הסנסציות הגדולות בסדרות גמר ה-NBA

עלייה כמו זו של טורונטו לגמר הפלייאוף ב-NBA נוטה להיות מלווה בקלישאות ספורט איומות בסגנון: "אנחנו לא מסתפקים בזה, ועכשיו רוצים את האליפות". אבל קשה להתכחש לעובדה שהרפטורס, בהופעה היסטורית במעמד, הם אנדרדוגים מארץ אנדרדוגי הענק. יתרון הביתיות שלהם לא ממש משנה, חוץ מקצת התלהבות שיכניס הקהל: גולדן סטייט נראית כל כך גדולה על טורונטו, שההרגשה היא שהשמפניות הקנדיות ייפתחו גם במקרה של ניצחון אחד בסדרה.

אין מה לעשות – מצד אחד ניצבת אחת הקבוצות הגדולות בכל הזמנים, מצד שני כזו שבאופן מובהק רוכבת על אחד השחקנים הטובים בעולם, אבל הצוות המסייע שלה לא נראה עמוק מספיק כדי להתמודד עם כוח בקנה מידה כזה. ועדיין, עולם הספורט אוהב הפתעות ולמרות שזה לא קורה לעתים תכופות, גם בגמר ה-NBA קורה שהפייבוריטית חוטפת פתאום איזו שמאלית משום מקום ונופלת לקרשים. הנה חמש הדוגמאות הבולטות לסנסציות שחתמו את עונת המשחקים.

גרין חוגג עם קרי. טבעת נוספת לאוסף?(צילום: AFP)

וושינגטון בולטס – סיאטל סופרסוניקס 3:4 (1978)

"חכו לגברת השמנה". באותה עונה, זה היה המשפט הקבוע של מאמן וושינגטון, דיק מוטה, שדאג להדגיש שזה לא נגמר עד שזה נגמר. לא רק שהמזרח היה אז חלש ביחס למערב כמו היום, אלא שהוא היה חלש אפילו ביחס לעצמו. פילדלפיה וסן-אנטוניו (אז במזרח) היו גדולות על שאר קבוצות האזור, ולמרות שהבולטס התברגו במקום השלישי והמכובד, זה היה עם מאזן עגום של 38:44 ובלי יותר מדי ציפיות. לסיאטל, מאזן טוב יותר של 35:47 הספיק רק למקום הרביעי במערב התחרותי.

אפשר להבין מכך שזה היה גמר נדיר בין שתי קבוצות שאיש לא ציפה שיגיעו אליו, אבל סיאטל נחשבה לזו שתלך עד הסוף בזכות הסנטר האדיר ג'ק סיקמה וקבוצה מאוזנת שכללה את הילד דניס ג'ונסון, לפני שהרכז הפך לאחד המובילים בליגה. הם הדיחו בדרך את פורטלנד, הקבוצה החזקה ביותר באזור, וצברו מומנטום ככל שהתקדם הפלייאוף.

אלווין הייז(צילום: AP )

אבל זו טעות לזלזל בסופרסטארים, גם כשהם בשלהי הקריירה. ווס אנסלד ואלווין הייז האגדיים כבר היו מעבר לשיא בגמר הזה, שניהם בני 32, אבל בתוספת היד הלוהטת של רוברט דנדרידג', הם ידעו שזו השנה בה הם ישיגו את האליפות. אחרי הפסד ביתי במשחק מספר 3, שנראה היה שגמר את הסיפור, וושינגטון התעוררה בקלאסיקה מופלאה בסיאטל והשוותה עם 116:120 בהארכה. סיאטל אירחה גם את משחק מספר 7 – לא באותו האולם בו הפסידה (באותו משחק 4 המגרש הביתי הרגיל היה תפוס) – אבל עבור וושינגטון זה היה היינו הך. 99:105 הביא לה את התואר, האליפות היחידה בקריירה של הענקים הייז ואנסלד (שגם נבחר ל-MVP), והמאמן מוטה סיכם: "לא היינו אמורים לזכות".

יוסטון רוקטס – אורלנדו מג'יק 0:4 (1995)

זה היה מקרה מאוד מוזר, אבל יוסטון, האלופה המכהנת, באמת הגיעה לגמר ההוא מעמדת נחיתות. זו פשוט לא הייתה אותה הקבוצה שלקחה את התואר שנה לפני כן – היא הידרדרה למקום השישי במערב ושיחקה כמו חיה שבעה שהשיגה את הטרף שלה ועכשיו נתנה לאינטנסיביות להתמסמס. אז נכון, בפלייאוף חל שיפור והיא הדיחה בזו אחר זו את שלוש הראשונות במערב – יוטה, פיניקס וסן-אנטוניו – אבל הבעיה הייתה מה שחיכה בגמר.

זו הייתה העונה שבאורלנדו פינטזו עליה כשבחרו בשאקיל אוניל. הסנטר העוצמתי התחבר לשחקנים נהדרים כמו פני הארדוויי, ניק אנדרסון והוראס גרנט הוותיק, סחף את הסגל למקום הראשון במזרח והיה מוכן רשמית לכבוש את ה-NBA בעונתו השלישית בליגה. אורלנדו הייתה צריכה לבוא ולקחת את האליפות.

שאקיל אוניל.אורלנדו לא נתנה פייט(צילום: AP )

במקום זאת, קיבלנו את ההפך המוחלט והמדהים. זה היה המקרה הבולט ביותר של ניסיון שמנצח רוח נעורים בפלייאוף. מופע החטאות העונשין הקריטיות של אנדרסון במשחק הראשון הוביל לגניבת הביתיות ע"י יוסטון שניצחה בהארכה, והמג'יק נשברו מנטלית (מזכיר קצת את מה שקרה לקליבלנד בעונה שעברה אחרי הטעות של ג'יי-אר סמית' במשחק הפתיחה). במשחק השני האקים אולג'וואן אימלל את אורלנדו, ובשני המשחקים האחרונים ביוסטון כבר לא היה על מה לדבר.

דטרויט פיסטונס – לוס-אנג'לס לייקרס 1:4 (2004)

כנראה ששאקיל לא ממש מסתדר עם תווית הפייבוריט, אה? תשע שנים מאוחר יותר הוא כבר היה ענק כדורסל, שחקן מרכזי בשלוש האליפויות הרצופות של אל-איי (כשבכולן הוכתר כ-MVP), ונראה היה שעוד אליפות בשנות הדומיננטיות של הלייקרס היא עניין לפרוטוקול אחרי ניצחון בגמר המערב על מינסוטה של קווין גארנט שהייתה בשיאה.

אבל ממש כמו הזכייה של נבחרת יוון באליפות אירופה בכדורגל שהתקיימה מעט לאחר מכן, זו הייתה השנה של האנטי-כוכבים. ממש כמו יוון, לדטרויט לא היה שום דבר נוצץ או מיוחד למכור בהתקפה, אבל אלוהים, היא פשוט הייתה בלתי ניתנת להכנעה בפלייאוף הזה. זה היה התואר של צ'ונסי בילאפס, טיישון פרינס, בן וואלאס – כל אלו שיודעים להקריב.

השנה של האנטי-כוכבים. דטרויט מודל 2004(צילום: AP )

לפיל ג'קסון היו אפס פתרונות להגנה של הפיסטונס. במשחק הראשון הלייקרס קלעו 75 נקודות, ורק 16 מתוכן היו שייכות למישהו שאינו שאקיל או קובי בראיינט. בסדרה כולה, הם היו היחידים בקבוצה שעברו את ממוצע 6.4 הנקודות... במשחק השלישי, והראשון במישיגן, זה כבר היה מביך עם 68:88. לארי בראון עשה בית ספר לפיל ג'קסון והפך לראשונה למאמן שמוביל קבוצות לאליפויות NBA וקולג'ים.

דאלאס מאבריקס – מיאמי היט 2:4 (2011)

הייאוש של לברון ג'יימס מקליבלנד הוביל ל"החלטה", כריס בוש הצטרף כדי ליצור בעזרת דוויין ווייד משולש חולני, ולא היה ספק אמיתי שמיאמי תסיים את הניסוי הזה באליפות מפוארת כבר בניסיון הראשון. היא הפסידה בשלושה משחקים בלבד בשלושת הסיבובים הראשונים, ואיש בקבוצה לא התלונן על כך שענקית המערב סן-אנטוניו עפה כבר בסדרה הראשונה שלה, הדחה מדהימה מול ממפיס.

רק שבין כל החגיגות וההתלהבות מהאליפות הראשונה של לברון שעמדה על הפרק, איש לא שם לב לדירק נוביצקי. המספרים היפים (26 נקודות ו-9.7 ריבאונדים למשחק) לא מציגים את התמונה המלאה. גם לג'ייסון טרי ולטייסון צ'נדלר הייתה סדרה מעולה, אבל הגרמני שלט מעבר לצד המקצועי בכל הפרמטרים הפסיכולוגיים. הוא היה בלתי שביר, מיגנט אליו את כל הקבוצה בידיעה שאפשר לסמוך עליו, קלע זריקות שלא יאמנו וסירב לוותר. גם שני ההפסדים של דאלאס בסדרה היו במשחקים צמודים.

קרנבל בטקסס. נוביצקי והחברים מתקבלים כמו מלכים(צילום: AP )

לברון והחברים לא ידעו מה לעשות נגד זה. נראה שאפילו יותר מאשר במקרים הקודמים בכתבה, מיאמי הייתה משוכנעת לחלוטין שהאליפות שלה והיא רק צריכה להופיע לכמה משחקים לפני שהקונפטי ייפול מהתקרה. בפועל, ווייד היה הרבה הרבה יותר משמעותי מלברון לאורך הסדרה, והכוכב הגדול ראה את דאלאס מסיימת בשלושה ניצחונות רצופים בדרך לתואר היסטורי.

קליבלנד קאבלירס - גולדן סטייט ווריורס 3:4 (2016)

אחת הסדרות הגדולות בכל הזמנים, והרגע בו לברון הביא סוף-סוף אליפות למקום אליו הוא מחובר ותיקן את כל טעויות העבר מול האוהדים. רק שכמובן, הדברים היו אמורים להתנהל אחרת. גולדן סטייט כבר השלימה את שלב הלבלוב והפכה לפרח הכי יפה בגן – וגם זה שאוכל את מי שמתקרב אליו.

האלופה התגלגלה ל-1:3 צפוי, בעיקר בעזרת כמה הופעות מדהימות בהגנה שמחקו לגמרי את קליבלנד והראו שהיא לא מכונת שלשות, אבל הניצחון במשחק הרביעי עלה לה בהמשך הסדרה. העימות בין לברון לדריימונד גרין הוביל להרחקתו של גרין מהמשחק הבא, ובערב בו נעדר שחקן ההגנה הטוב בעולם, האיש שמסוגל להשיג טריפל-דאבל בלי למצמץ, לעצבן את היריב יותר מכל אחד אחר ולהטריף את החברים, גולדן סטייט התפרקה בבית 112:97 (לברון וקיירי ארווינג הפציצו 41 נקודות כ"א).

לברון שומר אישית על הגביע(צילום: AP)

את המומנטום הזה לא היה ניתן לעצור. הקהל הביתי דחף את הקאבס ל-3:3, ובמשחק האחרון והצמוד בקליפורניה קליבלנד שברה

 את בצורת 52 השנים ללא תואר ספורטיבי בקליבלנד. מה היה קורה אלמלא גרין היה מורחק? קשה לדעת, אבל מאוד יכול להיות שהיינו ניצבים כעת בפני האפשרות שגולדן סטייט תנסה להשיג מול טורונטו אליפות חמישית ברציפות.