פלופוביץ' מלמד את פופוביץ' / פלג בחמישי
ארז אדלשטיין, שהתבזה עם נבחרת ישראל, יורד על גדולי המאמנים בעולם. וגם: מה קרה ל"מעצמת הג'ודו", ונערת הזירה רוצה קרב ראווה
החצוף
אדלשטיין מדבר על פרחחים
"יש סרט שקבוצה אמריקאית יכולה להופיע ככה?... אתם מספרים לי 'כדורסל מודרני'... מול אזורית של הטורקים רק זורקים מבחוץ, שום כלום". ככה ירד ארז אדלשטיין על נבחרת ארה"ב, שניצחה בהארכה את טורקיה באליפות העולם. אילו המחליפים של מחליפי ה"דרים-טים" היו יודעים שיקבלו שטיפה כזאת מהגאון במזרח התיכון, סביר להניח שגם הם היו מוותרים על המסע המתיש לסין. שלא לדבר על צמד הכלומניקים, גרג פופוביץ' וסטיב קר.
"איך קוראים לבחור מדיוק, הלבן, פלומי?" שאל אדלשטיין את הפרשן ירון טלפז, שמתמחה בכדורסל אמריקאי. "פלאמלי", תיקן אותו האחרון. "פלאמלי ולופז", אמר לו אדלשטיין, "תן אותם לז'ליקו אוברדודביץ', הוא נותן לסאריצ'ה היום 25 הפרש, קל! אי־אפשר לשחק כדורסל של פרחחים". כן, גם למאמן הטורקי אופוק סאריצ'ה אין שום סיבה לעוף על עצמו אחרי הקרב הצמוד עם האמריקאים. כולה שיחק נגד חבורת פרחחים לא מודרכים.
"פלומי" הזה, שגאון הכדורסל מישראל שכח את שמו, משחק באחת הקבוצות הטובות ב־NBA - דנבר נאגטס. לפני כן היה בברוקלין ובפורטלנד, אבל אדלשטיין זוכר אותו, ובעיקר את צבע עורו, רק מהקולג'. "אתם סיפרתם לי שפופוביץ' ופט ריילי, משחקים אצלם כדורסל מאומן. אי־אפשר לשחק כמו פרחחים. זה לא יכול להיות", הוא חזר וירד על מי שנחשבו לשניים מגדולי מוחות הכדורסל בעולם. עד שלשום.
ואם כבר פרחחים, לשיחה הצטרף קונדסון צעיר בשם עידו גור, שהנחה את הדיון. "פופוביץ' וקר לא הגיעו מספיק מוכנים לטורניר", הכריז הילד. "אני לא מבקר מאמנים", אמר לו אדלשטיין, ומיד הוסיף: "יש דרך לשחק כדורסל, ובייחוד את הכדורסל אינטרנשיונל"... את תגובתה של דנה לא ניתן היה להשיג.
גם בהמשך, האווירה הפרובינציאלית המביכה לא דעכה. כשעלו על הפרק ההחטאות של הטורקים מקו העונשין בדקות ההכרעה, הסביר אדלשטיין: "תלוי מי עומד על הקו, ליאור ארדיטי או מישהו שהידיים רועדות לו", ואחר כך הוסיף: "שים את יותם הלפרין על הקו והוא לא מחטיא". ברור. כולה צ'די עוסמאן מקליבלנד, אז מה רציתם, שלא ירעדו לו הידיים? זה לא הלפרין וארדיטי.
ואז עבר החוצפן מרפובליקת הבננות לנתח את ניצחון הרפובליקה הדומיניקנית על גרמניה. "הרגשתי את זה עם רודל גם בקדם־עולמי", אמר ההוא שלא מבקר מאמנים. "בוא נגיד, הוא קצת רדום. משהו שם לא שוטף". הנריק רודל, למי שלא מכיר, הוא מאמן נבחרת גרמניה, שבדרכו למונדובאסקט עבר גם את ממציאי הכדורסל מישראל. שטויות, בזמן שהוא נרדם באליפות העולם, הקשקשן הקטן יצא מהבונקר והתחיל להפציץ.
שנתיים בדיוק חלפו מאז הוביל אדלשטיין את הנבחרת לאחד הקמפיינים המבישים בתולדותיה, בבית אליפות אירופה שנערך בארץ. התבוסה 88:64 מול אוקראינה במשחק הנעילה הציגה לא רק מאמן אובד עצות ועשתונות, אלא גם בכיין שבורח מאחריות. "אין לי הסבר מקצועי", אמר אדריכל הביזיון על הכדורסל אינטרנשיונל שלו. "לא בטוח שהייתי עושה משהו אחרת".
ורק סטיב קר בטח ישב אז באולפן של ESPN, אמר שישראל משחקת "כדורסל של פרחחים", והוסיף: "תנו את כספי ואליהו לפופוביץ', והוא נותן היום לאוקראינה 25 הפרש. קל!"
הבלוף
אחוזי הפגיעה של שקדי
ביומה האחרון של אליפות העולם בג'ודו נערכה בטוקיו התחרות הקבוצתית. 14 נבחרות מעורבות, נשים וגברים, התחרו על תואר אלופת העולם, שנשאר ביפן. במדליית הכסף זכתה צרפת, רוסיה וברזיל התחלקו בארד והקדימו את אזרבייג'ן, מונגוליה, דרום קוריאה וקובה. "מעצמת הג'ודו" מישראל לא השתתפה.
14 ג'ודאים, כמה מהם מדורגים, שלחנו לאליפות שחילקה לא פחות מ-60 מדליות. רק אחד מהם חזר עם מדליה, מזהב, ואפשר בהחלט לומר שהוא מעצמת ג'ודו. כל היתר לא התקרבו אפילו לפודיום. זה לא אסון תעופה, אבל כדאי לחזור לפרופורציות.
הלאמת הענף והעלתו לדרגת צבא ההגנה לישראל, גם הובילו למפגש פופוליסטי מגוחך עוד לפני האליפות. יו"ר האיגוד, משה פונטי, גייס את מפקד חיל האוויר לשעבר, אליעזר שקדי, לשיחה עם המשלחת ערב ההמראה. "אם מישהו מעז להגיד לכם שאתם לא מסוגלים, יש לכם אחת משתי אפשרויות", אמר להם האלוף במיל'. "אחת להאמין לו והשנייה להאמין לי. אני מודיע לכם שאתם מסוגלים!"
זו הייתה דמגוגיה זולה. שקדי הוא טייס רב־זכויות שהצטיין בהפלות של יריבים סורים, שעשו טעות והתייצבו לקרבות מולו. גם כמפקד הוא רשם הישגים אדירים בזירה הבינלאומית, כולל הגראנד־פרי בלבנון. אבל להביא טייס מהולל לג'ודאים, זה כמו לגרור את שגיא מוקי לקורס טיס. חוץ מזה, למה שמישהו יגיד לספורטאי נבחרת שהם לא מסוגלים? והאם גם היפנים, שסיימו את האליפות עם 16 מדליות, קיבלו שיעור במוטיבציה מהקמיקזות שלהם?
הג'ודאים שלנו הם ספורטאים מצוינים, וגם חבר'ה צנועים שעובדים באמת קשה, ומן הראוי שחובבי הגימיקים ייתנו להם להתכונן לאולימפיאדה בשקט. בעיקר הצעקנית ההיא שליגלגה על סעיד מולאי האיראני, ואחרי שערק הציעה לקיים קרב ראווה בינו לבין מוקי, שם תתפקד קרוב לוודאי כנערת הזירה.
גם הספונסרים מוזמנים בהחלט לתמוך בספורטאים, אבל לא לנצל אותם להפקות מטופשות. אחרי אליפות העולם, אם שמתם לב, כמעט לא רואים את התשדיר שבו אורי ששון אומר ליריב אלמוני (לא מקטגוריית המשקל שלו): "ידעת שבבנק XXX אין עמלות עו"ש?" ומדקלם אחרי שההוא מתמוטט: "ידעתי שזה יפיל אותו". מול הקוריאני מינגג'ונג קים, בסיבוב הראשון בטוקיו, זה לא עבד.
הפרזנטורים
גרינפלד ואוצ'ניק עוסקים במסחרה
ואם כבר עברנו לפרסומות, לאחרונה התוודענו לשני פרזנטורים חדשים: השופט אוראל גרינפלד, שמוכר מחשבים ניידים, והקוון דן אוצ'ניק, שמסמן תנועה של VAR ומציע לנו מאווררי תקרה. ליהוק מוזר, כי קוונים בכלל לא הולכים למוניטור, והיה הרבה יותר הגיוני שירוצו עם הדגל ויצביעו על קרן פנסיה למשל. הכל בחסות יו"ר האיגוד, רונית תירוש, שמתגלה כחובבת פרסום לא קטנה בעצמה.
בתמורה לעבודתם מקבלים השופטים-דוגמנים שוברי קנייה מהערוץ המשדר, שגם אנשי צוותו מחלקים כידוע פרסים ומתנות למכביר. הנורמה הזאת בעייתית משום ששופטים ושדרים, בניגוד למה שחלקם חושבים, אינם הכוכבים והם חייבים להיות נטולי פניות וקניות.
ואם באיגוד של תירוש ובערוצים המשדרים מתעקשים על שיתוף פעולה, מן הראוי שאחרי הטעויות הנוראיות של פתיחת העונה הם יקפידו לפחות על אמינות הפרזנטורים והאמת בפרסום. כלומר השופטים יככבו בפרומו המפורסם של בדיקות העיניים, והשדרים ימשיכו לפרסם אטמי אוזניים.
התחקירן
ספרופולוס, החייט וכתב החצר
את הסקופ הקמעונאי של השבוע סיפקה מכבי ת"א בכדורסל, שהזמינה נציגים מהתקשורת כדי לתעד את "הצוות המקצועי מודד חליפות".
"האם מדידת החליפות גורמת לך לחשוב על מקומות גבוהים יותר העונה?", שאל את המאמן יאניס ספרופולוס התחקירן (שמו שמור במערכת) שמסקר את הקבוצה. "קודם כל אנחנו רוצים להודות למיסטר (שמו שמור בדפי זהב) ולחברה שלו, שמלבישים את הקבוצה", השיב היווני. "זו מסורת, וכל התארים שמכבי זכתה עד היום היו בביגוד שלהם".
בהמשך היו גם שאלות על אנג'לו קלויארו ודני אבדיה (שיודעים לתפור שלשות), אך לסיום חזר הכתב העיקש למשימה שעבורה הוזמן, ופנה למאמן: "מה התנועה הכי אופיינית שאתה יכול לעשות עם החליפה במהלך המשחק? תראה לנו!" ספרופולוס עשה תנועה של אריה, כשמאחוריו ניצב החייט שמדד את רוחב כתפיו. האם תפירת החליפות הייתה מוקדמת נחיה ונראה, אבל בינתיים אפשר לומר שהיווני התאקלם מצוין במסחרה המקומית, ושיש לו אפילו חייט מחמד.
מילה זו מילה
"לא הייתי גומר את הגולל על מכבי תל-אביב"
בוני גינצבורג לא סותם את ההלל על האלופה
לפנייה לכתב/ת 
