אלה מאמני העונה האמיתיים
אבוקסיס ודראפיץ' הוכיחו שעם הרבה יצירתיות ואמונה בשחקנים אלמוניים אפשר לייצר סיפורי סינדרלה. כמה יפה שהם ייפגשו בגמר הגביע
כמעט בכל ראיון שנערך איתו המנהל המקצועי של הנבחרת, ווילי רוטנשטיינר, חוזר ואומר שמספר שחקני הכדורגל בישראל נמוך מדי לעומת מדינות אחרות באירופה. מי שהכי סובלים מהמצב הם המאמנים של קבוצות הביניים בליגת העל, שנאלצים לבנות את הקבוצות כל פעם שלהם מחדש, מכיוון שהכוכבים נמכרים לקבוצות גדולות או ששחקנים חשובים מסיימים השאלות.
שוק הישראלים הדל הופך את בניית הסגל מחדש למשימה קשה מאוד ודורש מהמאמנים למצוא פתרונות יצירתיים. שניים מהמאמנים האלה עלו השבוע לגמר גביע המדינה, יוסי אבוקסיס מבני יהודה וסלובודן דראפיץ' ממכבי נתניה.
כובשי שערי הניצחון בחצאי הגמר הם דוגמה מובהקת לאותם פתרונות שמדגישים את הגדולה של שני המאמנים. הרי ללא דראפיץ' (וברדה) גבי קניקובסקי לא היה מפציץ את הרשת של חדרה ביום שלישי. בעונה שעברה הוא ירד ליגה עם עכו, וקבוצת האם שלו מכבי תל אביב ויתרה עליו תמורת 100 אלף שקל בלבד, בהחלט נקודת שבירה אפשרית עבור שחקן צעיר. אבל צמד המאמנים של נתניה התעקשו שהוא יעבור אליהם.
קניקובסקי לא היה זה שאמור להביא את המספרים במקום דיא סבע וערן לוי, והוא אפילו לא שחקן הרכב קבוע, אבל האמון שקיבל מדראפיץ' וברדה שטענו מאז שצירפו אותו שהוא "הדבר הגדול הבא", איפשר לו להפוך לסיפור הסינדרלה של הגביע.
אבל אם כבר סיפורי סינדרלה, הסיפור של יובל אשכנזי מטורף אפילו יותר מהבעיטה מ-20 מטר שהרעידה את הרשת של פרדראג ראיקוביץ'. הקשר לא הצליח לתקוע יתד בהפועל ר"ג בה גדל והחליט לרדת לליגה א', אחרי שעבר מספר קבוצות בחלקן אף התנדנד בין ההרכב לספסל. איתן אהרון, הבעלים של כפר שלם בה שיחק, המליץ עליו לאבוקסיס, שהיה צריך להרכיב סגל למשחק נגד זניט. המאמן הכתום התרשם ממוסר העבודה של אשכנזי וצירף אותו לסגל כשחקן משלים, אבל בהמשך ידע להוציא ממנו את המיטב, והעונה אחרי שסתיו פיניש ורועי גורדנה פינו את המקום בקישור, אשכנזי האלמוני רשם את הפריצה הגדולה והפך לשחקן לגיטימי בליגת העל.
בנוסף לשני אלה גם עלי מוחמד, שי קונסטנטין, ניקו אולסק, דולב חזיזה, מתן בלטקסה ושחקנים נוספים ששיחקו לפני שנה-שנתיים בליגות הנמוכות ירוצו על הדשא של סמי עופר בגמר הגביע, לאחר שגברו בדרך על קבוצות הכוכבים העשירות של באר שבע ומכבי ת"א. ואגב, באותו הקשר, אני רוצה להתייחס גם לבכי של הצהובים על הפנדל שלא הוענק להם. לפני יותר מחצי שנה, כשהפער ממכבי ת"א עוד היה מחיק, באר שבע פגשה את נתניה, ונפסל לה שער מסיטאוציה דומה (שער חוקי של בן שהר) לאחר שהכדור ניתז מהגוף של בורנשטיין לידו. גיא מלמד הכריע את המשחק, אך לא שמעתם אף ציוץ מצד ברק בכר נגד ארז פפיר. לעומת זאת אנשי המועדון בעל "הניהול האירופי" מתבכיינים על אותה החלטה עד עכשיו. נקודה למחשבה.
לפנייה לכתב/ת 
