הגשם שלפני הסערה: פריז מוכנה למונדיאל הנשים
כמעט כל הכרטיסים נמכרו, אבל האוהדים עדיין מתחבאים מהשמיים הקודרים והרחובות ריקים מתיירים. כשתגיע שריקת הפתיחה הערב (שישי, 22:00), בירת צרפת כבר תפנה את תשומת הלב מרולאן גארוס לטורניר שיזכה לחשיפה חסרת תקדים. תמר שבק מדווחת מפריז
הערב (שישי, 22:00) תישמע שריקת הפתיחה של גביע העולם בכדורגל לנשים, עם המשחק בין המארחת צרפת לדרום קוריאה. הגשם החזק שהשתלט על פריז בשלושת הימים האחרונים, מבריח את אוהדי הנבחרות השונות מהרחובות. קשה למצוא חבורות צבעוניות שרות בכיכרות או לראות אותן מסתובבות בעיר בחולצות הנבחרת.
השאנז אליזה, מגדל אייפל, כל אותם אזורים שבדרך כלל מתמלאים במאות מבקרים לבושים בחולצה של ארצם או עומדים בתור לחנות הרשמית של נבחרת צרפת, כמעט ריקים מאדם, והתיירים היחידים שנראים בסביבה לא נמצאים שם בגלל הטורניר. גם הם מצטלמים במעיל גשם מפלסטיק על רקע המגדל או שער הניצחון וממהרים לחזור להתחבא מהמבול.
משחקי הטורניר מפוזרים השנה בין תשע ערים בכל רחבי צרפת. המרחקים גדולים בין רן, לה האבר ולנסיין, ריינס ופריז בחלק הצפוני של המדינה, למונפלייה, ניס או ליון. המשחקים, שחלקם יתנהלו בהפרש של יום אחד זה מזה, אינם מאפשרים דילוגים בין עיר לעיר.
היתרון של הפיזור הזה הוא באיכות האצטדיונים שמשמשים לאורך השנה קבוצות מהליגה הראשונה. חלקם, כמו אלו של לה האבר או ניס, נחנכו לפני פחות מעשר שנים. משחקי חצי הגמר והגמר יתקיימו באצטדיון הענק של ליון, שבו מעל 58 אלף מקומות.
בינתיים, בפארק דה פראנס מתכוננים למשחק הפתיחה. גם האצטדיון הזה, ביתה של פריז סן ז׳רמן, שופץ ב-2016. העובדים עדיין עסוקים בכיסוי התמונות האומנותיות בשחור לבן של אדינסון קבאני, קיליאן אמבאפה וניימאר על הקירות החיצוניים של האצטדיון, בבדים כחולים עם דמותה הקמע של גביע העולם, אטי.
אטי היא אפרוחה חמודה. שמה הוא קיצור של המילה אטואל: כוכב, כמו אלו שבשמיים - אבל גם אלו שינצנצו על הדשא. כשפורסם שמו של הקמע, התברר שהיא בתו של פוטיקס, התרנגול מגביע העולם בכדורגל לגברים ב-1998. הטורניר שחקוק לעד בזיכרונם של הצרפתים ובו הנבחרת של זינדין זידאן זכתה בפעם הראשונה בגביע. על האמא לא מדברים. אולי בגלל שכדורגל הנשים פורץ רק עכשיו לתודעת הקהל הרחב וזו הפעם הראשונה שהנבחרות המשתתפות זוכות לחשיפה כה גדולה.
ההכנות לא מסתכמות בקירות החיצוניים כמובן: קישוט, גיזום, סימון המושבים והכל בבליל שפות של העובדים שלא יבייש את מגדל בבל: גרמנית, קוריאנית, אנגלית וצרפתית. הם עובדים מהר, כמו לפני קונצרט רוק ענק - אף פרט לא נשכח. מכניסת ה-VIP עד לפינת הילדים שהלכו לאיבוד. גם השלט האוסר לדרוך על הדשא נרטב בגשם השוטף לצד דגל הקרן. שולחן בייבי-פוט כחול עומד בפינה, ליד אחת הכניסות. עוד מעט הוא יעבור לחדר ה-VIP.
מתחם האוהדים עדיין לא נפתח לקהל ובמרכז המתנדבים מחפשים מי שיהיה מוכן לעבוד שם. "אני רוצה לראות את המשחק", מסביר בדמעות בחור צעיר למארגנים למה הוא מעדיף לסרב לשיבוץ שנקבע לו. המעניין הוא שבקרב המתנדבים מספר הנשים והגברים שווה. הפעם, כולם רוצים לראות כדורגל טוב.
באזור שולטים, מלבד צבעי הדגל של פ.ס.ז', גם הוורוד הבוהק של קבוצת הרוגבי של העיר (׳סטאד פרנסה׳) ומעילי הגשם הכתומים של הצופים האומללים מרולאן גארוס, שברחו מהאצטדיון לאחר שמשחקי אחר הצהריים בוטלו בשל מזג האוויר. משאל קצר בקרב חובבי הכדור הירוק מתקבל במבטי תמהון. "מה הקשר בין טניס לכדורגל?" - עונה לי בזלזול אוהד רטוב כשאני שואלת אותו אם הוא חושב לצפות באחד ממשחקי מונדיאל הנשים. "אנחנו נעבוד במסעדה של המתחם", מסבירה לי המוכרת בחנות הוורודה והריקה של נבחרת הרוגבי. "אנחנו כאן רק ליומיים" - מתנצלים האוהדים בחנות של ׳פארי סן ג׳רמן׳ מול הכניסה למתחם.
באותה חנות מוכרים חבילת איפור מיוחדת. שיתוף פעולה עם רשת חנויות תמרוקים מפורסמת, בחסות קבוצת הכדורגל הנשי של פ.ס.ז': שלוש מסיכות פנים ארבעה לאקים בצבעי הקבוצה, ליפסטיק ושלושה צבעים זמניים לשיער. הסטריאוטיפים,
כנראה עדיין לא חלפו מעולם הספורט. אפשר אולי גם להסתכל על העניין באופטימיות ולומר שהכדורגל הנשי מתחיל למשוך מפרסמים. עד אינדיקציה לכך שהחשיפה גדולה מבעבר. בינתיים, בתחנות המטרו, דיוקנות ענק של סרנה וויליאמס ורוג׳ר פדרר מקבלים את פני המבקרים בשלטי הפרסומת. על מרתה ויארו דה סילבה הברזילאית או על אלכס מורגן האמריקנית כבר שמעתם?
ובכל זאת - כל משחקי הטורניר מועברים בשידור חי ברשתות הטלוויזיה הגדולות, כמעט כל הכרטיסים אזלו והיום תתחיל המסיבה הגדולה. שווה לצפות ולהינות מהחגיגה.
לפנייה לכתב/ת 
