הפליט הבחרייני שמסעיר את עולם הכדורגל
סיפורו של חכים אל עראיבי חולל משבר פוליטי. הכדורגלן שנלחם נגד המשטר במולדתו, נמלט לאוסטרליה וקיבל בה מעמד של פליט, נעצר בתאילנד שעשויה להסגירו לבחריין, שם צפוי לו גורל אכזר. האם הלחץ הבינלאומי יעזור לשחררו?
לכאורה מדובר בסיפור קטן על כדורגלן אלמוני שמשחק בקבוצה קטנה באוסטרליה, סיפור שלא אמור לייצר יותר מדי תשומת לב בינלאומית. אבל בפועל מדובר בפרשה שמאיימת על היחסים הדיפלומטיים בין אוסטרליה ותאילנד.
ביום שני נלקח אל עראיבי (25) לבית המשפט בבנגקוק להמשך הדיון בעניינו. הבעיה הייתה שהוא הגיע לבוש במדי אסיר, יחף וכאשר שתי רגליו קשורות בשלשלאות. כשהוא עבר ליד אנשי התקשורת והצלמים הוא צעק לעברם: "אל תשלחו אותי לבחריין". אומנם בתקשורת התאילנדית לא הופיעו התמונות המלאות, כי החוק במדינה אוסר על כך, אבל המראות הקשים עוררו גלים נוספים של זעם באוסטרליה ובעולם כולו.
ביום שלישי התערב בפרשה ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, ששיגר מכתב נוסף לראש ממשלת תאילנד, פרייוט צ'נוצ'ה. בשבוע שעבר הוא שלח את המכתב הראשון בו ביקש לשחרר את אל עראיבי והשבוע אמר בראיון לטלוויזיה באוסטרליה: "כתבתי לו פעם נוספת, כי הייתי מזועזע ממה שראיתי. השלשלאות על הרגליים, זה היה מראה קשה ביותר. ואני יודע שכך הרגישו הרבה מאוד אוסטרלים. אני רוצה להזכיר לראש ממשלת תאילנד שהעם האוסטרלי לוקח את הפרשה הזו באופן קשה ביותר".
אגב, גם בתאילנד עצמה מרבית האזרחים מתנגדים למעצר של אל עראיבי. אחד העיתונאים הבכירים במדינה כתב: "אני חושב שהזעם הציבורי נובע מכך שהתקשורת הבינלאומית מסקרת את הפרשה באופן מאסיבי, והאנשים כאן לא רוצים שייראו שתאילנד מתייחסת כך לאסירים".
בינתיים בית המשפט בבנגקוק לא מוותר. בדיון שנערך השבוע נקבע כי הדיון הבא בתיק יהיה בעוד חודשיים וחצי, ב-22 באפריל, ועד אז אל עראיבי ייאלץ להישאר בבית הכלא. על פי דברי משרד התובע הכללי של תאילנד יש סיכוי גדול שאל עראיבי יישאר מאחורי סורג ובריח עד אוגוסט, הזמן שייקח עד שהשופטים יחרצו את פסק הדין.
נעצר כשהיה בדרך לצפות במסי ורונאלדו
אז על מה בעצם כל הסיפור? חכים אל עראיבי נולד בבחריין, היה כדורגלן מצטיין וגם רשם הופעה אחת במדי הנבחרת הלאומית. ב-2011 החל "האביב הערבי" כאשר במדינות רבות, ביניהן מצרים, טוניסיה וגם בחריין, החלו הפגנות רבות משתתפים כנגד השלטון. במצרים זה הביא להפלתו של הנשיא חוסני מובארק ולהחלפת השילטון. בבחריין המשטר הצליח לדכא את ההפגנות.
חכים ואחיו עימאד, שבאים ממשפחה שיעית, היו בין המפגינים הבולטים והמפורסמים כנגד משפחת השילטון, שהיא סונית. הם גם דיברו בפומבי כנגד הדיכוי והעינויים שעברו כדורגלנים אחרים אשר הפגינו נגד המשטר.
ב-7 בנובמבר 2012, בדיוק ביום ההולדת ה-19 שלו, כאשר היה בדרכו לבית קפה כדי לצפות בשידור של הקלאסיקו בין ריאל מדריד וברצלונה, נעצר חכים אל עראיבי ע"י המשטרה החשאית. הטענה למעצר הייתה שחכים השחית תחנת משטרה ארבעה ימים קודם לכן. העדות ניתנה לכאורה ע"י אחיו עימאד, שסיפר שחכים היה אחד מהאנשים שהשליכו בקבוקי מולוטוב על הבניין.
אל עראיבי הכחיש בתוקף. בדיון המשפטי הוא טען שבזמן ההתקפה על תחנת המשטרה הוא בכלל שיחק במשחק שאפילו שודר בטלוויזיה. אבל זה לא עזר ומעצרו הוארך ב-45 יום. בתקופה זו הוא עונה בכדי לחלץ ממנו הודאה.
בראיון שנתן שנים אחר כך לטלוויזיה הגרמנית הוא סיפר: "שלוש שעות הם היכו אותי בעוצמה ברגליים ואמרו שיישברו לי את העצמות ויהרסו לי את הקריירה, שלעולם לא אוכל לשחק כדורגל".
בסופו של דבר אל עראיבי שוחרר בערבות, אבל ההליכים המשפטיים נגדו נמשכו. כשהנבחרת הלאומית יצאה ב-2013 למשחק בקטאר הוא ניצל את ההזדמנות, ברח לאיראן, המשיך למלזיה ולתאילנד וכעבור חצי שנה הגיע לאוסטרליה, בה ביקש מקלט מדיני. שנה לאחר עריקתו נערך לו משפט פומבי שבו נידון ל-10 שנות מאסר.
מאז מאי 2014 חי אל עראיבי במלבורן. הוא נשא את חברתו לאישה, החל לשחק כדורגל בליגות הנמוכות ולפני כשנתיים קיבל מעמד של פליט. המשמעות היא שהוא נחשב לאזרח אוסטרלי, מה שמאפשר לו לנוע בחופשיות מבלי לחשוש לגורלו.
מאחר שהרגיש כאדם חופשי ולא חשש לעתידו, הוא גם דיבר בפתיחות על כל מה שעבר עליו. ב-2016 הוא תקף במילים קשות את השייח סלמן בין איברהים אל חליפה, בן למשפחת המלוכה של בחריין שרץ אז לנשיאות פיפ"א. אל עראיבי אמר שהשייח סלמן צריך להיחקר על מעורבותו בעינויים שעברו ספורטאים שתמכו בדמוקרטיה, ושהפגינו כנגד משפחת המלוכה ב-2011. הוא גם טען כי השייח סלמן מפלה לרעה ספורטאים שיעים.
השייח סלמן לא נבחר בסופו דל דבר לנשיאות פיפ"א, אבל הוא עדיין אחד האנשים החזקים ביותר בכדורגל העולמי, משמש כנשיא ההתאחדות האסיאתית וכסגן נשיא פיפ"א.ב-27 בנובמבר הגיע חכים אל עראיבי עם אשתו לתאילנד כדי לחגוג את נישואיהם. כמו מיליוני זוגות אחרים, הם בחרו בתאילנד כדי לציין בה את ירח הדבש שלהם. בשל מעמדו כפליט, הוא לא חשש לרגע שהוא עלול להסתבך.
אולם כאשר חכים הגיע אל ביקורת הדרכונים הוא נעצר מיד. מסתבר שהוא הופיע ברשימת המבוקשים ששלח האינטרפול לבקשת ממשלת בחריין. נכון, זו הייתה אתראה ישנה שלכאורה כבר לא הייתה בתוקף, אולם משטרת תאילנד כנראה לא הייתה מעודכנת בכך. מאחר וההליך המשפטי יצא לדרך, כבר אי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור.
זוכה לתמיכה רחבה באוסטרליה
הסיפור הגיע לתקשורת האוסטרלית, שכמובן התייחסה לכך במלוא הרצינות. הציבור האוסטרלי זעם. אנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי ספורט, התייצבו לצידו של אל עראיבי ותקפו במילים קשות את
תאילנד.
פרנסיס אווריטפה, שחקן נבחרת אוסטרליה לשעבר וכיום סגן נשיא פיפר"ו (איגוד הכדורגלנים הבינלאומי), הגיע השבוע לבנגקוק כדי להביע תמיכה באל עראיבי ואמר לתקשורת הבינלאומית: "חכים הוא פליט. הוא מגן על זכויות האדם. ולכן על פי החוק הבינלאומי הוא לא צריך לעבור את עינוי הדין הזה".
קרייג פוסטר, קפטן נבחרת אוסטרליה לשעבר, אמר: "לכל העולם ברור שמדובר בפרשה שמונעת מטעמים פוליטיים. ברור שהשלטון בבחריין מנסה לנקום באל עראיבי שדיבר בפומבי כנגדם".
קתרין גרסון, הנציגה של אמנסטי אינטרנשיונל, אמרה: "ממשלת תאילנד חייבת להבין שהסיבה היחידה שבחריין מבקשת את הסגרתו של אל עראיבי היא כדי להעניש אותו על הדיעות הפוליטיות שהביע".
גם פיפ"א נאלצה, בלי יותר מדי חשק, להיכנס לפרשה. המזכל"ית של ההתאחדות הבינלאומית, פטמה סאמורה, כתבה לראש ממשלת תאילנד וביקשה לדאוג לשחרר את אל עראיבי. אבל עם כל הכבוד לפוליטיקאים, הרוח הגבית שמקבל אל עראיבי מגיעה מהציבור. למעלה ממיליון איש כבר חתמו על העצומה הקוראת לשחרר אותו והשבוע הצטרפו לקריאה גם שני כדורגלנים מפורסמים, דידייה דרוגבה וג'יימי וארדי.
השלב הבא במאבק יהיה דרישה להטיל סנקציות על תאילנד ועל בחריין, בעיקר בכל מה שקשור לאירועי ספורט בינלאומיים. ג'ון דידוליצה, יו"ר איגוד הכדורגלנים באוסטרליה, אמר: "אתה לא יכול להינות מכל הפריבלגיות של הקהילה הבינלאומית, אבל לא מוכן לעמוד בכל החוקים, או להתנהג על פי הסטנדרטים המקובלים".
עכשיו נותר לראות האם הלחץ הבינלאומי, גם הציבורי, גם התקשורתי וגם הדיפלומטי, יזיז את תאילנד מהתעקשותה ויביא לשיחרורו של חכים אל עראיבי. או שהכדורגלן האומלל בכל זאת יגורש בסופו של דבר למולדתו. ורק אללה יודע מה יעלה שם בגורלו.
לפנייה לכתב/ת 
