יציל את החברה? וינסנט קומפאני חזר לאנדרלכט
הבלם האגדי שב הביתה למועדון בו גדל על תקן מאמן-שחקן, אחרי קריירה אדירה בסיטי שכללה 12 תארים ב-11 שנים והפיכתה לאחת המעצמות הגדולות באירופה: "יש כאלה שיופתעו, אבל זו הייתה ההחלטה הכי רגשית וגם הכי רציונלית שלקחתי בחיי"
בשעה שגנק חגגה אליפות מרשימה, הסגולים-לבנים סיימו את העונה במקום השישי והמשפיל, עם ניצחון אחד ושישה הפסדים ב-10 משחקי הפלייאוף, ובפעם הראשונה מזה 56 שנה הם לא ישחקו בעונה הבאה בגביעי אירופה.
האוהדים המעטים שיצאו למשחק החוץ ביום ראשון מול גנט, ושגם בו אנדרלכט הפסידה 2:1, התכוונו להמשיך במחאה שלהם כלפי ההנהלה והנשיא החדש מארק קוקה. בשבועות האחרונים המחאה כללה התפרעויות אלימות, זריקת אבוקות למגרש, כרזות ונאצות כלפי השחקנים. את המשחק מול סטנדרד ליאז' האוהדים פוצצו והקבוצה הפסידה 5:0 טכני.
"כשהכדור נכנס לחיבורים, ידעתי שזה נגמר"
אבל כל הצרות כאילו נעלמו מהרגע בו נפוצה הידיעה על כך שוינסנט קומפאני מונה למאמן-שחקן החדש של המועדון. האוהדים החלו לשיר "קומפאני אולה אולה", הניפו את החולצה הישנה עם המספר 27 ואחרים הספיקו להכין שלט טרי ועליו הכיתוב: "וינס - קסם".
בדיעבד, מסתבר שהסיכום נסגר כבר לפני מספר ימים, אבל נשמר בסוד. קומפאני עצמו פוצץ את הסיפור ביום ראשון, 24 שעות אחרי שמנצ'סטר סיטי הביסה את ווטפורד 0:6 בגמר הגביע האנגלי. הגמר מול ווטפורד היה משחקו האחרון במדי סיטי, בסיום העונה הגדולה ביותר של הקבוצה, שהפכה לראשונה בהיסטוריה שזוכה בכל שלושת התארים המקומיים.
וכעת, אחרי 11 עונות נפלאות, במהלכן זכה בארבע אליפויות, שני גביעים, ארבעה גביעי ליגה ושני מגני קהילה, קומפאני חוזר לקבוצת נעוריו, כדי לשקם אותה.
הבלגי בן ה-33 סיפר השבוע כי החליט לסיים את דרכו במנצ'סטר סיטי ברגע בו הבקיע את שער הניצחון הדרמטי מול לסטר, במחזור הלפני אחרון של הפרמייר ליג. "כשהכדור נכנס לחיבורים ידעתי שזה נגמר. ידעתי שיותר טוב מזה כבר לא יכול להיות. הרגשתי שזה הרגע הנכון. סיטי עוד תגיע להישגים גדולים יותר. אבל אני נתתי לה כל מה שיכולתי ולא נשאר לי עוד מה לתת".
שש שנים קומפאני לא הבקיע שער בבעיטה מחוץ לרחבה, וכאשר הכדור הגיע אליו בדקה ה-70 ממסירה של הבלם הצרפתי איימריק לאפורט, חבריו שניצבו לידו צעקו לו "אל תבעט!" אבל הוא בעט, עם כל העוצמה וכל הנשמה. וכשהכדור פגש את הרשת היה ברור ששום כוח בעולם כבר לא ייקח את האליפות ממנצ'סטר סיטי.
גארי נוויל, שישב בעמדת השידור של רשת "סקיי" ופירשן את המשחק, זעק: "היכן אתה רוצה שיציבו את הפסל שלך, וינסנט קומפאני?". צחוק בצד, זה לא יפתיע אף אחד אם במוקדם או במאוחר יוקם פסל של הבלם הבלגי, "קפטן פנטסטיק", בקרבת אצטדיון איתיחאד. כי ב-11 השנים שלו בקבוצה, בהן הבקיע 20 שערים ב-360 משחקים, קומפאני ביסס את מעמדו כאחד מגדולי שחקני ה"סיטיזנס" בכל הזמנים.
בית ספר למאמנים הטוב בעולם
קומפאני הגיע למנצ'סטר סיטי ב-2008, כשהיא עדיין לא הייתה קבוצת צמרת באנגליה. הוא נרכש מהמבורג ב-8.5 מיליון אירו. ב-11 השנים שלו הוא לא רק זכה ב-12 תארים, אלא גם היה שותף בכיר בהפיכתה של סיטי לאחת הקבוצות הבכירות באירופה. בגלל הפציעות הקשות שעבר בשנים האחרונות, היו זמנים שבהם לא היה בטוח שהוא יישאר, אבל פפ גוורדיולה התעקש. הוא הבין מהר מאוד שמעבר להיותו בלם פנטסטי מדובר במנהיג אמיתי, כזה שהחשיבות שלו היא קריטית בהיבט החברתי, בנוכחות במגרש ובחדר ההלבשה.
וקומפאני הרוויח בשלוש השנים האחרונות את האפשרות להתאמן אצל גווארדיולה, מה ששווה יותר מכל קורס מאמנים שיש בנמצא. "לעבוד עם פפ זה כמו עשר שנים של לימודים. זה כמו ללכת לאוניברסיטה. אנחנו לא מפסיקים ללמוד דברים חדשים בכל יום", הוא אמר.
"למדתי כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות ממאמן מדהים" הוא הוסיף. "פפ גוורדיולה החזיר לי את האהבה לכדורגל. יחד איתו חוויתי, השתתפתי, בדקתי, נהניתי ולמדתי. מנצ'סטר סיטי משחקת את הכדורגל שאני אוהב לשחק. זה סוג הכדורגל שאני רוצה ללמד ורוצה לראות את הקבוצה שלי משחקת".
אז כן, אוהדי אנדרלכט מפנטזים לא רק על חזרה לטופ של הכדורגל הבלגי אלא גם על כדורגל שונה לגמרי מזה שהם ראו העונה מהקבוצה שלהם. וזה גם מה שמקווים לראות האנשים שמנהלים את אנדרלכט והצליחו להנחית באופן כה מפתיע את אחד הכדורגלנים הבלגים הגדולים והנערצים ביותר.
המיליארדר מארק קוקה בן ה-58 רכש את אנדרלכט לפני כשנה וחצי ממשפחת ואן דן סטוק, זו שהאצטדיון של הקבוצה נקרא על שמה. קוקה, שבעברו היה הבעלים של אוסטנד, לא ממש פגע בהחלטות שקיבל, יחד עם המנהל הספורטיבי מייקל ורשחורן והמנהל הטכני פרנק ארנסן. בתחילת העונה אימן את הקבוצה היין ונהזנברוק, אבל כמה תוצאות לא טובות הביאו לפיטוריו בדצמבר. במי בחרה אנדרלכט כדי שיציל לה את העונה? בפרד רוטן ההולנדי, המאמן שנכשל במכבי חיפה. רוטן החזיק מעמד בתפקיד 13 משחקים בלבד ובאפריל, לאחר שישה הפסדים, פוטר אף הוא. ואז הגיע הטלפון של מארק קוקה לקןמפאני.
"הקשר הראשוני נוצר בשנה שעברה כשהגעתי לבריסל למשחק של הנבחרת", סיפר קומפאני, שמעתה והלאה נאלץ לקרוא לו ונסאן, כפי שכולם מכירים אותו בבלגיה. "קוקה ומייקל ורשחורן נפגשו איתי ושאלו אותי לדעתי על מצב הקבוצה. אמרתי להם מה אני חושב והקשבתי לחזון שלהם לגבי העתיד, שהם נחושים לחזור להיות המועדון מספר אחת בבלגיה. אמרתי להם שאם יצטרכו בעתיד את עזרתי, אשמח".
הרעיון נבט אם כן לפני כשנה, ולפני כמה חודשים, כשפרנק ארנסן הצטרף, התקיימו עוד מספר פגישות, בהן החלו לדבר גם על היבטים טקטיים. "הרעיון הוא לבנות סגנון משחק שמבוסס על כדורגל התקפי ואטרקטיבי. לאנדרלכט יש מסורת של מחלקת נוער נהדרת. אפשר לומר שיש לאנדרלכט עבר ועתיד. הבעיה היא עם ההווה".
ואז הגיעה ההצעה הפורמלית. "ממש לא מזמן הם התקשרו ואמרו שהם מעוניינים בי כמאמן-שחקן. הכל כבר היה מתוכנן. והנשיא הבהיר כי יתמוך בפרויקט באופן מלא ויקצה לו זמן, תקציב, מסגרות עבודה, צוות מקצועי, מתקנים. לא רק שהתרשמתי מהאמון שהם נותנים בי, אלא גם הייתי די מופתע. זה גרם לי להחליט להיענות לאתגר. ואסור לשכוח שאנדרלכט זה הבית שלי. שיחקתי במועדון מאז שהייתי בן 6. יש כאלו שיופתעו, אבל זו הייתה ההחלטה הכי רגשית אבל גם הכי רציונלית שלקחתי בחיי".
מייקל ורשחורן אמר השבוע: "עם החזרה של ונסאן השגנו משהו שכולם חשבו שהוא בלתי אפשרי. ונסאן הוא ילד של הבית ובדיוק האדם שיכול לתת לאנדרלכט את זריקת המרץ שהיא צריכה. לוונסאן זורם דם סגול בוורידים. האוהדים יודעים שהוא חלק מהעבר שלנו, ויחד עם זאת הוא ההבטחה שלנו לעתיד. זה הזמן האידאלי להביא אישיות ענקית כמו זו של קומפאני".
המשימה לא תהיה פשוטה. לא מעט שחקני עבר גדולים ניסו את מזלם בלי יותר מדי הכנה מוקדמת ולא ממש הצליחו. ראו את מקרה תיירי הנרי במונאקו למשל. אבל לגבי קומפאני התחושה היא שזה יהיה שונה, ולו בשל העובדה שהוא לא מתכוון להפסיק לשחק. הוא רק בן 33 ועל פי החוזה הוא יאמן וישחק במקביל בשלוש השנים הקרובות. המחשבה היא שבתור מי שיהיה על המגרש ולא רק על הקווים, הוא יצליח טוב יותר להעביר את המסרים ואת הרעיונות שלו, שלא לדבר על הדוגמא האישית והמנהיגות, אל השחקנים שסביבו.
ייחוס משפחתי
לפני כחצי שנה נרשמה היסטוריה בבלגיה, כשבפעם הראשונה נבחר אדם שחור כראש עיר. פייר קומפאני בן ה-71 נבחר לראש עיריית גאנסהורן, שנמצאת צפונית מערבית לבירה בריסל. פייר הוא אביו של וינסנט קומפאני, וסיפור חייו מדהים לא פחות מזה של בנו המפורסם. הוא נולד בקונגו הבלגית (זו שנקראה בעבר זאיר) והיה כדורגלן מבטיח. בתחילת שנות ה-70 הוא וכמה עשרות מחבריו, שהיו פעילים פוליטיים, נעצרו ע"י כוחות הביטחון של השליט מובוטו ונשלחו למחנה עבודה.
אחרי למעלה משנה כאסיר פוליטי, פייר הצליח לקבל אישור לטיפול רפואי בבלגיה. כשהגיע לבריסל ביקש מקלט מדיני. שבע שנים הוא חי במדינה על תקן של פליט, חי מהיד אל הפה, אבל לא ויתר על עתידו. הוא עבד כנהג מונית אבל גם למד הנדסת מכונות, ונשא לאישה את ז'וסלן, בלגית לבנה, פעילה פוליטית בעצמה. לזוג נולדו שלושה ילדים, שעברו ילדות לא פשוטה.
וינסנט מספר: "המשפחה של אמי הייתה בהלם כשראתה בפעם הראשונה את אבי, בחור שחור שהגיע מאפריקה. זה היה בשנות ה-70 וזה נראה מוזר. אבל בגלל האישיות של אבי, כולם לבסוף קיבלו אותו. כשהייתי ילד אני זוכר שנסעתי לטורנירים והיו קוראים לנו 'קופים'. גם ההורים היו צועקים. זה היה מרתיח את אמי וכמעט מביא לחילופי מהלומות. אבל בבית לימדו אותנו להיות חזקים".
אמו של וינסנט חלתה בסרטן ונפטרה ב-2008. הוא עצמו החליט להקדיש את מרצו לצדקה ובין היתר הקים קרן שמסייעת להומלסים בעיר מנצ'סטר. "אני עושה זאת כי אני רוצה ואני יכול. בגלל הכדורגל אני מרוויח המון כסף. אמא שלי הייתה סוציאליסטית, כמעט קומוניסטית. זה היה בטבע שלה להילחם למען הצדק ולטובת המדוכאים. אבי היה פליט פוליטי. זה העבר שלי. אני חייב להביט על עצמי ולומר 'האם אני עושה מספיק?'.
לפנייה לכתב/ת 
