ההיסטוריה חוזרת: כשיונייטד וליברפול נפגשות
המפגש היום באולד טראפורד בין האימפריות האדומות הוא הרבה יותר מכדורגל – מדובר ביריבות בת מאה שנה, שכוללת קרבות שליטה בין שתי הערים המרכזיות בצפון מערב אנגליה
הקלאסיקו האנגלי (הידוע גם כ"דרבי של צפון מערב אנגליה") שיתקיים היום באולד טראפורד ייתן את התשובה מי המלכה האמיתית, למרות שכבר כעת ברור לאן הרוח נושבת.
מנצסט'ר יונייטד וליברפול הן שתי הקבוצות הגדולות ביותר בכדורגל האנגלי ב-70 השנים האחרונות, הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית. היריבות בין המועדונים קיימת מאה שנה ומערבת בתוכה גם מאבקי שליטה בין שתי הערים המרכזיות בחלק הצפון מערבי של אנגליה, המתחרות על הבכורה הכלכלית והתרבותית במחוז.
אריק קאנטונה ואלכס פרגוסון בימים הגדולים (צילום: גטי אימג'ס)
שתי האימפריות זכו בהכי הרבה אליפות אנגליה: יונייטד עם 20 תארים, ליברפול 18, האחרונה שבהן הייתה לפני 30 שנה עם רוני רוזנטל שלנו. למעשה, ניתן לחלק את הדומיננטיות של יונייטד וליברפול לכמה תקופות עיקריות:
בשנות ה־50 וה־60 קמה אימפריה במנצ'סטר. השדים האדומים זכו בחמישה תארי אליפות בעשורים האלה. לא פחות חשוב, ב־1958 מנצ'סטר התמודדה עם אסון התרסקות המטוס במינכן, אבל הצליחה להרים את עצמה מהר יחסית. בהובלתו של סר מאט באזבי היא הפכה ב־1968 לקבוצה האנגלית הראשונה שזוכה בגביע אירופה לאלופות. בובי צ'רלטון, מניצולי אותה התרסקות, זכה להניף את הגביע הנכסף.
בשנות ה־70 וה־80 ליברפול לא הייתה רק הביטלס. בעוד מנצ'סטר חוותה שנים רעות בעידן פוסט באזבי ובשיא השפל אף נושרת לליגה השנייה, ליברפול כבשה את מולדת הכדורגל ואת היבשת כולה. היא זכתה בשנים הללו ב-10 אליפויות, ארבעה גביעי אירופה לאלופות ובשני גביעי אופ"א, וזאת כשבתווך ליברפול הושעתה מהשתתפות במפעלים האירופיים בעקבות אסון הייזל ב־1985. מי יודע, ייתכן שאם לא אותה השעיה, ארון הגביעים האירופי היה עשיר אף יותר. למרות הסילוק מהיבשת, העונות של קיגן, דאלגליש ואיאן ראש נחקקו בספרי ההיסטוריה של הכדורגל.
כאשר אלכס פרגוסון הגיע למנצ'סטר בשלהי שנות ה־80 הוא קיבל לידיו קבוצה בינונית וקצת לוזרית שלא זכתה באליפות כ-20 שנה, אבל מהר מאוד הצליח להפוך אותה שוב לראויה לכינוי "השדים האדומים". בתקופתו, יונייטד זכתה באינספור תארים עם כוכבים גדולים כמו שמייכל, קאנטונה, קול, יורק וכמובן כריסטיאנו רונאלדו, שהפך לשחקן הטוב בעולם תחת שרביטו של סר אלכס. ואז הגיע "מחזור 92", בו עלו מקבוצת הנוער בקהאם, סקולס, ניקי באט, האחים נוויל ואחרים.
פרגוסון הפך את יונייטד לקבוצת ווינרית, כשהדוגמה הבולטת היא הניצחון האגדי בגמר ליגת האלופות ב־1999 בקאמפ נואו. מאז עזיבתו של פרגוסון ב-2013, יונייטד לא הצליחה לזכות באליפות. למען האמת, היא אפילו לא הצליחה להתמודד על התואר. הקבוצה ששלטה במרבית שנות הפרמייר ליג מאז הקמתה בראשית שנות ה־90 איבדה כיוון: מאמנים התחלפו לעיתים קרובות יחסית, שחקנים באו והלכו.
האליפות האחרונה של ליברפול הייתה איתו. רוני רוזנטל(צילום: Getty Images)
יונייטד הנוכחית נאבקת מדי עונה על מקום ברביעייה הראשונה ומסתכלת מלמטה על שתי הקבוצות השנואות ביותר, ליברפול ומנצ'סטר סיטי. בליברפול, לעומת זאת, הרנסנס בעיצומו. הקבוצה השמחה של יורגן קלופ זכתה בצ'מפיונס ב־2019 אחרי שנעצרה רק בגמר שנה קודם. גם בפרמייר־ליג העניינים נראים מצוין, כאשר בעונה שעברה הקבוצה הפסידה לסיטי את האליפות בפוטו פיניש.
ואילו העונה, סוף סוף, אחרי שלושה עשורים שלמים, נראה שאוהדי ליברפול יזכו לקרוא לקבוצתם "אלופת אנגליה". בשבוע שעבר דווחנו על מתיחות ביו סאדיו מאנה ומוחמד סאלח, שלטעמי נכללים בין חמשת החלוצים הטובים בעולם. אם תשאלו אותי, מי שבאמת צריכה להיות במתח ובכוננות ספיגה היא הגנת יונייטד.
לפנייה לכתב/ת 
אולד טראפורד גאה להציג
צילום: גטי אימג'ס
מומלצים
