יד אלוהים: קוואי לנארד נוגע בשמיים
"אמריקן איגל": עם תצוגות פלייאוף ברמות ג'ורדניות וכף יד עצומה בגודלה, קוואי לנארד הפך לדעת רבים לשחקן הטוב בעולם. הלילה (04:00) בטורונטו יש לו הזדמנות להשלים 1:4 מדהים על גולדן סטייט ולהביא לרפטורס אליפות היסטורית. מי יודע, אולי הוא אפילו יחייך בטעות
"אני לא משחק כדורסל כדי להיות גיבור. אני לא משחק בשביל האוהדים. אני לא פה כדי לשבור שיאים. אני משחק רק כדי לנצח".
קוואי לנארד, וזה ממש לא מהיום, אדיש לכל מה שחושבים, אומרים, כותבים או מצייצים עליו. קוואי לנארד, וזה קורה ממש הלילה (04:00), יכול להפוך את טורונטו לאלופה לעיני הקהל הביתי שלה. את עצמו – ועל כך יש הסכמה די גורפת לפחות בין העיתונאים שמסקרים כאן את סדרת הגמר - הוא כבר הפך במהלך הפלייאוף הזה לכדורסלן מספר 1 בעולם.
לא רוצה להיות גיבור, רוצה להיות אלוף. קוואי(צילום: MCT)
כמובן שגם זה לא מזיז לו. "אני רק רוצה לנצח, לא מעניין אותי להיות השחקן הכי טוב", אמר אחרי שהדיח את יאניס ומילווקי בגמר המזרח ולפני שהתפנה להתעלל בגולדן סטייט, האלופה שבקרוב תזכה בטייטל חדש: "היוצאת", אלא אם תצליח לעשות קליבלנד, כלומר להפוך פיגור 3:1 כמו שהקאבלירס עשו בגמר 2016 נגד אתם-יודעים-מי.
היום בידיעות אחרונות: כף יד של קוואי בגודל טבעי( )
נכון, קווין דוראנט, השחקן הכי טוב ב-NBA עד לפני חודש, היה אמור לחזור מהפציעה בשריר התאומים, וזה לא קרה. נכון (לעכשיו), קיי די כנראה לא יהיה כשיר גם למשחק 5. נכון, גם קליי תומפסון וקבון לוני החמיצו את משחק 3 בגלל פציעה. נכון, דמרקוס קאזנס חזר מהשבתה של חודש וחצי ועדיין מסתובב עם חלודה בכיסים. הכל נכון. אבל איך שלא מסובבים את הגיליון הרפואי של הווריורס, מה שטורונטו עושה בינתיים בגמר הזה לקבוצה שכמעט כולם ראו כפייבוריטית הברורה, הוא לא פחות מסנסציוני. ומה שלנארד עושה הוא לא פחות מהיסטורי. אז אולי הוא "לא פה כדי לשבור שיאים", אבל גם בלי להתכוון זה בדיוק מה שהוא עושה. או לפחות משווה אותם.
הכי טוב ב-NBA (עד לפני חודש). קווין דוראנט(צילום: AP)
עד שהגיע קוואי, רק שחקן אחד בתולדות ה-NBA הוביל באותה שנה את כל הליגה בנקודות, ריבאונדים וחטיפות בפלייאוף: לארי בירד ב-1984.
עד שהגיע קוואי, רק שני שחקנים נבחרו ל-MVP של סדרת הגמר עם שתי קבוצות שונות: קארים עבדול-ג'באר (מילווקי והלייקרס) ולברון ג'יימס (מיאמי וקליבלנד). לנארד, אלוף 2014 עם סן אנטוניו, צפוי, אם לא יגיע מהפך בלתי צפוי, להיות השלישי.
עד שהגיע קוואי, רק חמישה שחקנים קלעו 30 נקודות ב-14 משחקים בפלייאוף אחד: מייקל ג'ורדן, האקים אולג'ואן, אלן אייברסון, קובי בראיינט ולברון.
עד שהגיע קוואי, הרפטורס לא הגיעו לשום מקום.
עד שהגיע קוואי, בטורונטו לא האמינו בביאת המשיח.
(צילום: AP)
מלך הצפון
אחרי ניצחון החוץ המרשים במשחק 3, בערך מאה אוהדים אורחים נשארו באורקל ארינה דקות ארוכות, נופפו בדגלי קנדה, שרו, רקדו ובגדול עשו שמח. כעבור יומיים, באותה שעה, באותו יציע, אחרי הניצחון האפילו-עוד-יותר-מרשים במשחק 4 (92:105), הכמות שלהם צמחה פי 5, הרעש פי 50 והשמחה פי 500.
"We the north! We the north! We the north!", שרה מקהלת הצבא האדום-שחור בקצב אחיד, כיאה לדיוויזיה מאורגנת שהרגע כבשה את מעלה מלך. ואז הגיע “Let’s go Raptors!” הישן והטוב ואחריו "!MVP !MVP" לגיבור החדש והמצוין. הגיבור שכאמור בכלל לא רוצה להיות גיבור. הגיבור שכזכור בכלל לא רצה להיות בטורונטו אלא הועבר אליה בטרייד תמורת דמאר דרוזן, ורק תיכנן להעביר שנת שירות בקנדה עד השחרור. עד שימצא לעצמו בית חדש, רצוי בקליפורניה.
אבל העונה הזאת, ובמיוחד הפלייאוף הזה, ובמיוחד במיוחד הגמר הזה – עשו לו רק טוב. בשקט בשקט (אצל קוואי הכל תמיד קורה בשקט) התברר שהרפטורס מתאימים לו כמו כפפה ליד, וזו חתיכת כפפה: לפי אתר howtheyplay.com, כף היד שלו היא התשיעית הכי עצומה בהיסטוריה של הליגה (כן, גם את זה האמריקאים מודדים): 28.6 ס"מ רוחב מאגודל עד זרת פתוחים, 24.8 ס"מ אורך מקצה האמה עד פרק כף היד - יותר מקוטר של כדורסל. אורך כף יד של גבר ממוצע, אם תהיתם (וכולנו יודעים שתהיתם): 18.9 ס"מ.
מי היה מאמין? אוהדי טורונטו חוגגים באורקל ארינה
חתיכת יד. קוואי לנארד(צילום: AFP)
המידות הדינוזאוריות הן אלו שסידרו לו את הכינוי The Klaw, "הטופר" (יש לו גם לוגו בשם הזה, שעומד במרכז תביעת זכויות יוצרים שהגיש נגד נייקי). טופר היא תוספת קרנית מעוקלת וחדה בקצה האצבעות של מרבית היונקים, העופות והזוחלים. הטפרים משמשים לאחיזה וללכידת הטרף על ידי טורפים, אך גם לטיפוס, לחפירה ולשאר פעילויות אצל מינים אלו ואחרים (תודה, ויקיפדיה, מבטיח לתרום לכם כסף בהזדמנות). אה, ולפני שהמורה שלי לאנגלית בכיתה ו' שולחת מייל תלונה למערכת: כן, גברת גוטליב, ברור ש-Claw זה עם C, פשוט קוואי כותבים עם K אז מכאן הטוויסט, אולרייט?
בגיל 27, לנארד (2.01 מטר, מוטת ידיים 2.18 מ') התפתח לטורף מהזן שהליגה לא ראתה כבר שנים. השם מייקל ג'ורדן עולה לא מעט לאחרונה בהקשר שלו, וגם אם לוקחים בחשבון את הנטייה הטבעית של אנשים להיסחף אחרי החדש והטרי, קשה שלא להתפעל מהשילוב הג'ורדני שמצוי בו - נשק התקפי, רב בריח הגנתי, קור רוח מופתי, שליטה בקצב המשחק ואיך לא – כף יד מפלצתית. תשאלו את סטיב קר (להלן: הטרף) איך הרגיש אחרי ששתי השלשות המהירות של קוואי בפתיחת הרבע השלישי ננעצו בבשרו. את הרבע הכי חשוב של המשחק הכי חשוב של הסדרה הכי חשובה של העונה סיים הטופר עם 17 נקודות, בדרך ל-36 במשחק כולו. ב-22 משחקים בפלייאוף הזה יש לו 684 נקודות (מקום שמיני בכל הזמנים לנקודות בפלייאוף אחד, לא סופי: הרופאים אומרים שזה עוד יגדל), בדיוק 684 יותר ממספר החיוכים שלו.
הקבוצה שלו נטרפת. סטיב קר(צילום: AFP)
כי קוואי לנארד לא כאן כדי לחייך בשביל האוהדים או לחגוג איתם ניצחונות חסרי משמעות בסדרת גמר. "כל מה שמשנה זה 4", אמר בשבוע שעבר, "לא 2 ולא 3". הלילה הוא יכול להגיע ל-4, ולכו תדעו, אולי זה גם יוציא ממנו את חיוך מספר 1.
לפנייה לכתב/ת 
קוואי לנארד
צילום: רויטרס
מומלצים
