כשר"ג הייתה אימפריה / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר בימים בהם העיר בה גדל התהדרה בקבוצות מצליחות בכל הענפים והצמיחה ספורטאים גדולים. על שטרקמן שניצל היטב את כל שעות היממה, ג'מצ'י היה כוכב, בירנבוים, שהפך לאנציקלופדיה רמת־גנית, והפעם בה אוהדי הכח דקרו למוות סוס משטרה
בצריף של מכבי ובמגרש הכדורסל שסביבו נערכה פעילות נון־סטופ. אני לא צוחק - 24 שעות סביב השעון. בכל שעה במשך היום בה ירדתי מהבית, נערכה שם פעילות ענפה. חוץ מהכדורסל, התקיימו שם אימוני ותחרויות איגרוף (הרבה בזכות הנחישות של אחד בשם סולומון, נהג בקו 60 של דן). גם תחרויות ליגה בסיוף נערכו במקום, בעיקר בשבת בצהריים. כן-כן, לפני 50-40 שנה הייתה ליגה מסודרת בסיוף.
תקופה ארוכה המאמן בר"ג היה אנדריי שפיצר ז"ל, חבר ואיש יקר, שנרצח ע"י המחבלים באולימפיאדת מינכן. בנוסף לשתי קבוצות של מכבי ר"ג, הופיעו בליגה הזו גם הפועל ומכבי חיפה, אס"א ירושלים וברית מכבי עתיד.
ומי שניצל את המגרש כמה שרק היה יכול הוא חיים שטרקמן, שבהמשך עבר מר"ג למכבי ת"א (בתקופה יהושע רוזין) והפך לאחד הכדורסלנים הבולטים בארץ. אתם רוצים לדעת איך הופכים למצטיינים? משקיעים כמוהו. מעשר בלילה ועד זריחת השמש בבוקר, שטרקמן היה זורק לסל בלי הפסקה. בדרך הזו הפך דראז'ן פטרוביץ' לכוכב ענק. לרוב שטרקמן היה מוצא איזה ילד, ונותן לו כמה גרושים או מבטיח לו פלאפל ושתייה למחרת, כדי שיישאר איתו ויביא לו את הכדורים. אימוני הלילה שלו השתלמו, כי הייתה לו יד לא נורמלית.
בהמשך הגיע למגרש המיתולוגי הזה עוד אחד שהפך לכוכב גדול, דורון ג'מצ'י, והיו גם שמואל זיסמן, שקיבל ב-1981 את גביע אירופה מידיו של מזכ"ל פיב"א בורה סטנקוביץ', ואחריו עודד קטש, שלוו ע"י אבותיהם. עוד שמות במכבי ר"ג היו של מאיר קמינסקי, אורי בן-ארי, משה זילברמן, אמיר בינו, ניר רכליס ועוד, באחת התקופות הטובות של הקבוצה.
אצל היריבה העירונית הפועל ר"ג שיחקו שני הסטיבים, קפלן ושלכטר, ועוד שמות ששיכים להיסטוריה של המועדון כמו אריה מליניאק ושלמה בלום. שני הראשונים עשו עלייה מארה"ב, היו כדורסלנים בחסד ועשו חיים קשים למכבי ת"א, אבל אליפות לא הצליחו לקחת. איתן מגידו ז"ל, שבמשך שנים היה היו"ר, לקח איתו לקבר הרגשה שקבוצתו קופחה ע"י השופטים שמנעו ממנה את התואר.
גם מכבי ר"ג הייתה שנים בצמרת, כשעברו בשורותיה אין ספור אמריקאים מצטיינים. האטרקטיביים ביותר היו לארי גורדון, לארי צ'יטהאם, בוב גריפין (גם הוא הגיע למכבי ת"א) וקאמיל דירקס הבלגי, אחד מהכוכבים הגדולים של אירופה באותן שנים. דירקס נישא כאן לכדורסלנית מצטיינת, ישראלה מלחי. בשלב מסוים הגיע גם ארל וויליאמס. הגעתם של כמה מהשמות הגדולים מומנה ע"י נח קליגר ז"ל, שהיה שנים יו"ר המועדון והשקיע בו את כל כספי הפיצויים מגרמניה.
וכדאי לדבר גם על הכדורגל. היריבות בין הפועל והכח הייתה אדירה, כמו בכל עיר גדולה. באחד ממשחקי הדרבי במכתש, אוהדי הכח פוצצו את המשחק ובמהומה שנוצרה כמה מהם דקרו למוות סוס משטרה, מקרה שגרם לזעזוע גדול בארץ. המגרש הביתי של הכח היה בגלי גיל, ליד בריכת השחייה המיתולוגית בה נערכו המאבקים הגדולים בתחרויות השחייה במכביות, המים בהם קטף מארק ספיץ המון מדליות. היום ממוקמת שם בורסת היהלומים והכבישים מסביב הפכו לסואנים בארץ.
בימי ראשון, אחרי המשחק בשבת, הכח הייתה מקיימת לרוב אימון קל במקום. יום אחד גם אני הגעתי לשם והתמקמתי ביציע הריק. היה לי ברור שהביקורת שלי על התנהגות הכח בדרבי לא תעבור בשקט. אחד מחברי ההנהלה שלח אליי מישהו שביקש ממני לעזוב את המקום. הייתי אמיץ ונשארתי במקום. ואז הגיע שליח נוסף ואיים עליי: "לא כדאי לך להישאר, בסוף ימצאו את הגופה שלך בנחל מוסררה". זה היה קצת מפחיד. אל דאגה, גם בהפועל הכניסו אותי לרשימה השחורה אחרי שביקרתי אותם, והסדרנים היו מונעים ממני להיכנס, אבל בסוף תמיד היה מישהו שדאג לי.
אח, אילו שמות היו בשני המועדונים הללו: גדי צלניקר, צ'יקו פרקש, קפיטולניק, ויקי פרץ, חנוך מורדכוביץ', יעקב חודורוב, שלמה לוי, משה פרל, צביקה היימן ועוד.
והיו עוד ענפים מצליחים: חנן קריסטל, דב בן-דב ונחמיה סירקיס ממכבי ר"ג היו מהקלעים המצליחים בארץ וזכו במדליות במשחקי אסיה. האתלט חיים צברי הצטיין בריצות 3,000 מטר מכשולים ו־5,000 מטר. בן־ציון באייער, כלבויניק בשורה של ענפי ספורט, ייסד את קבוצת הכדוריד של מכבי. עם השנים גם הפועל הקימה קבוצת כדוריד של מצוינת שנתנה פייט למכבי, עם איגור ביאליק האגדי שעלה מצ'כיה, שם נחשב לאחד הכוכבים הגדולים. כל שבת, החל משמונה בבוקר, היו מגיעים האוהדים למכתש ולגלי-גיל עם סנדוויצ'ים ושתייה, וחוזרים הביתה עם השקיעה אחרי שראו משחקי ילדים, נערים, נוער ובוגרים וגם מאבקי כדוריד.
אז אולי הספורט בעיר אינו מה שהיה פעם, אבל יש עדיין מי שהלב שלו שייך לכל קבוצה רמת-גנית. כשאתה נכנס לעומק ההיסטוריה של הספורט העירוני, אין מתאים ממאמן העבר אפי בירנבוים כדי לשמוע סיפורים. כל ענף ספורט בעיר הזו הוא כמו עוד פרק באנציקלופדיה שלו. הכדורסל בדמו, אבל כשזה קשור לר"ג הוא בעניינים בכל סוגי הספורט. בירנבוים, שגדל על הברזלים ב"עמק" ובמגרש הפתוח של מכבי, מפרגן גם ליריבה הפועל, ולקבוצות הכדורגל העירוניות.
"צריך לציין גם את בית"ר ר"ג, שהצמיחה את ליאור אליהו. ואל תשכח דמות ססגונית מאוד בכדורסל בר"ג, המאמן ברוך פוטרמן שעבד לסירוגין במכבי ובהפועל. סימן ההיכר שלו היה האופניים עליהם רכב לכל מקום, וכשהיה רואה ברחוב ילד גבוה עם נתונים מרשימים היה שואל אותו אם הוא רוצה לשחק כדורסל. אם התשובה הייתה חיובית, ברוך היה נותן לו את האופניים כדי שיגיע למגרש".
היום לא נשאר שם הרבה בעיר, פרט לשתי קבוצות נשים חזקות, מכבי רמת-חן בכדורסל ומכבי ארזים בכדוריד. הן המוהיקניות האחרונות של ההצלחה, יחד עם מועדון ספיבק שהצמיח אלופי עולם, כמו ברוך חגאי וממשיך בפעילות הברוכה שלו. קבוצות הכדורגל והכדורסל העירוניות צולעות, אחרי שורה של גלגולים ואיחודים שונים ומשונים. אפילו המכתש של הפועל, שהיה פעם הסמל של המועדון, כבר לא קיים. אולי הוא הסמל לספורט העירוני בכללותו.
לפנייה לכתב/ת 
