הטירוף בצרפת סביב מונדיאל הנשים / דיווח מיוחד
הילד שמעדיף את קבוצת הנשים של פ.ס.ז' על פני ניימאר וחבריו, החבורה שהגיעה מאוסטרליה עם קמע מיוחד והשחקניות שמעודדות מהיציע. תמר שבק הייתה בטקס הפתיחה של מונדיאל הנשים בצרפת וחזרה עם תובנות מעניינות
בזמן שבמערב צרפת הטביעה הסופה "מיגל" סירות, בפארק דה פראנס בפריז הפסיק הטפטוף בעיתוי מושלם – רגע לפני טקס הפתיחה של גביע העולם בכדורגל נשים, שאחריו עלו לדשא השחקניות מהמארחת ומדרום קוריאה. בסופו של דבר למעלה מ-42 אלף אוהדים חזרו לפאות בצבעי כחול לבן ואדום ולכובעים בצורת התרנגולת וראו את הכוכבות המקומיות מביסות את הקוריאניות 0:4.
האצטדיון היה מלא במשפחות שנראו כאילו באו לפסטיגל. איפור בצבעי הדגל, סבתות שמגיעות למשחק עם הנכדות, המון פירגון לנבחרת הקוריאנית ושום קללה גם אחרי שהשופטת שרקה לעבירה. בסוף המשחק אין דחיפות ואין ילדים שהלכו לאיבוד בהמון.
המסע לפריז
בין האוהדים ניתן למצוא למשל חבורה של 70 שחקניות כדורגל שנסעו ארבע שעות באוטובוס מוורשאר, מעל 300 ק"מ מדרום מערב לפריז כדי לעודד את הטריקולור. "קורין דיאקרה, מאמנת הנבחרת הלאומית, שיחקה נגדנו לפני כמעט 25 שנה, כשעוד הייתה בליגה השנייה", סיפר בגאווה היו"ר פיליפ פמונדיאה. "התאחדות הכדורגל הזמינה לנו את המקומות", הסביר כשנשאל איך הצליחו להיכנס למשחק שאליו כל הכרטיסים נמכרו כבר לפני חודשיים.
השחקניות, בעיקר הצעירות שבהן, היו נרגשות מאוד ולא פספסו את ההזדמנות להצטלם עם השלט שהביאו ועליו סמל הקבוצה: נעל עקב הבועטת בכדור. רבות מהבנות חולמות ללבוש בעצמן את המדים הלאומיים יום אחד. בינתיים, הן מתאמנות בשירת "אלה לה בלה" – "קדימה הכחולות". בין הצופים מצאתי גם את יניס שהגיע עם אמו פלורנס. השניים גרים בפרברי פריז והגיעו חמודים בחולצות של קבוצת הנשים של פ.ס.ז'. "יש לנו מינוי ואנחנו הולכים לכל המשחקים שלהן. הן משחקות יותר נעים, מעניין ופתוח", מסביר יניס.
על גבו של האוהד הצעיר נמצא המספר 23 השייך למאבה קלמארון. למרות זאת, הוא מעיד שהשחקנית האהובה עליו היא בכלל אנדרין הגרברג, האחות הגדולה של אדה - הנורבגית שנחשבת לשחקנית הטובה בעולם ואינה משתתפת במונדיאל. "היא אפילו ענתה לי להודעות". אימו מחזקת אותו והוסיפה: "היא נורא נחמדה. אפילו חתמה לו על חולצה ונעליים".
האמא גם התבאסה שהגמר ייערך בליון: "זה קצת רחוק ויקר מדי, אבל צריך לתת קצת לכל אזור. יניס הוסיף: "הנשיא של האולימפיק של ליון, ז'אן מישל אולאס, עשה כל כך הרבה עבור כדורגל הנשים. מגיע להם".
"הבנות בעצם יותר קשוחות"
ג'ולי, קלייר ואמנדין הן חברות טובות. שתיים מהן גרות במחוז בורגונדי ואחת בבריטני. בגלל המרחק הן לא מתראות הרבה, אז הן קבעו להיפגש במשחק. "בגביע העולם לגברים צפינו בטלוויזיה, אז כבר קניתי את הכובע עם התרנגול אבל את החולצה עם סמל הנבחרת רכשתי במיוחד למשחק", מתפארת אמנדין.
"כדורגל הנשים פחות מפורסם וייקח קצת זמן עד שכולם יכירו את הטורניר, אבל אני מקווה שהגביע הזה יהפוך את הספורט לפופולרי. אם ילדים משחקים אז למה לא נשים?", אמרה ג'ולי והוסיפה תובנה מעניינת: "הן משחקות יותר טקטי. זה ספורט צעיר ויש פחות אוהדים וגם פחות כסף. הבנות לא משחקות אותה כוכבות כמו הגברים. הן בעצם יותר קשוחות".
בינתיים מתחיל הטקס. בניגוד למונדיאל הגברים, כאן הדגש הוא על איפוק ונראה שפיפ"א רוצה שנרגיש שהכסף הוקדש לטורניר עצמו ולא להפגנת עוצמה כוחנית. חצי שעה עם הזמרת הצעירה ג'אין, 300 רקדנים מתנדבים וקצת זיקוקים בגובה הדשא, בסופם הקהל שמח לעבור ישירות למשחק. התחושה היא שכולם כאן באמת בשביל הספורט.
זה גם בדיוק מה שאומרים לי דניאל, גבי, קן, ברודי וצ'רלי שהגיעו לאליפות העולם במיוחד מאוסטרליה. ׳׳זה כדורגל יותר טוב וטהור. מרגישים שהשחקניות באמת אוהבות את הספורט. הן מכבדות אחת את השנייה והן מאוד ספורטיביות", מסבירה צ'רלי.
חברתה דניאל שיתפה את תוכנית הפעולה של החבורה במהלך הטורניר: "שכרנו קרוון מיוחד ונעודד את נבחרת אוסטרליה בכל המשחקים. מחר אנחנו כבר בוולנסיין ואחר כך ניסע גם לגרנוביל ולמונפלייה. ככה גם נבקר בצרפת. אבל היום לבשנו את מדי הנבחרת הצרפתית ונעודד אותם. קן הוא הבחור היחיד בחבורה. "הוא הקמע שלנו", הן מצחקקות.
בינתיים רוב האוהדים הם מקומיים אבל כל הכבוד לקוריאנים, כמעט מאה אוהדים שעושים הכל כדי שהבנות שלהן תשמענה אותם בתוך ים הדגלים והחצוצרות הצרפתים. הקוריאנים, כולם בתלבושת אדומה, נעזרים בתופי הבוק המסורתיים ולא מתייאשים, גם כשהנבחרת שלהם חוטפת ארבעה שערים. הקהל הצרפתי מוחא כפיים בחילופי השחקניות האורחות. זו דרכם לנסות ולשפר להם קצת את מצב הרוח. בכל זאת, החגיגה היא עבור כולם.
לפנייה לכתב/ת 
