שופטי הצ'מפיונס עשו בלגן עם ה-VAR
אם נפרק את המקרים האחרונים בליגת האלופות, נראה שהיה אפשר לפסוק אחרת באותה מידה של הוגנות
משום מה, ההתייחסות לעש"ו (עוזר-שופט וידיאו, VAR) נעה בין התפעמות (רוב הצופים, ובראשם מי שאינם אוהדי אחת הקבוצות), לבין התרעמות (אוהדי קבוצה "נפגעת" וחסידי המשחק ה"שוטף"). אני מציע התייחסות ספקנית-ביקורתית יותר. הבה נפרק את המקרים האחרונים בליגת האלופות, ונראה שהיה אפשר לפסוק אחרת באותה מידה של הוגנות ועשיית צדק:
איאקס - ריאל מדריד: החלטה גבולית, פרשנות שגויה
במקרה זה, אופ"א יצאה בהצהרה שגיבתה את צוות השופטים, ובכך נתנה יד לשגיאה. רבים טענו, ובצדק, שטאדיץ' לא הסתיר מקורטואה את מעוף הכדור. מכאן הסיקו שאין מקום ל"נבדל אקטיבי". אופ"א נימקה את ההחלטה במרכיב ה"נבדל" המדבר על הפרעה לשחקן יריב. הנימוק סותר את הממצאים. טאדיץ' יודע שקורטואה מאחוריו, ובזמן שהכדור ניתז מידי השוער, הוא נוטה קלות באופן שניתן לפרשו כניסיון חסימה של השוער בתוך רחבת השער, ולכן – כעבירה על השוער. בזמן הנגיחה של טגליאפיקו אין עבירה כלשהי של טאדיץ' על דרישות חוק הנבדל. מכאן, שאם עבירה – היא אינה קשורה למצב נבדל (החלטה גבולית), אם לא הייתה עבירה על השוער בשלב כלשהו לפני הנגיחה, אז השער חוקי.
שאלקה - מנצ'סטר סיטי: החלטה שגויה, החלטה לא הכרחית, צהובים מיותרים
א. ה"יד" של אוטמנדי. למדנו במשחקי הגביע העולמי, ואנו עדים לכך כמעט בכל מחזור בליגה האיטלקית, שצוותי עש"ו מעודדים את השופט לפסוק על בעיטת ענשין כאשר כדור פוגע בידו של שחקן הגנה (בניגוד לדרישת החוק לנגיעת יד מכוונת). כמו כן, שופטים ממהרים להניף צהוב עם כל שריקה לעבירה ברחבת העונשין. נכון שבמקרה זה, לו אכן הנגיעה היתה מכוונת, אפשר היה לפרשה כמניעת הזדמנות ודאית להבקעה, ומכאן ההתראה, שהשלכותיה בהמשך ידועות.
ב. העבירה של פרננדיניו. אכן, פרננדיניו אחז בשחקן יריב ברחבת העונשין בעת שכדור נבעט לתוכה. יש מקום לבלום את תופעת האחיזות-משיכות-דחיפות בתוך הרחבה, בעת ביצוע בעיטות קרן ובעיטות חופשיות. עם זאת, במקרה הנדון עש"ו היה יכול (ולדעתי, צריך) להפנות את השופט לאירוע אחר, שראשית התפתחותו קדמה לעבירה ש"הוענשה": נסטסיץ' היה בנבדל בעת הבעיטה החופשית, הוא אוחז בשחקן יריב ("מתערב אצל שחקן") ומתקדם במרכז הרחבה אל עבר שערה של סיטי, כשהשוער יוצא להדוף את הכדור (גם כאן ניתן לטעון להפעלת סעיף "מתערב אצל שחקן"). מכל מקום, איש לא היה מערער על החלטה הפוכה מזאת שניתנה (ללא התערבות עש"ו). גם אם הפסיקה על בעיטת עונשין מקובלת, לא היה מדובר במניעת הזדמנות ודאית, והצהוב מופרז לחלוטין.
אתלטיקו מדריד - יובנטוס: החלטה שגויה ושגיאת שיפוט:
א. העבירה על קוסטה. השופט נופל בפח הנפילה של קוסטה (דומה ל"מקרה סטרלינג"), פוסק על בעיטת עונשין ומניף צהוב בגלל מניעת הזדמנות ודאית בתוך רהרחבה. לאחר בדיקת עש"ו, הוא משנה את ההחלטה, פוסק על בעיטה חופשית מחוץ לרחבה ו"מוחק" את ההתראה. לפנינו החלטה שרוב מרכיביה מפוקפקים ביותר: העבירה שבגינה נפסקה הבעיטה החופשית היא מסוג הנגיעות (לא דחיפות או משיכות) שנהוג לא להתייחס אליהן (ולא אליה התייחס השופט בפסיקה הראשונית). אם בכל זאת מענישים עליה, הרי שגם היא מניעת הזדמנות ודאית, ומחוץ לרחבה פירושה אדום לעבריין. לעומת זאת, היה מקום לטעון כי על עבירה זאת ניתן יתרון שנוצל יפה עד שקוסטה החליט להעדיף "צלילה". אזי, הבעיטה החופשית צריכה להינתן בתוך הרחבה, ולטובת יובנטוס, וקוסטה אמור להיענש בצהוב (שני) על התחזות. אפשרות נוספת: הודאה כי לא קרה דבר המצדיק הענשת צד כלשהו, שפירושה הטלת כדור ע"י השופט (באופן שיגיע לידי השוער או אל שחקן הגנה).
ב. ה"שער" של מוראטה. טעות שיפוט בוטה, שכן אין מדובר בפקעת שחקנים, אלא בשני שחקנים בלבד, כשהחלוץ מאחורי המגן, והשופט בעמדת צפייה טובה למדי.
לפנייה לכתב/ת 
