אלמקייס: "בגרמניה לא נותנים כבוד לכדורגל הישראלי, בשביל זה אני פה"
חצי גמר ליגת האלופות לנוער עם הופנהיים, הופעה היסטורית בנבחרת ישראל ועכשיו, בגיל 19, עילאי אלמקייס מחכה לצ'אנס בבונדסליגה. "כלום לא הגיע לי בקלות, רק דרך עבודה קשה וריכוז גבוה לאורך זמן"
הזימון המפתיע ביותר לנבחרת בעידן אנדי הרצוג היה של עילאי אלמקייס בן ה-19 מקבוצת המילואים של הופנהיים הגרמנית, שהוזעק ברגע האחרון בגלל הפציעה של דור מיכה וקיבל שלשום דקות ראשונות בניצחון 1:3 נגד לטביה.
הכישרון ממושב רגבה, ששיחק עד לפני חמש שנים במכבי חיפה, הפך לאחד הצעירים המבטיחים בגרמניה, בעיקר אחרי שהוביל את הופנהיים לחצי גמר ליגת האלופות לנוער בשנה שעברה. אתמול הוא המריא חזרה לקראת המשחק של קבוצתו בשבת מול אולם.
עילאי, איך השתלבת בחברה הגרמנית?
"בהתחלה היו קשיי הסתגלות, רחוק מהמשפחה ומהחברים, שפה חדשה, סביבה חדשה. זה אתגר מאוד גדול לילד צעיר, אבל הייתי עם האנשים הנכונים סביבי, שתמכו בי והראו לי תמיד את הצד החיובי, וכך הצלחתי לאט־לאט להסתגל. צריך לקחת הכל בפרופורציות וליהנות גם מהרגעים הקשים. יצאתי עם מטרה מאוד ברורה ולקחתי הכל בחשבון, הייתי ואני עדיין מאוד מרוכז במה שאני צריך לעשות - ככה שכל השאר הופך להיות דברים שוליים".
אביך דודו מתגורר איתך בגרמניה, אמך והאחיות על הקו. כמה זה קשה למשפחה?
"ברור שזה לא נעים שהמשפחה ככה רחוקה וכבר לא מתראים כל יום. אתה לומד פתאום להעריך את הרגעים הכי קטנים עם המשפחה, וזה הכיף הכי גדול".
היו רגעים שחשבת לחזור ארצה?
"לא, לרגע לא חשבתי לוותר או להרים ידיים, זה לא באופי שלי. כשזה נהיה יותר קשה אתה צריך לשמוח, כי ככה אתה מאותגר, אתה צריך לדעת למתוח את קצה גבול היכולות שלך ורק ככה אתה נהיה יותר טוב".
אלמקייס מילא תפקיד מרכזי בסרטון הסברה שהפך לפופולרי בבתי הספר בגרמניה, שבו הוא מדבר על השואה כנער ישראלי שהגיע לשחק בגרמניה. "מאז שהגעתי לכאן עוררתי המון עניין אצל הרבה אנשים, והוזמנתי עשרות פעמים לדבר בכל מיני כנסים. אני מגיע באהבה ומנצל כל הזדמנות כדי להשאיר רושם טוב וחיובי על ישראל. למזלי לא נתקלתי באנטישמיות. הסביבה שלי בגרמניה מראה לי שאפשר גם אחרת ואני מאוד שמח על כך. אבי ואני גרים בכפר של 3,000 איש ואנחנו היהודים היחידים".
מה קורה לגבי הגיוס לצה"ל, כמה חשוב לך לשרת בצבא?
"עזבתי את הארץ בגיל מאוד צעיר ואני נחשב בן של מהגר. כרגע אני משוחרר מצה"ל, אבל אם אחזור לארץ עד גיל מסוים אצטרך לעשות צבא, ובשמחה. אני בעד".
אין ליטופים, רק לחץ
אלמקייס הצטרף בגיל 14 לאחת האקדמיות האיכותיות בגרמניה, מה שהביא להתקדמות המשמעותית שלו. הוא חושב על הרגע שבו יהפוך לשחקן בונדסליגה ועל פי ההערכות בגרמניה זה יקרה בקרוב. הוא מתאמן כל השבוע עם הקבוצה הראשונה של הופנהיים ונחשב לשחקן הסגל הרחב.
מה קיבלת בגרמניה שחסר לשחקן בגילך בארץ?
"את המנטליות של לרצות להשתפר בכל יום, כי זה אף פעם לא מספיק. את זה שגם אם אתה שחקן מוביל בקבוצה מאוד חזקה, תמיד יש איפה להשתפר. אף פעם לא מלטפים אותך ואומרים לך כמה אתה טוב. הקטע של ניתוח המשחקים מאוד משמעותי. כמובן שגם פיזיות, משחקים כאן בקצב מאוד גבוה וצריך בשביל זה את הכוח".
מה ההבדל בין נער ישראלי לגרמני בכדורגל?
"אני לא חושב שזה באשמת הנער הישראלי. הנער הגרמני עומד תחת לחץ גדול יותר מזה של הנער הישראלי. בשוק האירופי יש יותר מבחר, יותר כסף, וזה מביא יותר תחרות. ככה שגם אם אתה כרגע אחד השחקנים המובילים בקבוצה, זה בשנייה יכול להשתנות כי מערך הסקאוטינג עובד מאוד חזק בהרבה מאוד מדינות".
מה סדר היום שלך?
"מתחילים את הלימודים כבר ב-7.30 כדי שיהיה אפשר לצאת לאימון הראשון ב-10.30. אחרי זה ארוחה קצרה וחוזרים ללימודים. מסיימים את הלימודים, אוכלים ארוחת צהריים מלאה. האקדמיה מציעה מורים פרטיים, כי חלק מהשחקנים צריכים תגבורים. האחרים נחים או צופים בווידיאו אישי מהמשחק האחרון. לאחר מכן אימון קבוצתי והיום מסתיים בערך ב-20.30".
היו לפניך שמות כמו גיא אסולין, שסומן כדבר הבא בברצלונה, אבל אז הגיעה הדעיכה הכואבת. איך אתה מתכונן לשמור על יציבות ולהימנע מירידה כזו?
"עד היום שום דבר לא הגיע לי בקלות, אלא תמיד בעבודה קשה ובריכוז גבוה לאורך זמן. כדורגל זה משחק שצריך להמציא את עצמך כל יום מחדש, וזה האתגר הגדול. אמשיך להתנהג כמו שהתנהגתי עד היום ולתת בכל יום את המקסימום".
מה התחנה הבאה שאתה מאחל לעצמך?
"אני מאחל לעצמי להתחיל לשחק בבוגרים של הופנהיים וליהנות ממשחקי הבונדסליגה שבוע אחר שבוע. המאמן מדבר איתי הרבה, ואני מחכה להזדמנות שלי".
אם היית צריך להשוות את עצמך לשחקן מוכר, למי אתה הכי דומה במשחק?
"קשה לי להתאים לשחקן אחד מסוים. אני מאוד אוהב את המשחק של פרנקי דה יונג".
מה חושבים בגרמניה על הכדורגל הישראלי?
"בגרמניה לא נותנים כל כך כבוד לכדורגל הישראלי, אבל בשביל זה אני פה".
אלמקייס הפך שלשום ליליד שנות האלפיים הראשון שלובש את המדים הלאומיים. "זה היה הרגע המרגש ביותר שאני ומשפחתי חווינו עד כה, כל שחקן שמתחיל לשחק כדורגל חולם על הרגע הזה. התרגשתי, זה רגע שיישאר לי ולמשפחתי לכל החיים. אנדי ואני היינו תמיד בקשר והוא בא לבקר אותי בגרמניה. מאוד שמחתי מההזדמנות שניתנה לי".
מנור סולומון, בן גילך פחות או יותר, משחק כבר בליגת האלופות.
"אני חושב שהוא דוגמה לכל שחקן צעיר. הוא מביא המון גאווה לכולנו, מקווה שאצטרף אליו בקרוב".
לפנייה לכתב/ת 
