מילה של אמא: הקאמבק של אגדת הכדורסל
מילה ניקוליץ', זוכרים? שחקנית העבר האגדית עלתה ארצה עם בנותיה בתקווה שהן קיבלו את הגנים שלה וישחקו בעתיד בנבחרת ישראל: "כאן זה הבית שלי, מרגישה שמדובר בסגירת מעגל"
חובבי הענף זוכרים אותה עד היום, כאילו לא עברו 20 שנה בדיוק מאז העונה המופלאה שבה לקחה את רמת־השרון עד לגמר גביע רונקטי והפכה, גם אם לזמן קצר, את הקבוצה של אורנה אוסטפלד ואת כדורסל הנשים לדבר הכי חם בספורט הישראלי.
מילה ניקוליץ' כבר בת 48, אבל לנצח תישאר אחד מסמליו של הענף בארץ. והנה, אתמול לפנות בוקר היא נחתה בנתב"ג שוב. הפעם כדי להשתקע בישראל, כנראה לתמיד. ולא סתם. שתי בנותיה, התאומות אניה ומיה בנות ה־13, נמצאות בארץ כבר שלושה חודשים. כדורסלניות, איך לא, שהובאו לאקדמיה בווינגייט בתקווה שקיבלו את הגנים של אבא (אלכס, שחקנה של מכבי ראשל"צ לשעבר) ואמא - וישחקו בעתיד בנבחרת ישראל.
"למה חזרתי? כי זה הבית שלי", אמרה אתמול ניקוליץ' הנרגשת. "אני מרגישה שישראל היא גם המדינה שלי. הגעתי לכאן לראשונה לפני 27 שנה. הייתי צעירה. עכשיו מבחינתי מדובר בסגירת מעגל, כשאני כאן עם הבנות הצעירות שלי".
הקאמבק של ניקוליץ' לארץ הקודש כולל גם משרה של עוזרת מאמן נבחרת ישראל לבנות עד גיל 14 ועבודה בצוות האימון של האקדמיה במכון וינגייט. הכל התחיל די במקרה. לפני חצי שנה, במהלך קורס מנהלי נבחרות בבלגרד, בו השתתפו המנהלים המקצועיים של נבחרות ישראל נשים וגברים, טל נתן ופיני גרשון, החל להירקם הרעיון הראשוני. נתן, שמכיר היטב את ניקוליץ' מימיו כמאמן ראשי בליגת העל לנשים, בירר לגבי האפשרות שמילה תגיע ארצה יחד עם בנותיה, שרוצות להתפתח בכדורסל. "הבעיה היא שכיום בסרביה כל הבנות מעוניינות ללכת לכדורעף. כמעט שאין כדורסלניות צעירות או מאמנים, וזה קשה", היא מספרת.
נתן קפץ על המציאה: "באותו ביקור בסרביה ראינו, בעזרת אלכס, שיש היענות למהלך כזה. עלה לי הרעיון שלא רק הבנות יגיעו, אלא גם מילה, שתאמן באקדמיה. כך תהיה לבנות הצעירות דמות אגדית כזאת מול העיניים. לפעמים קורים דברים טובים. כנראה שזה גורלו של כדורסל הנשים הישראלי, שלא מקבל מתנות, לזכות בדבר ענק כזה. אני עד עכשיו מתרגש".
"אנשים הופתעו מהמהלך? ברור, אבל לא רק הם - גם אני", צוחקת ניקוליץ'. "הבנות משחקות כדורסל בדיוק שנה. פתחתי קבוצה בבלגרד, התחלתי לאמן והיה לי כיף. עכשיו אוכל לקדם גם פה את הדור הצעיר, כי יש בישראל שחקניות מוכשרות. תמיד היינו בקשר עם האנשים בארץ. עם טל, פיני וכמובן מוישל'ה ויינקרנץ. חזרתי לתת גם לישראל, שעשתה לי טוב לאורך כל כך הרבה שנים, ובה בעצם נתתי את העונות הכי מצוינות שלי כשחקנית כדורסל".
ניקוליץ' מדברת עברית שוטפת, כיאה למי ששיחקה בארץ כמעט עשר שנים, רובן כמתאזרחת. היא החלה את דרכה בישראל בתחילת שנות ה־90 במכבי רמת־חן ועברה משם לאליצור רמלה, אליצור חולון ורמת־השרון. זכתה בחמש אליפויות ובחמישה גביעים והייתה ידועה כאחת שאומרת את כל מה שעל ליבה, כולל המשפט האלמותי "אלוהים הוא בכלל אישה".
אחרי ההעפלה ההיסטורית לגמר גביע רונקטי ב־1999 היא עזבה את ישראל ושיחקה בצרפת, טורקיה, ספרד, רוסיה, וכמובן ב־WNBA, שם הפכה לסרבית ("וגם הישראלית", מבקשת ניקוליץ' לדייק) הראשונה והיחידה אי־פעם שזוכה באליפות ליגת הנשים הטובה בעולם (עם יוסטון קומטס).
בין לבין היא פתחה יחד עם בעלה דיסקוטק בסרביה. "זה לא מתאים לאופי שלנו", היא קורצת. "לא היינו מעולם במועדון ריקודים, התרכזנו רק בקריירה, אבל נוצרה הזדמנות והוא כבר פעיל 16 שנה".
ויש כמובן את אניה ומיה, שנראה כי ירשו חלק מהזריקה של האמא, שהייתה ידועה כקלעית אבסולוטית מהטובות באירופה באותן שנים. בחודשים האחרונים הן לומדות עברית ארבע פעמים
בשבוע באולפן ועוד יום בבית ספר. "שמענו שאמא הייתה פה אגדה", הן מתביישות מעט ומדברות באנגלית בלבד. "ראינו אותה רק בקלטות ובווידיאו, אבל שמענו שהיא הייתה גדולה". אגב, מילה מדברת עברית מצוינת גם בזכות הבנות. "כשהיה צריך לדבר בינינו שהבנות לא יבינו, בעלי ואני עברנו לעברית", היא מספרת.
האם הגאה מוסיפה: "מיה מזכירה אותי, אניה היא קופי אלכס. ויינקרנץ כבר אמר לי: 'אם הן יהיו 40 אחוז כמו אמא, יש לנו פה שחקניות אדירות לכמה שנים טובות'".
תכנית מיוחדת במכון וינגייט
השבוע נפתחה במכון וינגייט שנת הלימודים עבור 60 ספורטאים צעירים, ביניהן גם התאומות ניקוליץ', שהחלו במחנה גיבוש והכנה לקראת הצטרפותן לאקדמיה. החניכים החדשים עוברים תכנית מיוחדת שבמסגרתה מכירים ולומדים את שירותי המכון, עוברים שיחות עם הצוותים הרפואיים, עוסקים בפעילויות ספורט ענפיות ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
