מדליה בכל טורניר".
והתחילו להכיר אותך מאז ההצלחה באליפות אירופה בתל אביב.
"לפני האליפות הרבה פחות הכירו אותי, והדגש לא היה עליי, אלא על תמנע נלסון לוי, גילי כהן וכמובן ירדן ג'רבי שהייתה חוד החנית עד הפרישה שלה. אבל מאז אליפות אירופה הרבה אנשים אמרו לי שהם צפו בי ועוקבים אחריי. אני לא יודעת למה דווקא בי כי יש עוד הרבה מתחרות, אולי התחברו לסגנון שלי ולמה שאני משדרת".
אחרי התחרות בתל אביב ניסו להשוות אותך לירדן ג'רבי ולהכתיר אותך כיורשת שלה. את מסכימה עם זה?
"תמיד אנשים אוהבים לעשות השוואות. זה תמיד יהיה, אבל אני לא חושבת שיש שני בני אדם שיהיו זהים ויגיעו למדליה באותה דרך. לכל אחד יש את הדרך שלו, עם הקשיים שבדרך ורגעים מאושרים. אני תמיד אוהבת להוביל, להיות בראש, שכולם מסתכלים עליי ומעודדים אותי - אבל צריך לעבוד קשה ויש לי עוד דרך ארוכה כדי להגיע למה שירדן עשתה".
יש לך גם קשר טוב עם מאמן הנבחרת שני הרשקו, כמו שלירדן היה?
"אני יודעת שלירדן ושני היה חיבור טוב מאוד. גם לי ולשני יש חיבור, אולי בין הטובים שיש בין מאמן לספורטאית. הוא תמיד שם בשבילי והוא תמיד יודע עליי הכול, לא רק בג'ודו, ואני חושבת שזה משפיע עליי טוב. גם עם שאר הבנות בנבחרת יש לי קשר מעולה. המאמנים עושים עבודה מעולה, והתחרות לא משפיעה על איך שאנחנו מתנהגות אחת עם השנייה. כל אחת עוזרת לשנייה, אני מעודדת את גילי והיא אותי, נותנים הערות ונותנים את הטפיחה על השכם כשצריך".
ובכל זאת את מתחרה מול גילי כהן על הכרטיס לאולימפיאדה. תחרות כזו נותנת הרבה מוטיבציה, לא?
"זה לגמרי דרייב משני הצדדים, גם אותה זה דוחף וגם אותי. זה גורם לי לעבוד יותר ויותר קשה. אני לא חושבת שהתחרות שוחקת, אם אזכה במדליות יהיה לי דירוג טוב, אני רק צריכה לשפר ולא להסתכל על אחרות. הקריטריון מסתיים במאי בשנה הבאה ולא נגיע עם הלשון בחוץ, ומי שתגיע לשם תגיע הכי מוכנה שאפשר".
"לפעמים מבקשים ממני סלפי"
גפן, בתם של מירב (פעילה באיגוד) ואופיר (שגם ניסה בגיל צעיר לפתח קריירה בענף הג'ודו), החלה את הקריירה בגיל ארבע. שני אחיה - עינב וכרם - מתאמנים אף הם ואפילו זכו באליפות ישראל בגילים הצעירים. לפני ארבע שנים, המשפחה עברה לכפר נטר, כדי להיות קרובים לאולם האימונים. רוב החיים שלה סובבים סביב מכון וינגייט, עם שני אימונים כמעט בכל יום, אך בכל זאת היא סיימה במקביל את כיתה י"ב בשנה שעברה. פרימו עוד משלימה בגרויות בגלל הטיסות המרובות שמנעו ממנה לגשת למבחנים.
מזהים אותך כבר ברחוב?
"לפעמים מבקשים סלפי ולפעמים קצת מתביישים. אני רואה שמזהים אותי וניגשת לאנשים. אם זה באימון אני לא מדברת עם אף אחד, כי אימון זה קדוש מבחינתי וכולם יודעים את זה ומכבדים את זה מאוד - אבל אם זה מתאים ובתזמון נכון, אני מצטלמת בשמחה עם כל אחד, כי אני יודעת שאלה דברים שעושה לאחרים טוב, אז זה עושה גם לי טוב".
"אבל אני לא מקשיבה לביקורות מבחוץ או לטוקבקים, כי יכולים לכתוב דברים רעים, וגם אם יכתבו 'גפן פרימו המלכה החדשה' – אז אני לא אחשוב שאני המלכה החדשה. אני גפן פרימו, הכל בסדר, אמשיך להתאמן וזה לא ישפיע עליי", היא מבהירה.
את חושבת שהענף מקבל את היחס והחשיפה שמגיעים לו, בטח בהשוואה לכדורגל וכדורסל?
"אני חושבת שג'ודו הוא הענף המוביל בארץ כרגע, אבל אני לא משווה אותו לאחרים, כי כדורגל וכדורסל הם הכי פופולריים בכל העולם, אך הג'ודו נותן פייט לא רע".
את נראית ביישנית מאוד, אבל כשאת עולה על המזרן נראה שאת באה לטרוף כל יריבה. איך מסבירה את זה?
"אני כן קצת ביישנית וחייכנית, אבל בקרב שני מלמד אותנו וככה גם התרגלנו: כשאני עולה על המזרן אני לא גפן החמודה - זאת גפן חיית הטרף. זה להרוג את עצמי ולהרוג את היריבה לפני שאני מתה, ושום דבר לא מעניין אותי חוץ מניצחון".
את יכולה היום לנצח כל אחת?
"אני מאמינה שכן. אמנם אנחנו רק בתחילת העונה, הגראנד פרי בתל אביב זו ההתחלה והשיא יהיה באליפות אירופה ובאליפות עולם, אבל אני מקווה לפתוח את העונה בטעם טוב".
בתל אביב יש לך אתגר גדול, בדמות האלופה האולימפית מאילינדה קלמנדי מקוסובו.
"תהיה תחרות מעניינת, לא הולך להיות פשוט. יש עוד בנות טובות, לא רק קלמנדי. אמנם עוד לא התחריתי מולה כמו גילי כהן, אבל היא הייתה כאן הרבה ואני הייתי בקוסובו, והתאמנו אחת עם השנייה. אם ניפגש, אני מקווה שיהיה קרב מאוד-מאוד קשה, קרב טוב, ואני יודעת שאתן את הכול. אתלה את עצמי בקרב כזה, כי אני אהיה אנדרדוג. יש לי זיכרונות טובים מתל אביב, להתחרות בבית זה כיף. יש הרבה אדרנלין וכיף שיש גב, זה עושה לי טוב. הדחיפה הזאת היא עוד כוח".
בלילות את כבר מדמיינת את עצמך באולימפיאדה?
"עוד לא. כמובן שזה החלום שלי וכל מה שאני עושה הוא בשביל זה, אבל יש את המטרות הקרובות, יש תוכנית עבודה אצל המאמנים. אני חושבת על זה ועל אליפות העולם, שאין לי עדיין מדליה משם. זה עוד רחוק לדעתי, וצריך להמשיך לעבוד קשה".
לפנייה לכתב/ת 
