מה שחסר לרוני לוי בדרך לאליפות

אם יש משהו שאפשר לומר לאחר ארבעת משחקי גביע הטוטו שעברה בית"ר ירושלים, זה שהצוות המקצועי, בתמיכה של הבעלים כמובן, הצליח לקבץ סגל שחקנים מאוזן ועמוק עם בחורים צעירים הרעבים להצלחה במועדון. מן הסתם, כל השחקנים עוד צריכים להיכנס לכושר משחק משופר לקראת הליגה, אך לדעתי ישנם מספר דברים שרוני לוי צריך להתעקש עליהם כבר כעת כדי להבטיח הצלחה וריצה יפה בצמרת הליגה. הראשון הוא עיבוי הסגל בשתי עמדות שנראה שחסרות כרגע, וכן הטמעה של הנעת כדור מהירה בין שחקנים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, בעלי יכולת כדרור מרשימה.

ההצבה של תמיר עדי כמגן שמאלי במשחק האחרון נגד אשדוד חשפה עובדה פשוטה - הצוות המקצועי לא מילא בצורה מוצלחת את העמדה הכל כך חשובה הזו. בעוד שבצד השני יש לנו גם את קונט וגם את שי קונסטנטין המצוין, הרי שהאגף השמאלי נותר חשוף למדי, וזאת על אף ההצלחה של מקס גרצ'קין הצעיר עד

עכשיו במילוי המשימה. גם אם ישנה החלטה מקצועית ללכת עם מקס כמגן שמאלי פותח, עדיין צריך לגבות את העמדה בשחקן ברמה גבוהה, או לפחות לנסות לאלתר עם קונט או קונסטנטין שישחקו את התפקיד עם רגל הפוכה כפי שעשה זאת בהצלחה דוד קלטינס בעונה האחרונה.

בית"ר ירושלים(צילום: אלכס קולומויסקי)

מעבר לכך, הצוות המקצועי שוקל כבר תקופה ארוכה החתמה של בלם זר, אך לדעתי העמדה שיותר חשובה היא הקשר האחורי. עם כל המעלות שיש לעלי מוחמד, ויש לשחקן נבחרת ניז'ר מעלות רבות, להפקיד אותו על העמדה האחרונה בקישור זה לחסום שור בדישו ולאבד הרבה מהקסם שיכול להביא השחקן למגרש. קשר אחורי גרזן דוגמת סורו של בני יהודה בהחלט יעזור כשחקן ההגנתי יותר בקישור, אשר ממתין מאחור לכל צרה שלא תתפתח. אם לא מגיע שחקן כזה, כדאי לבדוק לעומק את האפשרות להטיל את המשימה על הקפטן דן איינבינדר, שלדעתי יש לו היכולת לשנות מעט את משחקו ולהתאים לתפקיד.

ההצלחה של הקבוצה העונה תלויה בעד כמה יצליח להכניס רוני לוי בשחקניו את היכולת לשחק בצורה שוטפת ומהירה, דרך הימנעות מכדרורים מיותרים באזורים שלא נכון לבזבז בהם כלל זמן. אין ספק שמשה חוגג קיבץ בקבוצה את הדריבליסטים המובילים בליגה, אולם קבוצה ששחקניה מכדררים כל הזמן ובכל מקום במגרש לא תצליח להגשים את הפוטנציאל ההתקפי האמיתי שלה. עם שני שחקני אגף מהירים כמו פלומן וגרסיה צריך הקישור לוותר על נגיעות מיותרות בכדור אשר יאפשרו את חזרת מגיני היריבה, ולמצוא בצורה מהירה את הבידוד הדרוש לקיצוניים מול ההגנה. כמובן שגם לא יזיק להגיע מהר אל שלומי אזולאי בחוד, בגלל שהתברר שהבחור מתאים לסגל כמו כפפה ליד בזכות המשחק הקבוצתי שלו והפרגון לאחרים, המיוחדים בנוף החלוצים הישראלי.

אין ספק שאיכות הסגל שגיבש משה חוגג בבית"ר ירושלים מזכירה את האיכות שהייתה בימים היפים, בהם הכסף של גאידמק נשפך בבירה כמו מים. בניגוד לחגיגות לפני עשור, רואים שהקבוצה נבנית בצורה נכונה, ולמרות שנרשמה השקעה גדולה ברכישת שחקנים כמו אוחנה, קינדה, פלומן וגרסיה, לא מגיע תקציב השחקנים של הקבוצה אל האזורים הלא רצויים שחורגים מהכנסות הקבוצה מרחק רב.