"התחלתי להאמין שאני יכולה להגיע רחוק"
הציפיות המלחיצות, הבית שהשאירה מאחור והילדות הלא שגרתית. אנסטסיה גורבנקו לא מפסיקה לשבור שיאים, ובגיל 15 הפכה לתקווה הגדולה של השחייה הישראלית לקראת האולימפיאדה
החברות של אנסטסיה גורבנקו כבר יצאו לחופש הגדול. הן כנראה יעבירו את הקיץ הקרוב במסיבות, בקניון ובים, כמו שילדות בנות 15 עושות.
לאנסטסיה גורבנקו צפוי קיץ מסוג קצת שונה, עמוס הרבה יותר. היא תעביר את רובו בבריכה, אבל ממש לא כדי להשתכשך במים. ילדת הפלא של השחייה הישראלית תנסה לעשות את קפיצת המדרגה ולממש את הפוטנציאל העצום שלה גם בבוגרות.
גורבנקו תעלה עוד שבועיים על הטיסה לדרום־קוריאה שם תשתתף באליפות העולם בשישה משחים. הם ייתנו לה תמונת מצב לגבי היכולות שלה, שנה לפני הדבר האמיתי באולימפיאדת טוקיו.
בחודש אפריל גורבנקו השתתפה בתחרות בינלאומית בצרפת, במשחה ל־200 מטר מעורב. לצידה שחתה קטינקה הוסו האגדית, אבל גורבנקו שמרה על קור רוח. היא נגעה בקיר אחרי 2:12.54 דקות ושיפרה ב־34 מאיות את שיאה הישראלי הקודם שנקבע במשחקים האולימפיים לנוער בארגנטינה. היא זכתה במדליית הכסף אבל חשוב בהרבה, השיגה תוצאה מהירה בשתי מאיות מהקריטריון האולימפי, והבטיחה מקום באולימפיאדת טוקיו. גורבנקו עוד צריכה לספק "הוכחת יכולת" בשנה הקרובה, ולעמוד בקריטריון הפחות מחמיר.
השבוע תתחרה גורבנקו באליפות אירופה לנוער בקאזאן, שתהווה חימום מבחינתה לאליפות העולם. ואחרי שנמנעה מלדבר בשנה האחרונה ("משהו שאני יזמתי. אחרי המדליה באולימפיאדת הנוער, היה איזה גל שהיה יותר מדי בשבילי"), עכשיו היא עושה את זה.
מאיפה לדעתך התחיל השינוי?
"התחלתי להאמין בעצמי. המאמנים האמינו בי והכניסו בי ביטחון, וככה התחלתי להאמין שאני יכולה להגיע רחוק ולשאוף לזה. כבר באימונים הרגשתי את ההתקדמות, כשראיתי איך אני מצליחה להקדים שחיינים שלידי".
נראה בשנתיים האחרונות שאת סוחבת את ענף השחייה בישראל על גבך.
"אני חושבת שזה לא נכון. יש לנו היום בשחייה הישראלית הרבה כישרונות צעירים גדולים שמגיעים להישגים יפים, כמו תומר פרנקל, דניס לוקטב וגל כהן גרומי. יש דור חדש ומאוד טוב".
זה מלחיץ ששמים את כל הפוקוס עלייך?
"זה בהחלט מלחיץ. נכון שזה גם נותן הרבה דרייב, אבל מלחיץ בגלל כל הציפיות. את יודעת שהרבה אנשים מסתכלים עלייך, אבל לומדים להתרגל ולהתמודד עם זה".
"לא מאבדת מהילדות שלי"
גורבנקו נולדה וגדלה בחיפה. את החיבור לספורט עשה לה אביה ולדימיר, שהיה בעצמו חובב שחייה גדול אבל לא הצליח להפוך את התחביב שלו למקצוע. את אנסטסיה "זרק למים" בגיל 6, אבל במקביל היא ניסתה את מזלה בהתעמלות אמנותית. השינוי הגדול הגיע בגיל 12, אז בעצת הוריה החליטה לזנוח את ההתעמלות. הם ראו שהיא מתקשה לשלוט בשני הענפים והעדיפו שתתמקד באחד מהם. הפור נפל על שחייה. "כנראה שההחלטה של ההורים הייתה נכונה", היא מודה.
אחרי ההצלחה הגדולה שלה באולימפיאדת הנוער, אנסטסיה החליטה לעשות שינוי. היא עזבה את הבית ואת המועדון שלה בקריית־ביאליק ועברה לגור ולהתאמן באקדמיית השחייה במכון וינגייט. "היה לי מאוד קשה לעזוב את הבית, את המשפחה, המאמנת והקבוצה, ולהגיע למקום חדש, אבל קיבלו אותי בזרועות פתוחות וצעד אחרי צעד התרגלתי למקום", היא אומרת. "עברתי בגלל התנאים, אין עוד כזאת אקדמיה בארץ. יש פה הרבה יותר יתרונות, שוחים עם השחיינים הכי טובים בארץ".
לתודעה היא נכנסה באליפות אירופה לנוער בפינלנד: חודש לפני גיל 15, בחצי הגמר ל־200 מעורב, היא קבעה זמן של 2:13.88 דקות, חצי שנייה יותר מהשיא של עברי לבוגרות. לשם השוואה, בגיל 16 הוסו קבעה 2:18.75 דקות.
שלושה שבועות לאחר מכן קפצה כיתה והשתתפה באליפות אירופה לבוגרות, הזדמנות שלקחה בשתי ידיים עם עלייה לחצי הגמר ל־200 מעורב. ב־100 מטר חזה קבעה שיא ישראלי חדש לגילאי 15־16 (1:09.44 דקות). עכשיו היא כבר מחזיקה בלא פחות מחמישה שיאי בוגרים.
את רק בכיתה י'. איך הגיבו בבית הספר להישגים?
"אני אמנם לא מבקרת הרבה בבית הספר, אבל בכל פעם שהגעתי היו מברכים אותי ואומרים 'וואו', 'הנה השחיינית הטובה'. ממש התלהבו. לא רצו חתימות או סלפי, אבל הייתה להם התלהבות מההישגים שלי".
אבל עכשיו, כשכולם יצאו לחופשת הקיץ ואת פה בבריכה מבוקר עד ערב, זה לא קצת מבאס?
"כאן זה הבית השני שלי. אני אוהבת את המקום הזה. אני נהנית ממש ממה שאני עושה. אז נכון, לא הייתי ביום האחרון של בית הספר, ואולי אין לי את ההוויה של החופש הגדול, אבל מה שאני עושה אני חושבת שזה עדיף מאשר לצאת למקומות אחרים, לאיזה עוד מסיבה".
היא טוענת ש"אני לא מאבדת מהילדות שלי, להפך. אני צוברת דברים אחרים שלא הייתי יכולה להשיג בילדות, שאנשים אחרים לא משיגים, כמו כל הטיסות האלה לחו"ל. בטח לא הייתי יוצאת למקום כזה כמו דרום־קוריאה עם המשפחה שלי. יש לי המון חברים מהשחייה, שאנחנו כמו משפחה. כל הזמן אנחנו ביחד, וזה כיף".
"מי יודע איפה אהיה עוד שנה?"
את שוברת שיא אחרי שיא בכל מיני סגנונות. מה הסגנון המועדף עלייך?
"חושבת שכרגע לא נכון להתמקצע בסגנון אחד. למה לעשות את זה אם הולך לי בכמה סגנונות טוב יותר? יש הרבה שחייניות שעושות את זה, כמו קטינקה הוסו. נכון, ניצחתי אותה, אבל ב־50 מטר גב (לא המשחה המרכזי עבורה באותה תחרות א.א). לא סיימתי ואמרתי לעצמי: 'מה עשיתי'. זה היה מגניב, לא יותר מזה".
כבר חושבים על האולימפיאדה?
"זה עדיין מאוד רחוק עבורי, ויש עוד דברים שאני צריכה לעבור בדרך, להסתכל עליהם ולהתכונן אליהם. עוד לא חשבתי על זה. לא יודעת אם טוקיו היא תחנת מעבר לפריז 2024, כי בשנה הקרובה הרבה דברים יכולים לקרות. מי יודע איפה אני אהיה עוד שנה? אולי תהיה לי עצירה. רק מקווה לעשות את הכי טוב שלי".
ראינו בעולם כישרונות בגיל שלך שכבר זכו במדליות אולימפיות ובאליפויות עולם. את מרגישה שהיום את ברמה של הגדולות?
"חסר לי עוד המון כדי להגיע לשם. לגדולות יש הרבה ניסיון, עם מדליות באליפויות עולם ושיאי עולם. מה חסר לי? עוד המון אימונים, התמדה ולהיות יותר חזקה".
בגמרים אולימפיים בשחייה כבר היינו. אפשר כבר
לעשות עוד צעד ולזכות במדליות?
"אני לא יודעת אם עכשיו, באולימפיאדה הקרובה, אבל בטוחה שבעתיד".
איפה נראה אותך עוד עשר שנים?
"עוד לא חשבתי על זה, זה נראה לי מאוד רחוק. תלוי איפה אהיה בשחייה ואם אני אמשיך לשחות בכלל".
לפנייה לכתב/ת 
.jpg "צילום: עוז מועלם")
