מורן סמואל: "שוויון זו מילה שמפחידה ממשלות"
ההתרגשות ("עצרתי את האוטו בצד, הדופק עלה"), הציפייה ("את עובדת כל החיים להגיע לרגע הזה") והחזון ("רוצה לעורר שינוי"). החותרת הפראלימפית מתכוננת להדלקת המשואה ביום העצמאות ומתקשה לעצור את הדמעות
הרבה רגעים מרגשים בקריירה חוותה החותרת הפראלימפית מורן סמואל, שהספיקה להניף את דגל ישראל במקומות שונים בעולם אחרי שזכתה בלא מעט מדליות. התרגשות מיוחדת מצפה לה ביום העצמאות ה־71 למדינת ישראל במסגרתו תקבל את הכבוד להדליק משואה.
סמואל בת ה־36, שהחלה את דרכה ככדורסלנית בכרמיאל ובנבחרת ישראל, הפכה בגיל 24 למשותקת בפלג גופה התחתון בעקבות התפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה. לאחר שיקום ארוך היא הצטרפה להתאחדות ספורט הנכים כדי להקים מחדש את נבחרת הכדורסל בכיסאות גלגלים, עד שעברה לענף החתירה בו הביאה רשימת הישגים, ששיאם הזכייה באליפות העולם ומדליית הכסף במשחקים הפראלימפיים בריו 2016.
סמואל תדליק את המשואה ביחד עם הכדורגלן וקפטן הפועל חדרה, מנשה זלקה, שעלה בילדותו מאתיופיה, קטע קריירת כדורגל לטובת שירות צבאי קרבי בעורב צנחנים, חזר למגרשים ובמקביל מוסיף לשרת במילואים.
"זאת הייתה שיחה מפתיעה ומרגשת", שיחזרה סמואל את הטלפון בו התבשרה על הבחירה בה ובהמשך על השיחה עם שרת התרבות והספורט מירי רגב, "זה משהו שאת לא מעכלת. עצרתי את האוטו בצד וזה היה רגע של החסרת פעימה. כשדיברתי עם השרה, היא פרסה בפני את הסיבות לבחירה בי. את עובדת קשה כל החיים כדי להגיע לרגע הזה. אני מייצגת את מדינת ישראל כבר מגיל 15, ומבחינתי לשים את הדגל על החזה זה כבוד גדול. מגיל צעיר היו לי חלומות שקשורים לספורט, ובגיל 24, כשהכול נקטע, התחושה הראשונה הייתה של אובדן מאוד גדול. החזרה לספורט וההגעה אל הפסגות בעשור האחרון מילאו אותי מחדש. כנראה בזכות זה בחרו בי לרגע המיוחד של הדלקת המשואות".
מה הדבר הראשון שעובר בראש אחרי ההודעה?
"הרגשתי איך הדופק עולה בצורה הכי מוחשית שיש. ישר חשבתי על ההורים שלי ועל בת הזוג שלי לימור, על הרגע שאספר להם וממש עמדו לי דמעות ובכי בגרון".
חשבת אי פעם שתגיעי לרגע הזה?
"בתור ילדה נהגנו לצפות יחד כל המשפחה בהדלקת המשואות, ולאורך השנים אפילו התבדחנו בינינו על האפשרות שמישהי מבין האחיות תזכה להדליק משואה. איפשהו בתוך תוכי, בייחוד אחרי הזכייה במדליה בריו והמסע שאני עושה כבר שנים בכל הארץ בהרצאות מול ילדים ובני נוער, קיוויתי שאני מנצלת את הפלטפורמה הספורטיבית כדי ליצור שינוי ולעורר מודעות לנושאים חשובים. בשקט־בשקט גם קיוויתי שאהיה ראויה לרגע כזה גדול במורשת שלנו".
מה זה עבורך להדליק משואה ביום העצמאות?
"בשבילי זה רגע שהוא פסיפס של כל מה שאני מייצגת. כאמא, כאישה, כאישה שנשואה לאישה, כספורטאית וכאדם בכיסא גלגלים. יותר מהכל, זה רגע שמכיל בתוכו את העיקרון הכי חשוב לי כאדם, שזה לשמש דוגמה חיובית בכל מה שאני עושה. תמיד היה לי חשוב להיות ראויה להיקרא 'מודל לחיקוי' ולהדליק משואה זו ההכרה הכי משמעותית שאכן הצלחתי".
כבר מריצה בראש את הרגע בו תעמדי בהר הרצל ותכריזי "לתפארת מדינת ישראל"?
"אני מתחילה עכשיו לדמיין את הרגע הזה ומקווה שאתאמן מספיק פעמים כדי שאוכל לעשות את זה בצורה הכי טובה ומכובדת".
ב־2014 הדליקה משואה הספורטאית הפראלימפית פסקל ברקוביץ', ב־2018 האלוף הפראלימפי בטניס נועם גרשוני והשנה הגיעה תורך. מה זה אומר?
"לאורך השנים היו לא מעט ספורטאים פראלימפים שנבחרו להדליק משואה, והסיבה טמונה בכך שכולנו למדנו על החיים משני כיוונים מאוד עוצמתיים - הספורט והתמודדות עם הטראומה. הלמידה הזאת מאפשרת לנו לעורר השראה ויותר חשוב, לעורר מחשבה ותקווה אצל אנשים בהתמודדויות הפרטיות שלהם".
את מי תזמיני לטקס?
"אני מקווה לקבל כרטיסים לכל בני המשפחה שלי. זה הכי חשוב לי".
"הכרה כספורטאים מקצוענים"
כחותרת פראלימפית (סירת יחיד) הצליחה סמואל להתבלט מהר יחסית, מה שכאמור זיכה אותה במדליות. מעבר לארד הפראלימפי היוקרתי, בארון שלה אפשר למצוא חמש מדליות מאליפויות עולם (אחת מוזהבת, שלוש כסף ואחת ארד) ועוד שלוש מגביע העולם (אחת מוזהבת ושתיים מארד).
במקביל לקריירה הספורטיבית סמואל היא פיזיותרפיסטית המסייעת לילדים ומייסדת פרויקט "גבולות שקופים" לשינוי תפיסות של בני נוער ביחס לאנשים עם מוגבלות. היא מרגישה שיש עלייה במודעות, אבל לא מתכוונת לנוח: "אני חשה שבעשור האחרון יש עלייה חיובית בכמות החשיפה של הספורט הפראלימפי בתקשורת, יותר ראיונות בטלוויזיה ויותר כותרות בעיתונים. אני חושבת שגם ההכרה בכך שאנחנו ספורטאים מקצוענים ולא אנשים בספורט שיקומי, התבססה בשנים האחרונות. יש שני מקומות לשיפור: שידורים ישירים של התחרויות שלנו ותקצוב וספונסרים".
למזלי, יש לי את התמיכה של בית ההשקעות אלטשולר שחם כבר מ-2014 ולאחרונה חברת מאן בחרה לתת לי תמיכה לקראת המשחקים בטוקיו. זה כמובן מתווסף לתמיכה הכללית שאני מקבלת מהועד הפראלימפי, ארגון נכי צה"ל וממרכז דניאל לחתירה. בלי כל אלו לא הייתי מגיעה להישגים של השנים האחרונות- בוודאות. יותר חברות במשק צריכות להזדהות עם הערכים של הספורט הפראלימפי ושלנו הספורטאים ולהצטרף לזכות המדהימה לזכות איתנו בהישגים ומדליות. אני משתמשת בבמה הזו בשביל לקרוא לחברות האלו להפוך לחלק ממשפחה מדהימה, הישגית, ערכית ומצטיינת".
מה לגבי שוויון בין נשים לגברים בספורט?
"אני חושבת ששוויון זו מילה מאוד גדולה שמפחידה אנשים, מפחידה ממשלות ומפחידה גם את החלקים החזקים בחברה. לכן במקום להשתמש בה לבדה, אני מעדיפה לדבר על 'שוויון הזדמנויות'. גברים ונשים שונים אלה מאלה, אנשים עם וללא מגבלה שונים, אלו שגדלו בפריפריה שונים מאלו שגדלו בערים חזקות יותר וגם אחים שגדלו באותה משפחה גדלים להיות אנשים שונים. על כן מגיעה לכולנו הזדמנות שווה להגשים את עצמנו".
לפני סוף הראיון מבקשת סמואל להדגיש משהו אישי: "אני רוצה להודות לבת הזוג שלי לימור ולמשפחות שלנו. אי אפשר להגיע להישגים בלי תמיכה מהבית. אני רוצה גם קצת להתנצל בפני לימור והילדים על הטיסות, מחנות האימון והתחרויות שאני גוררת אותם איתי ברחבי העולם. אני פשוט יודעת שכדי להיות הכי טובה אני צריכה אותם שם בקו הסיום, צועקים, מעודדים ומחבקים. אז משפחה יקרה שלי, אתם בעצמכם לתפארת מדינת ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
