מנשה זלקה: "ויתרתי על חלום ילדות בשביל צה"ל"
הוא נדרש לא פעם להציג תעודת זהות ברחוב ונאבק בגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, מתכוון לסייע לנוער במצוקה גם אחרי הפרישה ומבין את ניסו אביטן. קפטן הפועל חדרה ומדליק המשואה מדבר על הכל ויוצא להגנת פדרו גלבאן: "צריך להשאיר אותו בארץ, אנשים עוזבים בגלל מילקי והוא רוצה להיות חלק מהעם"
בזמן שרוב שחקני ליגת העל מבלים בחופשות חובקות עולם, בחר מנשה זלקה בכמה ימים של ניקוי ראש בבוקרשט. "העדפתי לא להשאיר את אמא לבד. חוץ מזה, מתאים לי ליהנות בארץ", מסביר הקפטן של הפועל חדרה, שחתם הקיץ לשלוש שנים נוספות בקבוצה.
זלקה מתגורר עדיין בביתה של האם, דינה, בשכונת יוספטל בעיר. חוץ מכדורגל, הוא מעביר הרצאות לילדים ונוער בסיכון על חשיבות הגיוס לצה"ל, ומדבר איתם על כוח רצון והתמדה. "זה משהו שאני מאוד אוהב", מודה הקשר שעושה זאת בהתנדבות, וגם לומד במקביל מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה.
הוא נולד באתיופיה לפני 28 שנה, וכשהיה בן פחות משנה עלתה משפחתו לישראל. קריירת הכדורגל החלה בקבוצת הילדים של הפועל חדרה, במחלקת הנוער הציפיות היו גבוהות, אך כשהגיע לגיל 18 העדיף להתגייס לצה"ל כלוחם קרבי בעורב צנחנים. "היו מחשבות שזהו, ויתרתי על כדורגל מקצועני", הוא נזכר, אבל לאחר שלוש שנות שירות התוכניות השתנו.
הצנחן זלקה חזר להפועל חדרה, שהייתה אז בליגה א' צפון, והמריא איתה לליגת העל - כל זה מבלי שיזניח את שירות המילואים. "אתייצב בכל רגע שיקראו לי, עד שלא יצטרכו אותי יותר", הוא מבהיר.
גם אם זה יהיה על חשבון הקבוצה?
"בואי נגיד שאם נגיע לגמר גביע, אבקש כמובן דחיית מילואים. מצד שני, אם אקבל צו 8, גם גמר ליגת האלופות לא יעזור ואלבש את מדי צה"ל. אני לא טרומפלדור, אבל מאוד אוהב את הצבא והמדינה".
"ייקחו אותנו ברצינות"
ניסו אביטן נהג נכון כשעזב?
"הזמן יגיד. הפועל ת"א מועדון גדול, ואני לא רואה מישהו בחדרה שהיה אומר לא להצעה משם. בכל מקרה, הם לקחו מאמן ענק. תתפלאי לשמוע, אבל הופתעתי מאוד מהעזיבה שלו. ניסו כבר חתם בחדרה והתחיל לבנות את העונה הבאה. דיברנו על איך שנמציא את עצמנו מחדש".
איך הייתה הפרידה?
"זה היה מרגש. הוא הגיע, ופתאום הלך הצידה במהירות ופרץ בבכי. ניגשנו וחיבקנו אותו. אמרתי לו שאנחנו מודים לו ושהוא כמו אבא בשבילנו".
מה צפוי לו בהפועל ת"א?
"יש הבדל. זה שונה להיכנס לחדר הלבשה עם קצת אגו ושחקנים מוכרים. שניים־שלושה הפסדים בחדרה מתקבלים בהבנה, ושם אני לא יודע עד כמה הקהל ייתן לזה לעבור. אני מאמין שניסו יוכל לעמוד בלחץ".
ואתם קיבלתם את אורי גוטמן. העובדה שהוא "הבן של" תעזור?
"מבחינה מקצועית, בטוח שזה שהוא 'הבן של' יעזור. בכל זאת, אבא שלו הוא אחד המאמנים הגדולים. בלי קשר, ניסו השאיר נעליים גדולות".
מה נראה מחדרה העונה?
"בעונה שעברה כבר הורידו אותנו ליגה בחגים, והשנה הציפיות שונות. קודם כל נרצה להבטיח הישארות בליגה, וכמובן נשאף ליותר גבוה".
אתם קבוצת צמרת?
"עדיין לא חושבים עלינו ככה, למרות שהגענו לפלייאוף העליון, אבל העונה ייקחו אותנו יותר ברצינות".
"ויתרתי על חלום ילדות"
"כשיש מכשולים, עדיף לנסות לדלג מלמעלה, אבל יש סיטואציות שבהן מנסים לתקוע את המקל בתוך הגלגל. אז מפעילים שרירים ושוברים את המקל ואת כל מי שמנסה להכשיל אותך, לא באלימות. רק עם כוח רצון, התמדה ועבודה קשה". כך כתב לא מכבר זלקה בפייסבוק, כתגובה ליחס של המשטרה ליוצאי אתיופיה.
על החזה שלו מקועקע משפט באנגלית: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", וברקע מגן דוד מעוטר בצבעי דגל אתיופיה. "כמו שדרך ארוכה לא הפחידה את עם ישראל להגשים את שיבת ציון", הוא מסביר, "כך גם הדרך הארוכה לא תפחיד את העדה האתיופית מלהיות חלק משמעותי וחשוב בחברה הישראלית".
ביקשו ממך תעודת זהות ברחוב?
"הרבה פעמים. גם כשהייתי חייל זה קרה, ולמה? בלי סיבה. סתם בדיקה ברחוב, בלי שהזקתי לאף אחד".
הרגשת מושפל?
"לא, אבל זה לא נעים ומציק. אני בספק אם ילד, שהוא לא בצבע עור כמו שלי, היה מסתובב באותו מקום ובאותה שעה – והיו מבקשים גם ממנו תעודת זהות. זאת נורה אדומה שמהבהבת".
ביום העצמאות הדלקת משואה. ברוך דגו למשל, שעשה לא פחות ממך בכדורגל, לא הדליק.
"ברור שזה רק בזכות השירות הצבאי שלי. קשה לי להאמין שיש כדורגלן שעשה את המסלול הזה".
אולי זה היה ניסיון להראות שאין אפליה כלפי יוצאי אתיופיה?
"לא חושב. לא נבחרתי בגלל העיניים היפות או כאתיופי, אלא מפני שוויתרתי על חלום ילדות למען הצבא".
אילו היית צריך להעביר את המשואה לשחקן אחר, במי היית בוחר?
"פדרו גלבאן. רק כדי שישאירו אותו בארץ. תגידו, איפה אנחנו חיים? אזרחים שלנו יורדים בגלל מילקי לעיר שבה נאם היטלר, ויש פה בחור שעושה הכל כדי לחיות בתוך העם היהודי, ולא נותנים לו".
איפה נראה אותך אחרי הפרישה?
"פוליטיקה מקומית. השאיפה לעשות מה שטגה עושה בשכונות מצוקה בנתניה לטובת בני הנוער, כדי שילכו בדרך הישר".
ומה החלום האישי?
"לשחק בנבחרת, להניח את הדגל על החזה ולשיר את התקווה".
אם לא הכדורגל, מה היית היום?
"סניטר בבית החולים הלל יפה. כבר עבדתי בזה".
לפנייה לכתב/ת 
