כדורגלני ישראל, אתם עושים מעצמכם צחוק
השחקן שחש את המגע נופל ארצה כעלה נידף ברוח, והמהדרים מוסיפים גלגולים מלווים ביללות שבר. הבכיין התורן בדרך כלל מכסה את עיניו הדומעות ביד אחד בעוד כף היד השנייה מתנופפת באוויר או מכה שוב ושוב על הדשא. לעיתים מלווה האירוע בגלגול של ה"נפגע" מצד לצד, כמו מקק שהתהפך על גבו ומנסה לשווא להתהפך שוב. די עם ההצגות!
ליגת העל רק נפתחה, הקהל נוהר למגרשים (לפחות לחלקם), הרגשה של שנה חדשה. אבל הרמה, אוי הרמה. ומעל הכל בולטת תופעה שאמנם מוכרת כבר שנים בכדורגל שלנו, אבל הגיעה במחזורי הפתיחה לשיאים חדשים ומבישים.
כדורגל הוא משחק פיזי. הוא לא טניס שבו רשת מפרידה בין היריבים, או שחייה בה המשתתפים מוגבלים לשבילים ללא מגע ביניהם. הכדורגל האירופי או הדרום אמריקאי מלא במגעים רצופים ואינטנסיביים בין שחקנים, מאבקים על כדורי גובה, על תפיסת מקום, או חליפה על פני שחקן יריב תוך מגע פיזי. בלי אלה אין כדורגל. אבל אצלנו המצב שונה במעט. חלק לא קטן מקהילת שחקני הכדורגל בארץ הם חבורת גברברים מסוקסים ומקועקעים, עם שלל תספורות בכל צבעי הקשת, כאלה שמחשיבים את עצמם כדוגמאות מרהיבות של המין הגברי, לפחות בעיני עצמם, ובעיני אותן דוגמניות מזדמנות התלויות על זרועותיהם.
ואז עולים ה"גברים" הללו למגרש. וכשמתחיל המשחק בא איתו כמתבקש המגע הפיזי. בכל העולם שחקנים נפגעים, קמים בדרך כלל מיד והמשחק מחודש, העסק רץ והצופים נהנים. אצלנו הרבה מאוד מהמגעים הפיזיים בין השחקנים נגמרים בסוג של טרגדיה/קומדיה/דרמה/אופרת סבון. השחקן שחש את המגע נופל ארצה כעלה נידף ברוח, והמהדרים מוסיפים גלגולים מלווים ביללות שבר. הבכיין התורן בדרך כלל מכסה את עיניו הדומעות ביד אחד בעוד כף היד השנייה מתנופפת באוויר או מכה שוב ושוב על הדשא. לעיתים מלווה האירוע בגלגול של ה"נפגע" מצד לצד, כמו מקק שהתהפך על גבו ומנסה לשווא להתהפך שוב. וכך נעצר המשחק ועוברות דקות ארוכות להשלמת הריטואל שבסופו יקום הפצוע האנוש על רגליו, יעשה עוד כמה מחוות להדגיש את חומרת האירוע כגון צליעה מגוחכת, לעיתים על הרגל הלא נכונה, ולעיתים עוד נפנוף או שניים ביד תוך עיוות תווי הפנים. אל דאגה, לנפגע שלום.
הנזק היחידי האמיתי שנגרם הוא הפסקת המשחק, וזו בעצם מטרתה העיקרית של התופעה הדוחה הזאת. וזה הורס את הכדורגל שלנו. אי אפשר לקיים משחק עם קצב משמעותי כאשר כל כמה דקות הוא נעצר. ואם השחקנים שלנו מתרגלים לקצב כזה, אין לא לקבוצות שלנו ולא לנבחרת שלנו סיכוי מול שחקנים שרגילים לאינטנסיביות משחק גבוהה בהרבה, ומול שופטים שלא משתפים פעולה עם הגועל הזה. נכון, יש גם פציעות אמיתיות, והתופעה מתרחשת בעיקר במשחקים בהם מעורבות קבוצות תחתית. אבל תופעת ההתחזות נפוצה מאוד, ומחרבת הרבה משחקים.
שחקני כדורגל יקרים (תרתי משמע), זה מגוחך. היום כל משחק מצולם מעשר זוויות, וכולם בבית רואים בבירור שאחוזים גבוהים מהמקרים האלה הן הצגות, ולא טובות במיוחד. אתם פוגעים בקהל הלקוחות שלכם שבא לראות כדורגל ולא תיאטרון, אתם פוגעים במעסיקים שלכם שמשלמים לכם על מנת לשחק כדורגל, אתם פוגעים במקצוע ובעמיתים שלכם, והכי גרוע זה שאתם פוגעים בעצמכם. תנסו לראות משחקים שבהם אתם מצולמים בקלוז אפ מייללים כמו תינוקות שנלקח מהם המוצץ. תראו איך קולטים את השוער שעוצר כדור בחזה, תופס את הראש, והשדרנים עוד מלווים את ההצגה בקריאות דרמטיות "פגיעת ראש" (שלא הייתה ולא נבראה). תבינו כמה זה מגוחך לראות שחקן נכנס לתיקול שבו כלל אין מגע, אבל הוא מגיב כאילו ספג זה עתה כדור בהסתערות אל מול פני אויב. והמשחק נעצר שוב, ושוב, ושוב.
אתם הורסים את כל מה שיפה במשחק הזה, בעבור עוד 3-2 דקות של מנוחה ואיזה כדור עונשין מזויף, והבדיחה הזאת היא על חשבוננו, אלה שמשלמים לכם את המשכורות. בחייכם, מספיק, תנסו לשחק כדורגל במקום תיאטרון. אחרת עוד נצטרך ללוות את שידורי הכדורגל עם שיקופית "המציג אינו שחקן (כדורגל)".
לפנייה לכתב/ת 
