בית"ר ירושלים, לא רק כדורגל / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ונזכר במגרש הרעוע בעמק המצלבה שהיה ביתה של בית"ר ירושלים בליגה הראשונה בכדורסל בשנות ה־70, והפך לסיוט עבור כל אורחת. למה האוהדים צעקו אופסייד, איזה ראש עיר התחיל שם את הקריירה ומה קרה לרמי גוט מהפועל ת"א במפגש עם ג'ק אייזנר
בימים אלה, כאשר בעלי בית"ר ירושלים לא נמצא ביחסים אידיאליים עם חלק מהאוהדים (ואפילו איים לעזוב אחרי תקרית עלי מוחמד), אני נזכר בצרות שחוללה קבוצת הכדורסל של המועדון בשנות ה־70. כן כן, היום זה נשמע כמו פנטזיה רחוקה, אבל בית"ר ירושלים שיחקה במשך חמש שנים בליגת הכדורסל הבכירה של ישראל, והסיוט של כל יריבה היה המשחק במגרש המאולתר בעמק המצלבה שלא היה ממש מגרש כדורסל.
קשה להסביר את האווירה המוטרפת למי שלא חווה את העניין בעצמו. רוב האוהדים, לעתים קרוב ל־8,000, ישבו על הגבעות מסביב כשלמטה במגרש נאבקו השחקנים. בכל משחק, כאשר בית"ר הייתה בפיגור, היריבה ספגה אבנים ובובקלעך מהעצים שמסביב, ונדמה היה שכל רגע יתפרץ איזה הר געש. לרוב האוהדים לא היה מושג בכדורסל, וכאשר היריבה רצה למתפרצת הם שאגו "אופסייד"...
דדש. ניהל גם את קבוצת הכדורסל(צילום: יואב דודקביץ' )
אחרי משחק ליגה נגד מכבי ת"א באחד מלילות שישי, שהסתיים בניצחון הצהובים, נופצו רוב השמשות של האוטובוס שהביא את הקבוצה האורחת והיה אמור להחזיר. למקום נשלח אוטובוס חלופי, וזה שנפגע נגרר בקושי לחניה המשטרתית במגרש הרוסים. הביקורת נגד אוהדי בית"ר הייתה קשה, והכותרת שלי לכתבה על המשחק ריחמה על הקבוצות שצריכות לעלות לירושלים ולשחק באותה עונה, משהו בנוסח "לבי לבי עם הקבוצות". ראשי הקבוצה דאז, אבשלום אופירי ויעקב אבולוף, לא שכחו לי את זה, ובכל פעם שנפגשנו במשחקים או במשרדי האיגוד הם שרו לי: "לבי, לבי". כמה סבלתי מהם עד שעשינו סולחה.
בתום עונת 1975/6 הקבוצה ירדה לליגה השנייה, ועוד שיחקה מספר עונות בליגות הנמוכות עד שפורקה בסוף שנות ה־80. אבל עד אז היא המשיכה לספק כותרות למכביר. בעונת 1972/3 עשתה הקבוצה היסטוריה, כשעלתה לגמר גביע המדינה נגד מכבי ת"א. התבוסה במעמד הזה, 118:79, הייתה צפויה, אבל עצם ההופעה והעלייה לגמר במפעל יוקרתי כל כך היוותה הישג ענק לכל מי שנתן אז יד וסייע לקיומו של המועדון, כמו יו"ר קבוצה הכדורגל של בית"ר משה דדש.
מגרשה של בית"ר היה סיוט ליריבות
כאמור, המשחקים הביתיים זכורים יותר בגלל האווירה האלימה ששררה בהם, אבל היו שם גם יופי של שחקנים: רשימת השמות לאורך השנים כללה את ציון תורג'מן, יעקב שחר מזרחי, דוד קמינסקי, לארי בורג, רוני שטייניץ ואפילו זאב בילסקי, לימים ראש עיריית רעננה, אבל מי שעמד בראש הפירמידה בזכות יכולתו הגבוהה היה כוכב הקבוצה באותן שנים, יהודי־אמריקאי בשם ג'ק אייזנר, שקלע 2,370 נקודות במדי בית"ר. האדון אייזנר, הפך לדמות מעוררת מחלוקת, כאשר ב־3.12.71, במשחק ליגה ביתי נגד הפועל ת"א, פגע במרפקו ברמי גוט, מהבולטים בהפועל ת"א.
כן בכוונה או לא בכוונה – זה לא חשוב – כי גוט שהיווה דוגמה לספורטאי אמיתי בכל רמ"ח איבריו, גמר כתוצאה מכך את הקריירה בגיל 28. הוא שכב 20 דקות מחוסר הכרה עד שהגיע אמבולנס שאישפז אותו בנווה־צדק, סבל משלושה שברים בלסת ועבר ושני ניתוחים קשים. אייזנר מיהר לבית החולים בניסיון לבקר את גוט ולהסביר כי זה היה חלק מהמשחק, אבל אנשי הפועל הזועמים גירשו אותו מהמקום. מה שהרגיז עוד יותר את האדומים הייתה העובדה כי בסופו של משחק ואחרי הפסקה ארוכה הם הפסידו 105:101 בהארכה, כשאייזנר מככב עם 33 נקודות. שופטי המשחק, ישראל מירובסקי ואריה גוטר, ספגו ביקורת על כף שלא הפסיקו את המשחק. גוט לא היה לבד. טל ברודי עזב את עמק המצלבה עם אגרוף למזכרת, זאב כגן ממכבי חיפה חטף מכות ונאצות מכוערות, אבל המשחקים בעמק המצלבה המשיכו להתקיים. באיגוד הקימו את ועדת צלטנר בניסיון לפתור את הבעיה, אבל ההחלטה של הוועדה הייתה לא להחליט, והיא רק ביקשה לתקן שמונה ליקויי בטיחות.
בילסקי. שיחק כדורסל, ועוד בבית"ר(צילום: שרון בוקוב)
גוט הגיש אז נגד אייזנר על חבלה חמורה במתכוון ודרש 100.000 ל"י. בכתב התביעה נאמר כי השחקן יסבול מליקויים בשמיעה, בראייה ובדיבור, לא יהיה מסוגל לנהוג, צלקת תישאר על פניו לפחות חודשיים, הוא לא יוכל לעסוק בעבודתו כמהנדס והעיקר מבחינתו, קריירת הכדורסל נקטעה. אייזנר, שעוד לפני שמשפטו הסתיים צורף לנבחרת ישראל, הורשע ביוני 1973 בפגיעה מכוונת בגוט ונדרש לשלם 1,500 ל"י ולמדינה 5,000 ל"י, או לחלופין לרצות עונש מאסר של שישה חודשים. שני ערעוריו נדחו והוא העדיף לשלם את הקנסות.
עד היום ישנם ירושלמים, בעיקר ותיקים מאותה תקופה, שמתגעגעים,לקבוצה ולמגרש. בית"ר כדורסל הוקמה מחדש במארס 2012 ע"י המאמנים גבי גפן וצור לביא, איש העסקים יעקב כהן ועו"ד פזית רוקח ובסיוע דדש. היא שובצה בליגה ב' מחוז ירושלים, וזכתה בגביע האיגוד לקבוצות ליגה ב'. בתום אותה עונה עלתה לליגה א'. מאז המשיכה לעבור טלטולים, אבל היא עוד קיימת ופניה קדימה להגשים חלומות ישנים.
לפנייה לכתב/ת 
בית"ר ירושלים
מומלצים
