חטא היוהרה / דיווח מיוחד מגמר ה-NBA
אוהדי גולדן סטייט לא ממש ספרו את טורונטו, אבל מוצאים את עצמם במינוס 2:1 בסדרת הגמר. וגם: האולטראס האורחים עושים בית ספר ביציעי האורקל ארינה, ולמה אף אחד לא מחייך בלוקר רום של הרפטורס? דיווח מיוחד מאוקלנד
1. סוויפ ג'נטלמני
מחוץ לאורקל ארינה, מאחורי האולפן הפתוח שהרימה NBC לקראת משחק 3 של גמר ה-NBA, עומדת קבוצה של אוהדי גולדן סטייט וממלאת את הפריים. במרכז נמצא ריקרדו, הגרסה הרזה יותר, הרועשת יותר והכחולה יותר של לירן חולצה אפורה. “Gentleman’s sweep”, הוא צועק שוב ושוב, “Gentleman’s sweep”.
סוויפ ג'נטלמני הוא כמו סוויפ רגיל, רק שהסדרה נגמרת ב-1:4 במקום 0:4. "יש להם כזו קבוצה חביבה, לא נעים לטאטא אותם בארבעה משחקים", מסביר ריקרדו, "אז הנה, במשחק הראשון נתנו להם ניצחון אחד בשביל ההרגשה הטובה".
אבל זו הבטחה עם שלושה נעלמים. בלי 40 אחוז מהחמישייה הפותחת (קווין דוראנט וקליי תומפסון) ו-400 אחוז של לחימה מהספסל (קבון לוני שגמר את העונה), פרק 3 של הגמר נראה כמו הומאז' לסדרות הלא-מיתולוגיות בין גולדן סטייט לקליבלנד ב-2017 וב-2018.
הבעיה היא שגולדן סטייט הזו היא קליבלנד ההיא: סטף קרי, כמו לברון ג'יימס לפניו, קולע שיא קריירה בגמר, 47 נקודות, אבל המאמץ ההירואי מתנפץ על המזח בים הבינוניות שמקיף אותו. לא צריך בחמישייה יותר משון ליווינגסטון מזדקן אחד כדי להבין כמה המצב חמור. לפי הדיווחים מהתקופה האחרונה הגארד שוקל לפרוש בקיץ. לפי היכולת מהמשחק האחרון, הקיץ כבר הגיע.
ובזמן שהווריורס הם הקאבס, הרפטורס הפכו לווריורס. הנעת כדור, הנאה בלי הכדור, חמישה שחקני חמישייה שקולעים 17 ומעלה ופוגעים מכל בלטה, בעיקר הבלטות ששוות שלוש נקודות. ל-30 נקודות מקוואי לנארד כבר למדנו להתרגל בפלייאוף הזה. מעטים ציפו לשש-בש של שלשות מדני גרין (6) וקייל לאורי (5), שיסדר לניק נרס עוד מרס ביוני.
2. אירופה זה כאן
חצי שעה אחרי ה-109:123 הקליל של טורונטו, כמאה אוהדי הרפטורס עדיין באורקל ארינה, שרים Let’s go Raptors בלופ אינסופי ומנופפים בדגל קנדה. נכון, זה עדיין לא האולטראס של פנאתינייקוס, אבל חוץ מחזיזים יש כאן הכל. הסדרנים מתחילים לאבד סבלנות ויוזמים התנתקות חד צדדית, אבל הגוש מסרב להתפנות. את האוהדים של גולדן סטייט, אגב, לא היה שום צורך לפנות. עוד לפני הבאזר האחרון הם כבר היו בדרך הביתה.
ג'רום, יליד טורונטו שנחת מהונג קונג כמה שעות לפני פתיחת המשחק, הוא אחד מאותם מאה שנשארו בסיום כדי לעודד את השחקנים ולהטריל את המארחים. פגשתי אותו בתחילת הערב, כשהתחייב "אנחנו לוקחים אליפות וקוואי נשאר", ונתקלתי בו גם אחרי הניצחון, כשהניף שתי אצבעות והסתפק בשתי מילים: "Told ya".
את שון וגיסו קוואן אני פוגש בתחנת הבארט, הסאבוויי של אזור המפרץ. הם שברו קופת חיסכון קטנה והזמינו טיסה מטורונטו, מלון בסן פרנסיסקו וכרטיסים לצמד המשחקים באוקלנד. בינתיים יש דיבידנד על ההשקעה. אני שואל אותם איך תיגמר הסדרה, והם עונים בו-זמנית: "Six in six". השש הראשון הוא הכינוי של טורונטו (קיצור של אזור חיוג 416), השני הוא מספר המשחקים. בקיצור, 2:4 לרפטורס, כולל משחק הכתרה באורקל.
חתיכת הצגה נתתם שם ביציע. אירופה.
"כן", עונה שון. "זה התחיל מהתקופה של חוסה קלדרון בקבוצה. אתה מכיר אותו? היה רכז ספרדי".
מכיר.
"כשהוא שיחק אצלנו היינו שרים לו 'חוסה, חוסה, חוסה, חוסה', לפי המנגינה של הכדורגל. מאז אנחנו שרים מדי פעם את ה'אולה, אולה, אולה, אולה' המקורי. יודע מה?"
מה?
"במשחק 5 בטורונטו אני אתחיל את הקריאה 'אולה, אולה, אולה, אולה'. אז אם אתה שומע את זה, תדע שאני הייתי ראשון וכולם הצטרפו".
שון, אושיית טריבונה.
3. רגע, מי פה ניצח?
שלושת האנשים הכי לא חייכניים בצפון אמריקה, בסדר עולה: שוטר הגירה ב-JFK, פקיד שומה ב-IRS, סמול פורוורד ב-TOR.
כן, מי שנכנס לחדרי ההלבשה של שתי הקבוצות בסיום היה יכול לחשוב שטעה בכתובת – פעמיים. למרות הניצחון המרשים, בטורונטו אף אחד לא חוגג. כנראה שהמקצוענות המלנכולית של קוואי היא עניין מדבק, כי אפילו חצי היי פייב (היי טו אנד א האף?) לא זיהיתי פה. "כל מה שמשנה זה 4. לא 2 ולא 3", לוחש לנארד לרייצ'ל ניקולס מ-ESPN תוך כדי שהוא מעיין בדף הסטטיסטיקה. "עדיין לא עשינו כלום".
בלוקר רום הביתי, לעומת זאת, סטף קרי מחייך, ואז צוחק, ואז מחליק היי פייבס לכל דורש. גם במסיבת העיתונאים הוא מדבר על "כמה כיף" בסיטואציה הנוכחית. בחוץ, סוניה קרי מחזיקה את הנכד ונראית לא פחות מבסוטה מהבן. החיוך על הפנים, ולמרות שכך גם הקבוצה, אמא/סבתא לא מוטרדת במיוחד.
מי שכן צריך להיות מוטרד הוא סטיב קר, שיחסר את דוראנט גם במשחק 4 הלילה (04:00 בין שישי לשבת). תומפסון צפוי לחזור, לא ברור באיזו מידת כשירות. אבל דבר אחד כן ודאי: סוויפ ג'נטלמני כבר לא יהיה כאן. במקרה הטוב מבחינת הווריורס זה ייגמר ב-2:4 ג'נטלמני. בינתיים הגמר הזה מתפתח כמו המקרה הרע.
לפנייה לכתב/ת 
