תשאירו את המחאה במגרש / מליניאק
לאוהדי בני יהודה יש זכות למחות נגד אברמוב, אבל לא מול ביתו. כשאוהדים דורשים לקבוע את סדר היום במועדון הם הופכים מהפתרון לבעיה
אני לא אוהד בני־יהודה ולא פגשתי מעולם את ברק אברמוב, אבל יש בעיה עם ההפגנות ליד ביתו ועסקיו. לאוהדים יש זכות מלאה להפגין ולמחות נגד בעלי הקבוצה, אבל במגרש. אלי טביב חטף בעמוד הזה לא מעט, אבל כשאוהדי הפועל ת"א הפגינו ליד ביתו וירדו לחיי אשתו הבעתי התנגדות. גם דיירי השכונה שבה גר אביחי מנדלבליט הם לא בני ערובה למפגינים נגד היועץ המשפטי לממשלה.
אחת הרעות החולות שהשתרשה בישראל היא שכדי לקדש את ה"משילות" כל מה שאינו פלילי מותר. יש חוק חינוך חובה, אהדה לקבוצת כדורגל או כדורסל היא רשות. מי שלא מתאים לו שיילך להצגה או סרט. מצד שני, לא יעלה על הדעת שאיש עסקים יקנה קבוצה מקצוענית, יעשה בה כל שברצונו, ימכור את כל השחקנים ויפרק את הקבוצה.
אם בעלי קבוצה יכולים לבוא וללכת והאוהדים נשארים, אולי הקבוצה שייכת להם. תמכתי מאוד בשיתוף אוהדים בניהול הקבוצות, וההקמה של הפועל "אוסישקין" ת"א, מכבי "קביליו" יפו, הפועל "קטמון" ירושלים ובית"ר נורדיה הייתה תופעה מרגשת. אבל מאז שאוהדים השתלטו על מועדונים ודרשו לקבוע את סדר היום, הם הפכו מהפתרון לבעיה.
כמה עשרות אוהדי מכבי חיפה שקנו מינוי במאות שקלים, דרשו לא מזמן מיענקל'ה שחר, שהשקיע מאות מיליונים, שיסתלק. איפה הייתה מכבי חיפה בלי שחר? בתי הדין של ההתאחדות מטילים קנסות על הקבוצות ומעודדים אוהדים להשתולל בטריבונות. אדם שמחבל בקבוצה שלו הוא לא אוהד, לכן אין לקבוצה אחריות שילוחית לאדם כזה.
אם צריך לדרג את האוהדים על פי רמת הטמטום, הדו־קרב בין אוהדי הפועל ת"א להפועל ר"ג היה מוכרע בפוטו פיניש. מי אידיוטים גדולים יותר, אלה שגירשו את סמי סגול מהפועל ת"א, או מי שהבריחו את מורי ארקין מהפועל ר"ג. זה בערך כמו לזרוק לפח את הכרטיס הזוכה בהגרלת הלוטו הגדולה בארה"ב שהרמת במקרה מהרצפה.
אוהדים שמנסים לכפות את עצמם על הקבוצה, שישימו כסף ויממנו את הרעיונות שלהם.
גם ה"חשובות" יורדות
בני־סכנין בסכנת ירידה לליגה הלאומית והתגובות מתחלקות לשתיים: אלה ששמחים שלא תהיה בליגת העל קבוצה מהמגזר, ואלה שמודאגים כי סכנין "חשובה לליגה".
אני לא בטוח שהדימוי שנוצר לבני־סכנין - מפטרת מאמנים סדרתית - הוא נכון, אבל נדמה שכל מאמן חדש נראה כאילו חי על זמן שאול ומחשב את קיצו לאחור. חוסר הבהירות מזעזע את הקבוצה אחרי שניים־שלושה הפסדים והכיוון הכללי הוא למטה, ללאומית.
היה ברור שמהראן ראדי לא ייקח העונה אליפות שביעית ברציפות, אבל עם שחקנים מצוינים וחזרה לדוחא המשופץ היו דיבורים על פלייאוף עליון. כגודל הציפיות גודל האכזבות, ועדיין יש שמאמינים שסכנין תישאר כי היא "קבוצה חשובה לליגה".
גם מכבי נתניה עם המסורת והאוהדים שלה הייתה "חשובה לליגה" וירדה. הפועל ת"א, מאבני היסוד של הליגה עם עבר מפואר והמוני אוהדים, ירדה ללאומית, למרות ש"ליגה בלי דרבי תל־אביבי היא לא ליגה".
קלישאות הן מסוכנות כשמתחילים להאמין בהן, ואחת הסיבות שקבוצות נקלעות למצוקות היא האמונה שלהן זה לא יקרה, כי הן "חשובות לליגה". פה יקבלו שריקה משופט, שם יסדרו משהו, בסוף לא נרד. אבל הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל באר־שבע, הפועל פ"ת, כולן ירדו. חלקן חזרו תוך עונה, חלקן כעבור ארבע עונות ויש שלא יחזרו לעולם. למשל, הפועל ירושלים שקיבלה בשבוע שעבר תעודת פטירה.
ירידת ליגה היא לא סוף העולם, אבל העלייה בחזרה לליגת העל מתחילה באופן שבו יורדים. בלי בלגנים, בלי להשאיר חובות. כי סכנין חשובה לליגה.
אגדה ושמה מיקי
הדבר הראשון שעשיתי כשהתמניתי למאמן נבחרת ישראל, היה מינוי מיקי ברקוביץ' לקפטן. איך ייתכן שהווינר הגדול של הכדורסל הישראלי, שהיה כבר בן 30, יפרוש בלי להיות קפטן הנבחרת. בסוף הוא פרש בגיל 42, אבל זה סיפור אחר. לפני שלושה ימים חגג מ.י.ק.י. ברקוביץ' 65. גם מייקל ג'ורדן נולד ב־17 בפברואר, תשע שנים מאוחר יותר. מייקל יש רק אחד, ואם יורשה לי, גם מיקי יש רק אחד. נכון שהכדורסל השתנה אבל יש דברים שלא ישתנו לעולם.
כשהשעון מראה 00:03 וצריך לזרוק את הכדור האחרון, אתה אומר לעצמך:
הלוואי שהיה לי עכשיו מיקי ברקוביץ'. רוב השחקנים מתחבאים. אלה שלוקחים אחריות ומפספסים פעם־פעמיים מפסיקים לזרוק. היו שחקנים טובים ממיקי בפרמטרים שונים, אבל לא היה ווינר שאחוזי ההצלחה שלו בכדורים האחרונים במשחקים אבודים היה כל כך גבוה. אגדה שהייתה באמת.
לפנייה לכתב/ת 
