מלחמת החורמה של שרת הספורט בהומופוביה באצטדיונים
רוקסנה מראצ'ניאנו הזדעזעה משירי האוהדים במשחק בין פ.ס.ז' למארסיי בליגה הצרפתית והחליטה לעשות מעשה. יו"רית ההתאחדות לכדורגל ניסתה לתייג את הקריאות כחלק מ"פולקלור הענף", אבל השרה, שהגיעה כפליטה בגיל 9 ורק רוצה לתת חזרה למדינה שחיבקה אותה – לא מתכוונת לוותר
ב-17 במרץ 2019 פריז סן ז'רמן אירחה את מארסיי למשחק צמרת במסגרת המחזור ה-29 בליגה הצרפתית - הראשונה מול השלישית. הפער בין השתיים עמד כבר לפני המשחק על 12 נקודות, והניצחון 1:3 של המארחת ניפץ סופית את החלומות של מארסיי על אליפות, אם בכלל היו לה כאלה מלכתחילה. אבל הסיפור החשוב באמת של אותו משחק התרחש בכלל ביציעים, ויכול מאוד להיות שהייתה לו השפעה מרחיקת לכת על עתיד תרבות הספורט במדינה.
שרת הספורט רוקסנה מראצ'ניאנו נכחה במשחק, שבמהלכו נשמעו ללא הרף שירים הומופוביים של אוהדי פ.ס.ז'. בסיום היא ביטאה מול כלי התקשורת את הזעזוע והחלחלה שחשה. "אני את הילדים שלי לא אקח לאצטדיון הזה", אמרה. לא עבר זמן רב עד שהיא הבינה שהבעיה ממש לא מתחילה ונגמרת בתחומי האצטדיון של אלופת המדינה. היא הודיעה שבכוונתה לבער את הנגע.
הדברים העלו מחדש על סדר היום את בעיית ההומופוביה איתה מתמודדת צרפת, לא רק במגרשי הכדורגל – כולל כמה תקריות אלימות נגד חברי קהילת הלהט"ב בתקופה האחרונה. כמה ימים אחרי דברי השרה, יושבת ראש התאחדות הכדורגל הצרפתית נטלי בוי דה לה טור (כן, נשים מחזיקות בשני התפקידים החשובים האלו בספורט הצרפתי. גם השרה הקודמת, אגב, הייתה אישה), סיפקה תגובה מפתיעה בראיון שהעניקה לעיתון "לה פריזיאן": "ההומופוביה היא חלק מפולקלור הכדורגל. אני מגיעה ליותר מ-50 משחקים בעונה והשירים האלו נובעים מהלהט של האוהדים. כך גם צריך להתייחס אליהם. בלי לתרץ ובלי חלילה לומר שזה מקובל עליי - מה ששומעים באצטדיון כדורגל לא שומעים בקניון כשעושים שופינג".
Physical attacks against the LGBTQ community in France reached a record high in 2018, reports anti-homophobia group @SOShomophobie.
— AJ+ (@ajplus) 14 במאי 2019
Its hotline saw a 66% spike in calls about assaults.
Of 1,905 reported harassment complaints, most took place in public, including at schools. pic.twitter.com/6743nKwatF
המלחמה היא לא רק במגרשי הכדורגל
כשנשאלה אם יהיו עונשים בפעם הבאה שמקרה כזה יחזור, ענתה שמבחינתה הדרך הנכונה להתמודד עם התופעה היא צעד אחר צעד, על ידי חינוך והגברת המודעות. קצת יותר מחודש וחצי אחרי שאמרה את הדברים האלו – שהיו מנוגדים לחלוטין לרוח אותה מציגים הארגונים הנאבקים בתופעה באירופה ולרוח שאותה ניסתה להשרות השרה – היא כבר נשמעה אחרת. בתחילת החודש יושבת הראש התפארה בעונש חסר התקדים שספגה לאנס מהליגה השנייה בעקבות קריאות הומופוביות של אוהדיה לעבר שחקני ואוהדי ולנסיין במהלך משחק בין השתיים: קנס של 50,000 אירו וסגירת אחד היציעים למשחק אחד. "מעולם לא ראינו סנקציה כלכלית חשובה כל כך", אמרה בוי דה לה טור.
העונש הזה היה רק הפרומו לתוכנית מקיפה שנבנתה בעידודה הפעיל של השרה מראצ'ניאנו למלחמה בהומופוביה באצטדיוני הכדורגל. התוכנית הוצגה ביום שני האחרון על ידי בוי דה לה טור עצמה ותצא לדרך באופן רשמי הערב (שישי), יום המלחמה בהומופוביה הבינלאומי. זה יתחיל עם פעולות להעלאת המודעות - השחקנים, המאמנים והשופטים בליגה השנייה ילבשו סרטי זרוע בצבעי דגל הגאווה. ההמשך יהיה מחר במחזור ה-37 של הליגה העליונה, עם קמפיין מושקע כולל סרטון תחת הסלוגן "הומואים או סטרייטים - כולנו לובשים את אותה החולצה". אבל יחסי הציבור והפעולות החינוכיות, שהיו גולת הכותרת מבחינת יו"רית ההתאחדות בזמן שנתנה את הריאיון ההוא, הפכו לתפאורת רקע בלבד של הצעדים האמיצים שמתכוונת צרפת לנקוט החל מהעונה הקרובה – צעדים שיש להם שיניים של ממש מבחינה חוקית.
מפליטה לשרה רגישה למיעוטים
את הרגישות של מראצ'ניאנו אפשר אולי להסביר בכך שהגיעה יחד עם הוריה כפליטה מרומניה של הרודן ניקולאה צ'אושסקו לצרפת ב-1984 כשהייתה בת תשע. ההורים ניצלו הזדמנות כאשר האב אולץ לצאת לעבוד באלג'יריה, וברחו לצרפת במסע משפחתי שכלל לינה משותפת ברכב מרופט ומקלחות במזרקות ציבוריות. בילדותה, היא הייתה מתעמלת מוכשרת במולדתה, אבל זיכרונות אימוני הפרך שעברה שם גרמו לה לעבור, לאחר ההתאקלמות בצרפת, לשחייה - הענף שבו עשתה את הקריירה הספורטיבית המרשימה שלה. הישג השיא שלה הוא מדליית כסף ב-200 מטר גב מאולימפיאדת סידני 2000.
יש יסוד סביר להניח שאת התודעה החברתית הרגישה ואת העמידה האיתנה מול פגיעה באוכלוסיות מוחלשות פיתחה מראצ'ניאנו, בין השאר, כתולדה של ההזדמנות לה זכתה לחיים חדשים, ושכפי שהתבטאה בעצמה – עליה היא חייבת הרבה לצרפת. "אני לא יכולה לחשוב על דרך יותר טובה להחזיר למדינה על מה שנתנה לי", אמרה לאחר שמונתה לתפקיד על ידי הנשיא עמנואל מקרון בספטמבר 2018. פרויקט הדגל שלה אמור היה להיות מונדיאל הנשים שיתקיים במדינה בקיץ הקרוב, אבל החוויה שלה בפארק דה פראנס הציבה בפניה אתגר חדש ובוער, שמתוכו צמחה התוכנית המהפכנית.
קנסות גבוהים, עונשי מאסר, הפחתת נקודות ועצירת משחקים
פרדריק פוטייה הוא נציג ממשלת צרפת לענייני גזענות, אנטישמיות ואפליה. הוא האיש שאמור לוודא שהמלחמה בתופעות כמו הומופוביה, שנאת זרים או פגיעה במיעוטים לא תישאר אך ורק בידיהם של ארגונים עצמאיים דוגמת "כרטיס אדום ישיר" (למילה "ישיר" יש בשפת המקור בשם זה משמעת נוספת – "סטרייט"), ארגון אנטי-הומופובי.
"קריאות שיזוהו כפוגעניות כלפי הומואים יכולות לעלות למי שייתפס משתמש בהן בקנס של 22,500 אירו ועד חצי שנה בכלא", סיפר פוטייה על התוכנית. סנקציות נוספות הן זכותו של השופט להפסיק משחק אם יושמעו בו קריאות גזעניות כלפי שחקנים והעובדה שכל גילוי של אפליה – גם בדיבור - על רקע הומופובי עלול להיות מלווה בהפחתת נקודות לקבוצה ששחקניה, אנשי הצוות שלה או הקהל שלה יתבררו כאחראים.
When I found out l'équipe magazine was doing a special edition about homophobia in sport, naturally I had to read it.
— Jácķ (@JackWJB94) 9 במאי 2019
So thanks to the person from the France subreddit for sending me a copy.
️ pic.twitter.com/epoltrZsHB
גם ב"ל'אקיפ" הצרפתי נלחמים בהומופוביה
במקביל לכך, כאמור, יימשכו גם פעולות ההסברה. השחקנים ומאמני הקבוצות יחויבו ללמוד את הנושא ולהבין את המשמעות של הקריאות, מפני שאחת הטענות שאותן העלתה בוי דה לה טור היא שרבים מהאוהדים לא באמת מה הקריאות שלהם אומרות באמת, ואת העובדה שיש מי שנפגע או מרגיש מאוים בגללן.
הבשורה הממשית של התוכנית היא כניסת רשויות החוק האזרחיות ומערכת המשפט הממלכתית לתוך האצטדיונים. זוהי נטישה של הגישה לפיה ענף הכדורגל הוא מעין אוטונומיה שיש לה חוקים, נורמות ו"פולקלור" שמנותקים ממה שמתרחש "בעולם האמיתי". כעת נשאר רק לגלות עד כמה עקבית תהיה האכיפה של התוכנית, ולאחר מכן לחכות ולראות – בטווח הארוך יותר – מה תהיה מידת האפקטיביות שלה. אם זה יעבוד, אולי גם אצלנו בארץ-ועדות-הבדיקה-הבלתי-נגמרות, מישהו ירים את הכפפה ויאמץ כמה מהעקרונות בדרך לעתיד עם תרבות ספורט בריאה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
