להתראות פארגו – שלום זיו, בלייזר ושוכמן! / תוכן גולשים
סוף סוף נמצא מאמן יורוליג (יאניס ספרופולוס) שמאמין בשחקן ובכישרון הישראלי – וזה הזמן להחזיר את הצביון המקומי. אם בז'לגיריס אפשר, למה לא במכבי ת"א? הנה שלוש דוגמאות לשחקנים שיכולים להשתלב בזירה האירופית
התבשרנו לאחרונה שישנה התקדמות לגבי הארכת חוזהו של של טאריק בלאק לעוד עונה, כמו גם על האפשרות לפיה עומרי כספי יגיע למכבי ת"א בעונה הבאה. אין ספק שאם השניים יחתמו, הם יכולים להוות בסיס איכותי מאוד. אבל לבדם, גביע אירופה לא יגיע לכיכר רבין.
השלד הנוכחי של הקבוצה הוא טוב. סקוטי ווילבקין, מייקל רול, אנג'לו קלויארו, ג'ון דיברתולומאו ויובל זוסמן הם שחקנים מעולים שניתן לסמוך עליהם כמעט בכל ערב נתון. חייבים לעשות עם דני אבדיה מה שריאל מדריד עשתה עם לוקה דונצ'יץ' – הכישרון נמצא, רק צריך לשייף אותו. אבל חייבים לעבות את השלד בשחקנים נוספים במטרה להחזיר את הציביון הישראלי למועדון.
סוף סוף נמצא מאמן יורוליג (יאניס ספרופולוס) שמאמין בשחקן ובכישרון הישראלי והביע לא פעם כי שימוש בשחקנים מקומיים זה הדרך היחידה להצלחה ממושכת בזירה האירופית (כמו אולימפיאקוס, ז'לגיריס או קבוצות אחרות). זאת בניגוד להבלחות חד פעמיות עם זרים, כמו הזכייה ביורוליג ב־2014 ומה שקרה בשנים שקדמו לה.
אז אם יש מאמן מחויב ואם גם ככה החוקים בליגה הישאלית ככל הנראה ישתנו בעונה הבאה וכל קבוצה תוכל לרשום חמישה זרים בלבד - אז קיים עיתוי מעולה ואולי חד פעמי לעשות שינוי אמיתי ולבנות קבוצת כדורסל ישראלית שהקהל יוכל באמת להזדהות איתה.
למרות קדנציות קודמות מוצלחות, זו הנוכחית של ג'רמי פארגו הראתה לנו שהוא מעבר לשיאו וחייבים להביא רכז שיניע את המכונה קדימה. ניתן להנחית במכבי רכזים דוגמת וסיליה מיצ'יץ' ותומאס הרטל – הכל שאלה של סקאוטינג טוב וניצול הזדמנויות. השינוי האמיתי חייב לקרות בעמדת הרכז, ובישראלים החדשים שיש לצרף כדי ליצור את המשהו המיוחד הזה – ובחלק זה קופצים מעל כולם שמות כמו יפתח זיו, עוז בלייזר וחואקין שוכמן.
יפתח זיו הוא יהלום לא מלוטש – צעיר, גבוה, חזק, קליעה יציבה, יכולת כידרור וחדירה לסל ברמה אירופאית משולבת עם קבלת החלטות בוסרית וטמפרמנט מחוסר רסן. מאמן יורוליג שאימן את ואסיליס ספאנוליס יכול להנחית על היהלום הזה את מגע הקסם לו הוא זקוק על מנת להפוך את זיו לדורון שפר הבא.
עוז בלייזר הוא שחקן הרבה יותר מאוזן. גם הוא צעיר, גבוה, חזק ובעל קליעה נדירה לשלוש לתפקיד שלו. וכל זה משולב עם יכולת פנומנלית לעלות לחסימות במעבר, משהו שרק מעטים באירופה יכולים או יודעים לעשות.
שוכמן אמנם הפחות בולט מבין השלושה בכישרון, אך הוא מחפה על כך באנרגיות, בהגנה וביכולת להפוך משחקים. כשהוא נכנס לאלמנט שלו – הוא הדיאנדרה קיין הישראלי בלי העוולות של האחרון.
רק המחשבה על ציוות הגנתי של שוכמן ודיברתולומאו יחד על המגרש, ומיד עולים זיכרונות נעימים מהימים בהם שחקנים מיוחדים כמו טל בורשטיין ודרק שארפ היו עולים מהספסל. תשעה ישראלים וחמישה זרים – זו הדרך היחידה להצלחה ממושכת באירופה. ויפה שעה אחת קודם!
לפנייה לכתב/ת 
