אפריקה האחרת: דרום אפריקה רוצה עוד זכיה בגביע העולם
1995, 2007, 2019? הספרינגבוקס רוצים להמשיך את המסורת של הנפה בכל 12 שנים וכדי לעשות זאת הם צריכים לעבור את אנגליה בגמר (שבת, 11:00). זה הזמן לבדוק אילו שינויים עברו על הנבחרת (והמדינה), הכוכבים, המאמן וכמובן - היריבה
כשנבחרת דרום אפריקה בראגבי, הספרינגבוקס, זכתה בגביע העולם ב-1995 במגרש הביתי ביוהנסבורג, זה היה רגע מצמרר. אחד מרגעי הספורט הגדולים בהיסטוריה. אין חובב ספורט אמיתי שלא מכיר את התמונה ההיא: נלסון מנדלה, הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, חוגג עם הקפטן פרנסואה פינאר.
12 שנה לאחר מכן זכו הספרינגבוקס שוב בגביע העולם, ב-2007, עם ניצחון בגמר בפריז על אנגליה. אז היה זה הקפטן המנצח ג'ון סמית שהניף את גביע ווב אליס, כשלצידו הנשיא המכהן ויורשו של מנדלה, טאבו אמבקי.
והנה חלפו להן עוד 12 שנה, וביוהנסבורג, פרטוריה, דרבן וסווטו, מחזיקים אצבעות ומאמינים שהנבחרת שוב תוכתר כאלופת העולם במשחק הגמר שיתקיים בשבת בבוקר באצטדיון ביוקוהאמה, יפן, מול אנגליה הפייבוריטית הברורה. הנבחרת האדירה של המאמן האוסטרלי אדי ג'ונס מגיעה לגמר אחרי ניצחון מזהיר בחצי הגמר על ה"אול בלקס", אלופת העולם נבחרת ניו זילנד, שהייתה המועמדת הגדולה לזכות בגביע. לאנגלים גם היה יום מנוחה אחד יותר מאשר ליריבתם.
אבל מבחינת דרום אפריקה מדובר בהרבה יותר מאשר אירוע ספורטיבי, בעיקר בזכותו של אדם אחד: הקפטן סיאה קוליסי. קוליסי הוא הקפטן השחור הראשון של נבחרת הראגבי של דרום אפריקה. צריך לזכור: ראגבי היה ונשאר הספורט המזוהה ביותר עם הלבנים במדינה. בעבר הרחוק שחורים כמעט ולא שיחקו ראגבי והתרכזו בכדורגל, ויותר מזה - זה היה הספורט המועדף של בעלי העמדות הגזעניות ביותר מבין הלבנים במדינה.
במשך הרבה שנים, עד לאחרונה, רבים מהשחורים בדרום אפריקה, שאהדו בכל ליבם את נבחרת הכדורגל, ה"בפאנה בפאנה", היו נגד נבחרת הראגבי. נכון, הם רצו לראות אותה מפסידה. בנבחרת המיתולוגית של 1995 היה שחקן שחור אחד בלבד, צ'סטר וויליאמס, שהלך לעולמו לא מזמן. בנבחרת המנצחת של 2007 מספר השחורים גדל לשניים.
היום המצב שונה לחלוטין. בין 31 שחקני הסגל של דרום אפריקה באליפות ביפן יש לא פחות מ-11 שחורים. בין 15 השחקנים הפותחים בשבת בגמר יהיו לא פחות משישה, וזה לא מקרי. אולם העובדה שהקפטן של הנבחרת שחור, מהווה מהלך היסטורי בעל משמעות אדירה. ג'ון סמית, הקפטן מ-2007, אמר השבוע: "אם סיאה קוליסי יניף את הגביע בשבת, זה יהיה רגע גדול יותר מ-1995. הרבה יותר גדול. זה ישנה את המסלול של המדינה שלנו".
בניגוד לכמעט כל השחקנים הלבנים בנבחרת לאורך השנים, שגדלו במשפחות מבוססות ולמדו בבתי ספר טובים, קוליסי גדל בתנאים קשים. הוא נולד למשפחה קשת יום בעיר הענייה זווידה, בסמוך לפורט אליזבת. מי שגידלה אותו הייתה הסבתא, שלפרנסתה ניקתה מטבחים. לסיאה הקטן לא הייתה מיטה. הוא ישן על ערימת כריות שהונחו על הרצפה בחדר המגורים. הוא שיחק ראגבי במגרשים מוזנחים ולמזלו כשהיה בן 12 ראה אותו מגלה כישרונות מקומי שהציע לו להצטרף לבית ספר יוקרתי, שהעניק לו מלגת לימודים.
קוליסי מסמל את דרום אפריקה החדשה, או לפחות זו שרבים כל כך מייחלים לה. כמה סמלי שהוא נולד ב-16 ביוני 1991, יום לפני שהפרלמנט הדרום אפריקני ביטל את חוקי האפרטהייד הגזענים – אלו שבין היתר קבעו ששחורים לא יכולים לשחק בנבחרת. מי שמינה לפני כשנה וחצי את קוליסי לקפטן היה המאמן הלאומי ראסי ארסמוס. מבחינתו הבחירה הייתה מקצועית נטו. "מעולם לא הייתה לי תכנית לתת את סרט הקפטן לסיאה רק כדי שכל המדינה תהיה מאחורי הנבחרת", סיפר ארסמוס. "פשוט, באותו זמן הוא היה האיש הכי מתאים. אבל מהר מאוד הבנתי את משמעות הדבר. אני חושב שגם סיאה היה מופתע כמוני עד כמה הסיפור הפך לדבר הכי חשוב בדרום אפריקה באותו זמן".
גמר גביע העולם בשבת יהיה המשחק ה-50 של קוליסי במדים הירוקים-צהובים של ה"בוקס" והוא כיום האדם הנערץ ביותר בקרב האוכלוסיה השחורה של דרום אפריקה. "סיאה הוא מודל לחיקוי עבור כל הילדים כאן", אומר פרדי מאקוקי, נשיא מועדון הראגבי זווידה יונייטד מהעיירה בה קוליסי נולד. "גם בתקופת האפרטהייד היו כאן שחקנים מצויינים, אבל אסור היה להם לשחק בנבחרת בגלל צבע עורם. הספורט מאחד את האנשים במדינה הזאת וסיאה הוא הגיבור האמיתי של דרום אפריקה החדשה".
ג'ון סמית, הקפטן מ-2007 שיפרשן את הגמר בשבת בטלוויזיה, אומר: "לסיאה יש יותר אחריות מאשר הייתה לי או לפרנסואה ב-1995, כי הוא מייצג הרבה יותר אנשים. תודות לנלסון מנדלה הספרינגבוקס הפכו לכלי שעושה בדיוק את הפעולה ההפוכה מזו שאותה עשה בזמן האפרטהייד. זו נבחרת שהצליחה לאחד את השחורים והלבנים בדרום אפריקה. אולי לאנשים מחוץ למדינה שלנו קשה להבין, אבל הניצחונות של הספרינגבוקס עזרו בעבר לאיחוד וכעת ממשיכים את הדרך לדמוקרטיה ולדרך חדשה".
1.72 מ' מתחת לרדאר: קטן קטן, אבל לפניך
דרום אפריקה החלה את דרכה בגביע העולם ביפן עם הפסד 23:13 ל"אול בלקס". כולם ידעו מה המשמעות: מעולם לא קרה שנבחרת שהפסידה משחק בשלב הבתים זכתה בסופו של דבר בגביע העולם. מצד שני לספרינגבוקס יש מאזן מצוין מול אנגליה: הם ניצחו אותם בשלושה מארבעת המפגשים במסגרת גביע העולם – כולל הגמר ההוא בפאריז ב-2007. בסך הכל, ב-42 המשחקים בין שתי הנבחרות מאז 1906, דרום אפריקה ניצחה 25 פעמים, אנגליה 15 פעמים ועוד שני משחקים הסתיימו בתיקו.
דרום אפריקה יודעת שהיא האנדרדוג בגמר והמטרה היא לנצל את היתרון הפיזי שיש לה מול האנגלים, בדיוק הטקטיקה שניצחה עבורם את חצי הגמר נגד וויילס. אבל בין כל הנפילים של הספרינגבוקס אי אפשר שלא להבחין בנמוך שבחבורה, הסקראם-האף בן ה-28 פאף דה קלרק, רק 1.72 מ' והוא בולט לא רק בשל קומתו הנמוכה אלא גם בשל הרעמה הבלונדינית שמעטרת את ראשו.
דה קלרק הוא אחד המצטיינים באליפות ביפן. בתחילת דרכו בנבחרת הוא נחשב לכישלון, אבל אחרי שעבר לשחק בליגה האנגלית הוא שיפר באופן דרמטי את טכניקת הבעיטה שלו. חברו לקבוצה, שחקן נבחרת אנגליה כריס אשטון אומר ש"הוא מספר 9 הטוב בעולם. הוא מיני הרקולס". בשבת בבוקר 59 מיליון דרום אפריקנים יעצרו את נשימתם כשתישמע שריקת הפתיחה, אבל גם באנגליה עשרות מיליונים יהיו צמודים למסכי הטלוויזיה לקראת אירוע הספורט הגדול ביותר של 2019, שרק האולימפיאדה וגמר המונדיאל גדולים ממנו.
באיצטדיון ביוקוהומה, זה שאירח את גמר מונדיאל הכדורגל ב-2002, כשרונאלדו הבקיע צמד והוליך את ברזיל לניצחון 0:2 על גרמניה, יהיו בשבת בבוקר כ-70 אלף צופים, ביניהם כ-20 אלף אנגלים –כולל הנסיך הארי - שמרביתם הגיעו ביומיים האחרונים ליפן והוציאו אלפי ליש"ט על טיסות וכרטיסים. כל הכרטיסים כמובן אזלו מזמן ובשוק השחור הם נמכרים במחירים אסטרונומיים שנעים בין 1,500 ל-10,000 דולר.
אנגליה בטוחה בעצמה שתזכה בתואר העולמי בפעם השנייה בהיסטוריה ובגמר הרביעי שלה. הזכייה היחידה שלה עד כה הייתה ב-2003, כשניצחה את אוסטרליה בהארכה עם דרופ-גול דרמטי של ג'וני ווילקינסון 30 שניות לסיום. 16 שנים עברו מאז ובאנגליה טוענים כי הנבחרת הנוכחית טובה מזו שזכתה אז בתואר. הניצחון 7:19 על ניו זילנד בחצי הגמר היה תצוגת תכלית מדהימה של האנגלים, המשחק הטוב ביותר של הנבחרת מזה שנים רבות. רק כדי להבין את גודל ההישג - ניו זילנד, אלופת העולם ב-2011 ו-2015, ניצחה 18 משחקים ברציפות במסגרת גביע העולם, מאז ההפסד ברבע הגמר ב-2007 לצרפת.
החוט המקשר בין הגמר של 2003 לזה שיהיה בשבת הוא אדי ג'ונס. אז הוא היה המאמן המאוכזב של אוסטרליה, שהפסידה בשניות האחרונות. כעת הוא המאמן של אנגליה. אבל זה לא הכל. ג'ונס היה עוזר המאמן של דרום אפריקה בזכייה של 2007. הוא גם היה המאמן של יפן שהדהימה את העולם לפני ארבע שנים כשניצחה את... הספרינגבוקס עצמם, במה שזכה לכינוי "הנס של ברייטון".
"היו לנו ארבע שנים להתכונן לגמר הזה", אמר השבוע. "אנחנו יודעים בדיוק איך אנחנו רוצים לשחק מבחינה טקטית, אנחנו בכושר, אנחנו נהנים מהאליפות, חבל רק שהיא עומדת להסתיים. ברור לנו שדרום אפריקה לא תיתן לנו את המשחק, הם ישחקו חזק. אנחנו חייבים להגיב לפיזיות שלהם, אבל משוכנעים שנצליח לכפות עליהם את הסגנון שלנו".
ההתקדמות של אנגליה בארבע השנים האחרונות מדהימה. בגביע העולם שהיא אירחה לפני ארבע שנים היא נכשלה ולא העפילה מהבית המוקדם. הקפטן הוא אואן פארל בן ה-28, אבל שני השחקנים הבולטים של הנבחרת הם מאנו טואילאגי ומארו איטוג'ה, שניהם לא ילידי אנגליה כפי ששמותיהם מסגירים. טואליאגי נולד בסמואה והוא בן למשפחה של ראגבי - כל חמשת אחיו הגדולים שיחקו בנבחרת סמואה. כשנולד ב-1991 הוא הוטבל בשם מאנו-סמואה, השם של הנבחרת הלאומית, משום שאחיו פרדי נבחר בדיוק אז לשחק במדים הלאומיים בגביע העולם.
טואליאגי הגיע לאנגליה בגיל 12 בעקבות אחיו שהפכו למקצוענים, ובניגוד אליהם החליט לשחק בנבחרת האנגלית. עם 185 ס"מ ו-114 ק"ג הוא אחד החלוצים החזקים ביותר בעולם, וב-39 משחקיו בנבחרת הוא השיג 17 טרייז. החשוב מכולם היה בדקה השנייה של חצי הגמר מול ניו זילנד. מארו איטוג'ה בן ה-25, ממוצא ניגרי, עוד אחד מהשחקנים היותר חסונים של אנגליה (1.95 מ', 115 ק"ג), וגם אחד ממנהיגי הנבחרת. למרות מימדיו, הוא מהיר בצורה בלתי רגילה.
סוכנויות ההימורים משוכנעות שאנגליה תנצח ובהפרש גדול של למעלה מ-20 נקודות. אבל ההיסטוריה של גמרי גביע העולם מספרת שבחמישה משמונת הגמרים שהיו עד היום הפער בסיום היה פחות מ-10 נקודות. שניים מהם הוכרעו רק בהארכה. עכשיו כל מה שנותר הוא לחכות לשריקת הפתיחה של הגמר הגדול ששוב מזכיר לנו כמה עמוקה ורחובה יכולה להיות המשמעות של ספורט – הרבה מעבר למשחק עצמו.
לפנייה לכתב/ת 
