אופיר חיים: "אין הרבה מאמנים שהיו שורדים את מה שעברתי"
הפיטורים מהפועל ת"א ("קיבלו החלטה מוטעית"), הרצון להתנתק מהכדורגל ("חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי"), ודקות הסיום במשחק העלייה של כפ"ס ("הייתי גמור"). אופיר חיים לא ישכח את העונה הזו
"אתה לא מבין מה עבר לי בראש. תסריט שאני מאכזב את כולם, את כל מי שאוהב את כפר־סבא, את עצמי. ואז אתה מתעשת. הסתכלתי לשמיים וביקשתי עזרה מאמא שלי, שהלכה לעולמה לפני כמה שנים. ידעתי שהיא איתי, היא מעולם לא איכזבה אותי. היא שמעה אותי".
את הרגעים האלה אופיר חיים לא ישכח לעולם. בדקה ה־29 הוא פיגר עם כפר־סבא 2:0 בעפולה, והתוכניות לעלות לליגת העל קיבלו תפנית מדאיגה עבורו. את הדרמה שתתחולל בדקות הסיום הוא בטח לא יכול היה לחזות. "מנהל הקבוצה ישי ששון אומר לי, 'נצרת־עילית מובילה שלוש דקות לסיום'. פה כבר הרגשתי נורא, הייתי גמור, אבל לא הפסקתי להאמין".
איזו עונה מטורפת עברה על אופיר חיים, כזו שהחלה בשקט הפסטורלי על הקווים בעפולה, נמשכה בהגשמת חלום שהפך לסיוט בהפועל ת"א – והסתיימה בבכי מתוק אחרי שער עלייה סופר דרמטי בדקה ה־97. "התחושות קשות. אתה מתחיל לדבר עם עצמך, ואומר שאי־אפשר לחזור מ־2:0. דווקא אז התחילו לרוץ לי בראש התמונות מהקאמבקים הגדולים שקרו השנה באירופה. נזכרתי בליברפול ובטוטנהאם, שעשו את הבלתי ייאמן והוכיחו שהכל אפשרי", המשיך המאמן בן ה־44 לתאר את סערת הרגשות שבה היה שרוי באותו משחק.
ואז אתם יורדים להפסקה. מה אתה אומר לשחקנים בחדר ההלבשה?
"מסביר להם שאנחנו צריכים לספק מחצית של החיים, שהכל תלוי בנו. אמרתי להם, 'תיכנסו למשחק, תפסיקו עם איבודי הכדור, תביאו את עצמכם לדקות האחרונות של העונה'. הם עשו את זה כמו גדולים".
ואז מגיע המהלך האחרון.
"לפני זה עוד שאלתי את השופט הרביעי כמה זמן נשאר. הוא אמר לי 20 שניות, והבנתי שזו ההתקפה האחרונה. יש מהלכים שרק אלוהים יכול לכוון אותך. ההתפרצות אחרי השער של עומר פדידה הייתה מדהימה".
ואיתה הבכי.
"אני אדם רגיש מאוד, לפעמים יותר מדי. לא אוהב את התכונה הזו אצלי. באותה שנייה הכל התפרץ אצלי, כל העונה המשוגעת הזו התנקזה לכמה שניות. לא יכולתי לדמיין סוף כזה לעונה ההזויה הזו".
זה הרגע הכי גדול שלך כמאמן?
"אחד מהשניים הכי גדולים בקריירה הספורטיבית שלי, כולל העלייה לליגת העל כשחקן עם באר־שבע".
הגעת לכפר־סבא אחרי פיטורים כואבים מהפועל ת"א, ופתחת עם שלושה הפסדים רצופים.
"הגעתי לקבוצה שבורה מנטלית. מצאתי שחקנים טובים, אבל לא מגובשים. עבורי זה היה אחרי שלושה הפסדים בליגת העל ועוד שלושה בלאומית, לא הרבה מאמנים היו שורדים את זה. התחלתי לחשוב שאולי משהו לא בסדר אצלי, שאולי אני עושה משהו לא נכון, בטח אחרי מה שעברתי בהפועל ת"א".
מה עברת?
"הנהלת הפועל ת"א נלחצה וקיבלה החלטה מוטעית, אבל זה חלק מהחיים של מאמן. לא נתנו לי צ'אנס אמיתי, אפילו לא התחלתי תהליך. נכנסתי למצב של חוסר ביטחון, אבל מהר מאוד השחקנים
בכפר־סבא נתנו לי להאמין שאני יכול להתאושש. אמרתי לעצמי, 'אלוהים בוחן אותי'. דיברתי עם עצמי כל יום, שאני ארים את עצמי מהמקומות הנמוכים האלה. אחרי הפיטורים התנתקתי מכדורגל, לא רציתי לשמוע כלום. היו הרבה הצעות מהלאומית, אבל אמרתי 'אם זה לא כפר־סבא או קטמון, קבוצות עם שאיפות ויומרות, אני לא מתקרב'. הייתה תחושה אחת גדולה של גועל אחרי מה שקרה איתי בהפועל. זה לא קרה לי בחיים, שאני לא ארצה לשמוע או לראות כדורגל? עד הפנייה מכפר־סבא שטרפה את הקלפים".
תראה מה קרה לקובי רפואה.
"הרגשתי כמו קובי, ידעתי שזה יתפוצץ איתו שוב".
איך מפסיקים את נדנדת הירידה־עלייה של כפר־סבא?
"צריך לבנות משהו טוב, ואני שמח שיש לי אפשרות לבנות משהו מאפס לראשונה בליגת העל".
ועדיין תחת תקציב מוגבל.
"אני רואה קבוצות כמו בני־יהודה, נתניה וכמובן הפועל חדרה שעושות דברים גדולים. זה מה שנעשה, לא נתמודד בצמרת, אבל נבנה קבוצה מכובדת בליגת העל שייהנו ממנה".
מה אתה חושב על ליגת על עם קבוצות כמו נס־ציונה, חדרה, רעננה וכפר־סבא?
"עם כל הכבוד לרשימה שנתת, כפר־סבא זה מועדון עם מסורת, שזכה באליפויות וגביעים, ייצר שחקני נבחרת ובעל קהל מדהים. המקום שלו רק בליגה הבכירה".
לפנייה לכתב/ת 
