צאו מהסרט: הנבחרת בינונית
רק חסר שימליצו להעניק פרס ישראל לערן זהבי ויגיירו את אנדי הרצוג. אי אפשר לזלזל בניצחון על אוסטריה ומותר לחגוג, אבל בואו נזכור מי אנחנו, מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו כנראה הולכים
"להחזיר את סרט הקפטן לזהבי", "לנבחרת ישראל יש גיבור על עם כוח מאגי", "מקרה סרט הקפטן היה הדבר הטוב ביותר שקרה לנבחרת", ואפילו ראש הממשלה הצטרף לחגיגה: "הבאתם אותנו לרמה עולמית". אלה רק חלק מהכותרות בתקשורת ומהלך הרוח של הציבור אחרי ה־2:4 על אוסטריה. הלו, לא נסחפנו קצת עם הסופרלטיבים? רק חסר שימליצו להעניק לערן זהבי את פרס ישראל ויתחילו בהליך גיור לאנדי הרצוג.
אחרי ששיכנענו את עצמנו שאנחנו "ברמה עולמית", מעניין מה יהיו הכותרות כשתגיע איזו נבחרת קטנה כמו לטביה ותרחיק אותנו שוב מהאזור שממנו עולים לטורניר משמעותי. דווקא נדב יעקבי שמר על פרופורציות בשידור. הוא התלהב, ושיבח, והפגין פטריוטיות מעונבת, אבל לא הגזים. אם היה שגיא כהן לידו, הוא היה אולי מציע להעניק להרצוג דוקטור לשם כבוד בהנדסת בנין על המערך היציב שיצר.
ערן זהבי חוגג(צילום: עוז מועלם)
והכל, בוא נזכור, היה יכול להיות להיגמר לגמרי אחרת. הרי במצב של 1:1 אוסטריה עוד שכבה על השער שלנו. מה זה שכבה? אם היו מאמצים את חוקי האיגרוף, ניתן היה באותו רגע להכריז על נוק-אאוט טכני. הנבחרת לא תיפקדה באותם רגעים ורק הצלות גדולות של אריאל הרוש, אלוהים שהיה איתנו ו-3 ק"ג שום שכנראה הוכנסו בקורות ובמשקוף, מנעו לפחות שלושה שערים של אוסטריה באותן דקות.
רק בסיום הבליץ הצליחה הנבחרת לחזור לנשום סדיר, וברגע הנכון, על סף המחצית, הצליחה לגרד – ממש כך, בקצה שערותיו של זהבי – שער. למחצית השנייה הגיעה הנבחרת באנרגיות אדירות, ומשם הכל היסטוריה.
בוודאי שאני לא מזלזל בהישג, בהחלט מגיע להתלהב, לשמוח ולחגוג. מגיעים לשחקנים, מגיע גם לנו קצת נחת מדי פעם. אבל בואו נזכור מי אנחנו, מאיפה אנחנו באים וכנראה לאן אנחנו הולכים. כמאמר משורר הקלישאות – הטבלה (במקרה זה דירוג פיפ"א העולמי) לא משקרת. מדובר בסה"כ בנבחרת בינונית, כזו שמדי כמה שנים אוכלת שניצל וינאי או מציגה משחק לפנתאון בפארק דה פראנס או נגד סקוטלנד, ומצד שני מאבדת נקודות מול נבחרות חלשות ממנה או סופגת תבוסות ביתיות מנבחרות כמו רוסיה ודנמרק, כשהכסף מונח על השולחן.
זה מי שאנחנו וצריך להשלים עם זה שאנחנו מהמובילים בעולם בנושאים זניחים כמו הייטק או צבא ודווקא בספורט אנחנו לא יותר מבינוניים. וזה לגמרי בסדר, רק צריך לשמור על פרופורציות. לא להוציא את זהבי להורג אחרי שהוא מתקשה להבקיע או רחמנא לצלן זורק בתסכול את סרט הקפטן, גם לא להפוך אותו לאלוהים כש"מתלבש" לו.
אם היינו מצליחים לשמור על המשכיות לאורך זמן ולא להרים את האף יותר מדי גם כשמצליח, היינו יכולים לעשות אולי יותר מזה. אבל בואו נודה בכך, אנחנו לא בנויים לזה. אז בינתיים חשוב לא לשכוח לקחת את הפרוזק היומי שירגיע אותנו כשצריך, גם אם הוא ינוון במעט את השמחה לאחר ההצלחות. לשמור על פרופורציות, הרי סביר שנצטרך אותן גם בסוף הקמפיין הנוכחי.
לפנייה לכתב/ת 
הרצוג בטירוף
צילום: עוז מועלם
מומלצים
