אובססיבי: הכתם שרודף את פפ גווארדיולה
מאז שעזב את ברצלונה, המאמן שהוכתר כ"גדול בדורו" לא מצליח לזכות בצ'מפיונס וסימני השאלה מעל ראשו מתרבים. הפרשנים כבר חובטים, מדברים על "חור במורשת" והוא מת להוכיח שהוא יכול ללכת עם מנצ'סטר סיטי עד הסוף. הערב (22:00) טוטנהאם מגיעה לגומלין רבע הגמר
לפני חודש בדיוק, עוד לפני ההפסד של מנצ'סטר סיטי לטוטנהאם ברבע גמר ליגת האלופות, פתח פפ גווארדיולה את מה שיושב לו על הלב. הקבוצה שלו התכוננה בכלל למשחק בגביע האנגלי, אבל גווארדיולה דיבר לא מעט על גביע אחר, זה של ליגת האלופות.
"במינכן שפטו אותי לפי ליגת האלופות אז כך יהיה גם פה", הוא אמר. "התקופה שלי בבאיירן לא הייתה טובה לדעת רבים, כיוון שלא הגענו לגמר האלופות. אני אדם עם מזל כי הסטנדרטים שלי גבוהים ואני חייב להגיע אליהם".
גווארדיולה, ולא כולם הבינו זאת באותה נקודה, היה ציני. פעמים רבות הוא ציני. כל כך הרבה תארים, כל כך הרבה חידושים מקצועיים, כל כך הרבה ניצחונות ועדיין, פפ עצמו יודע שבלי זכייה בליגת האלופות עם מנצ'סטר סיטי ההיסטוריה עלולה לשפוט אותו לחומרה. סליחה, כבר היום, אחרי הגומלין מול טוטנהאם, העולם יכול לשפוט אותו לחומרה.
כשגווארדיולה עזב את מינכן הוא נשאל אם התקופה שלו כמאמן באיירן היא כישלון. התשובה שסיפק הייתה ברורה: "כן, בהתחשב במה שזכינו. המטרה הייתה לזכות בליגת האלופות עם באיירן, זה היה הדבר החשוב ביותר". גווארדיולה לא זכה בתואר הנחשק עם באיירן, בינתיים גם לא עם סיטי, ולצד ההערכה העצומה כלפיו והעבודה שנתפס כמאמן הגדול ביותר של דורו, ליגת האלופות מהווה כתם מסוים בקריירה שלו. כתם שהפך את גווארדיולה, כך מספרים, לאובססיבי לזכייה בגביע עם האוזניים הגדולות.
גווארדיולה בן ה־48 זכה בצ'מפיונס פעמיים עם ברצלונה, האחרונה שבהן בשנת 2011. עם באיירן וסיטי יש לו ארבע אליפויות מקומיות, אבל בליגת האלופות לא זכה עימן, גם לא הגיע לגמר. סיטי של פפ שברה שיא נקודות ושערים בפרמייר־ליג. היא יכולה להניף העונה כל תואר אפשרי - תשחק בגמר הגביע מול ווטפורד, כבר זכתה בגביע הליגה ובמגן הקהילה וכמובן נמצאת במאבק ליגה עם ליברפול - אבל התארים המקומיים הפכו באיזשהו מקום לציפייה המינימלית מהקבוצות של הספרדי.
השאלה היא אם סיטי תמשיך הלאה, אחרי שהפסידה במשחק הראשון לטוטנהאם 1:0 בלונדון. לא מדובר בהפסד מקרי – מאז אותה זכייה לפני שמונה שנים גווארדיולה כמעט תמיד נופל באותו מקום, ברבע או בחצי הגמר. בכל אותה תקופה הוא לא עבר את שלב ארבע האחרונות אפילו פעם אחת: לפני שנתיים הודח על ידי מונאקו כבר בשמינית, וביתר המקרים הדרך שלו בצ'מפיונס הסתיימה באותם שני שלבים, לא מעט בגלל קושי במשחקי החוץ, כפי שראינו מול טוטנהאם בשבוע שעבר.
בעשרת משחקי החוץ האחרונים של גווארדיולה בחצי או רבע הגמר הוא לא השיג אפילו ניצחון אחד והקבוצות שלו הפסידו בשבעה מהמקרים. באותם עשרה משחקים בארסה, באיירן וסיטי בראשות פפ כבשו רק ארבעה שערים, מחציתם ברבע הגמר של באיירן מול בנפיקה לפני שלוש שנים. זה בדיוק הכתם שמדברים עליו, שאולי מלכלך מעט את החליפה המהודרת של אחד מגדולי המאמנים בעולם. חלוץ העבר סטן קולימור, שהיום משמש כפרשן במקומות שונים, קרא לזה "החור במורשת גווארדיולה". נו, פלא שהוא אובססיבי?
"פפ לחוץ כל הזמן"
גווארדיולה אובססיבי גם בכל מה שקשור לכדורגל של הקבוצות שלו, עד לפרט האחרון, כך שיש להניח שהתוצאה הסופית המדוברת, אי־העפלה לגמר ליגת האלופות עם קבוצות שהן לא ברצלונה, מכבידה עליו. "אפשר כמעט לומר עליו שיש לו מחלה", אמר בעבר צ'אבי על גווארדיולה והשיגעון שלו לשלמות. "פפ איש חולה כדורגל כיוון שהוא לא נותן לעצמו דקה של מנוחה. הכל צריך להיות מושלם".
פרפקציוניזם היא אחת התכונות שהפכה את גווארדיולה למאמן הגדול שהוא. רק שלשום אמר קווין דה בריינה: "פפ לחוץ כל הזמן כי הוא פרפקציוניסט". הוא פשוט חותר לשלמות. לכן הוא גם אחר, לחיוב. בעוד רוב מאמני העולם מעתיקים אחד מהשני, גווארדיולה הוא הממציא הראשי. זה שעומד בראש הפירמידה וכולם לומדים ממנו. הוא אחד המאמנים היחידים שאפשר לומר עליהם שממש שינו את המשחק.
הכדורגל של גווארדיולה פורץ דרך לכיוון עתיד המשחק שהוא, לדעת לא מעט מומחים, כדורגל ללא עמדות ברורות לשחקנים. זה התחיל בברצלונה, עם לאו מסי כחלוץ מזויף, וטיפס עוד כמה שלבים במינכן, שם שחקנים שלו היו מחליפים תפקידים בין משחק למשחק ובתוך משחקים ללא הפסקה. מספיק שפפ היה נותן סימן (או אפילו שולח פתק) וכל אחד מהשחקנים היה עובר מקום. כולם היו צריכים לדעת לעשות הכל. היום, במנצ'סטר, אנחנו רואים וריאציה אחרת. המגינים הופכים בהתקפה להיות קשרים אחוריים, קווין דה בריינה ודויד סילבה מתבקשים ליצור מעמדה אחורית יותר מזו שהתרגלו בעבר, ועוד. הרצון לפרוץ גבולות הוא חלק בלתי נפרד מתורת האימון שלו.
יש עקרונות שנשארים כמובן אותו דבר ואלה עקרונות המשחק הידועים של המאמן הספרדי - החזקה אבסולוטית בכדור, לחץ, כמות בלתי נתפסת של מסירות, לפעמים פי 4 או 5 מהיריב. אבל אלה לא רק העקרונות והחדשנות אלא היכולת לשפר שחקנים גם ברמה האישית. גווארדיולה הוא מורה ואפשר לראות מה עשה למשחק של ראחים סטרלינג או לירוי סאנה. ג'רארד פיקה אמר בעבר שבניגוד למאמנים אחרים גווארדיולה לא מחלק הוראות אלא מסביר לשחקן למה הוא צריך לעשות את הדברים.
"לא משנה מה פפ יעשה קדימה, בעתיד, הוא כבר הבטיח את המקום שלו כאחד המאמנים הגדולים בתולדות המשחק", אמר לא מזמן דויד וייה. אם כך, איך גווארדיולה נופל כבר שנים פלוס מינוס באותו מקום בליגת האלופות?
"אני סופר פרגמטי"
בעונה הראשונה של גווארדיולה במנצ'סטר סיטי הוא פגש בשלב הבתים של ליגת האלופות את האקסית המיתולוגית מברצלונה. זה היה ערב מרגש בקאמפ נואו, 96,290 צופים הריעו למאמן שהוביל אותם להצלחות ענק, אבל עוד יותר למסי, שהבקיע שלושער. ניימאר הוסיף שער משלו ובארסה ניצחה את סיטי 0:4 מוחץ. בסיום גווארדיולה נשאל על ההכנות למשחק וספציפית למסי. "לעולם לא אשנה את פילוסופיית המשחק שלי", הוא אמר.
המשפט הזה, לדעת לא מעט פרשנים ואוהדים, גורם לקבוצות של גווארדיולה ליפול בשלבים המכריעים, ובעיקר במשחקי החוץ. באיירן וסיטי של פפ הגיעו למשחקי החוץ כמו שהן משחקות תמיד, ובשלבים המתקדמים מחכות לרוב קבוצות חכמות, שיודעות לעשות התאמות ומרגישות יותר בנוח לבצע אותן בבית.
בשבוע שעבר, לאחר ההפסד המינימלי לטוטנהאם, גווארדיולה נראה מרוצה. הקבוצה הפסידה, אבל זה היה יכול להיות יותר גרוע. סיטי שיחקה מעט שונה, עם כדורגל יותר פיזי, אבל עדיין החזיקה בכדור קרוב ל־60 אחוז מהזמן. במשך השנים נשמעו תלונות כלפי גווארדיולה על כך שאין לו תוכנית גיבוי ושהוא אינו גמיש או פרגמטי. בעונה שעברה הוא אף נתן נאום נגדי בדיוק בהקשר הזה והעיד על עצמו "אני סופר פרגמטי".
בכל שנה צצות גם ביקורות על החלטות הרכב - בשבוע שעבר זה נגע להשארת דה בריינה על הספסל - אבל את זה אפשר לומר על כל מאמן. לא פה, לא בהחלטה אחת כזו או אחרת, אפשר להסביר את רצף הנפילות בצ'מפיונס. עניין אחר שחוזר על עצמו דווקא כן ראוי להרחבה והוא הנפילות המנטליות במהלך משחקים.
לקבוצות של גווארדיולה בשלבים מאוחרים של ליגת האלופות יש נטייה להיעלם אחרי ספיגת שער ולהפוך רגע רע בודד לכדור שלג נוראי ומתגלגל. בעונה הראשונה של גווארדיולה בגרמניה באיירן ספגה בחצי הגמר שני שערים מסרחיו ראמוס בהפרש של ארבע דקות. שנה מאוחר יותר, מול ברצלונה, הגיעו שלושה שערים קטלאנים ברבע השעה האחרונה. בהדחה מול מונאקו, סיטי איבדה יתרון ביתי אחרי שהצרפתים כבשו פעמיים תוך שבע דקות. וכמובן העונה שעברה, באנפילד - שלושה שערים בחצי השעה הראשונה. התרסקות.
סיטי לא התרסקה בלונדון בשבוע שעבר, למרות שזה עלול היה לקרות. ההפסד המינימלי גם משאיר את סיטי כפייבוריטית לעלייה ואם תשיג את הכרטיס למפגש כפול מול יובנטוס או איאקס תהיה במרחק יריבה אחת מהגמר. סוף־סוף. "אם אתם שואלים אותי מה הולך לקרות אז אני עונה שנהיה בחצי הגמר", אמר גווארדיולה לקראת המשחק הערב. "זה מה שאני מרגיש כרגע, זה מה שהרגשתי מיד אחרי המשחק בשבוע שעבר וגם אחרי שצפיתי בו שוב. אולי אני טועה, אבל להרגשתי נהיה בחצי הגמר".
אם זה באמת יקרה, אולי העונה גווארדיולה יצליח להסיר את הכתם, להיפטר מהאובססיה. ואם לא? אז יהיו מספיק אנשים שימשיכו להציב סימן שאלה מעל ראשו של אחד המאמנים הגדולים בעולם. לפחות עד לעונה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
